יש שואלים, איך מתיישבת הציפייה המתמדת לגאולה עם המאמר "אין בן-דוד בא אלא בהיסח-הדעת". שאלה זו נובעת מאי-הבנה של המקורות ושל כללי התורה.
נניח לרגע, שאכן יש מאמר חז"ל שבו אנו נדרשים ל'היסח-הדעת' בעניין הגאולה. מול המאמר הזה עומדים פסוקים רבים ושפע מאמרי חז"ל והלכות המדברים על חיוניותה של הציפייה למשיח; אין-ספור תפילות, בימי חול, שבת וחג, המבטאות את הכמיהה העצומה לגאולה; שורה ארוכה של גדולי ישראל (בכל הדורות), המשמשים דוגמה חיה לציפייה פעילה לביאת המשיח. האם כל אלה נעשים תמוהים ומוקשים בגלל מאמר חז"ל אחד, או שההפך הוא הנכון – שעלינו למצוא ביאור למאמר זה, הסותר אולי פסוקים, ריבוי מאמרי חז"ל, הלכות, תפילות ו'מעשה רב' של גדולי ישראל?!
יבוא בהפתעה
כשמעיינים במקור הדברים מגלים, קודם-כול, שאין בנמצא מאמר בנוסח הנ"ל. יש מאמר (סנהדרין צז,א): "אין בן-דוד בא עד שיתייאשו מן הגאולה". כמו-כן נאמר שם: "ג' באין בהיסח-הדעת; אלו הן: משיח, מציאה ועקרב". זו קביעת עובדה, שהגאולה תבוא פתאום, בלי שנדע מראש מתי בדיוק היא תבוא.
ואכן, הכוונה הפשוטה במאמר זה היא, שלא נדע מתי תבוא הגאולה. כשם שאי-אפשר לדעת מראש מתי תימצא מציאה ומתי יעקוץ עקרב, כך גם הגאולה תבוא בהפתעה. אנחנו צריכים להתפלל על הגאולה, לייחל לבואה ולחשוב עליה כל היום ("לישועתך קיווינו כל היום"), אבל לא נדע מתי בפועל יבוא המשיח, כי הדבר יקרה במפתיע.
שני הפרטים הנוספים באותו מאמר (מציאה ועקרב), ממחישים עד כמה אין המחשבה והציפייה לגאולה סותרות את 'היסח-הדעת'. אדם יכול להתהלך כל היום במחשבה שהוא רוצה למצוא מציאה – האם משום כך לא יהיה רגע המציאה כהפתעה? או אדם שמהלך בשדה מתוך מוּדעות מתמדת לסכנת העקרבים שבסביבה, האם יוכל לדעת מראש מתי בדיוק יעקוץ אותו עקרב? כך גם הגאולה – אנו צריכים לחשוב עליה כל הזמן, לצפות לה, להתפלל עליה, להתכונן לקראתה, ועם זה ברור לנו שתבוא בהפתעה.
מפליאים דברי המהרש"א על מאמר זה. הוא מסביר מדוע נכרך עניין המשיח דווקא עם מציאה ועם עקרב: "אם זכה... יבוא לו משיח בהיסח-דעת של מציאה, ששמחה וטובה יהיה לו; לא זכה – יהיה לו ביאת המשיח כהיסח-הדעת דנשיכת עקרב, לרעה לו".
בלי חישובים
בספרי מאורי החסידות ניתנו הסברים מעמיקים יותר למאמר זה, שהמשיח בא בהיסח-הדעת. אחד מהם – כאשר יהודי מתבונן סביבו ואין הוא רואה שום מקום שהגאולה תוכל לבוא במצב כזה ואף-על-פי-כן הוא מניח את דעתו זו בצד (היסח-הדעת), ומאמין באמונה שלמה, אמונה שהיא למעלה מהדעת, שהמשיח יבוא היום ממש (ראה ליקוטי-שיחות כרך י, עמ' 172).
בספר התניא (איגרת-הקודש סימן ד) מוסבר, שגילוי המשיח הוא דבר שלמעלה מהדעת. ביאת המשיח "היא גילוי בחינת נקודה פנימית הכללית", "למעלה מבחינת הדעת". זו מתנה מלמעלה, שהאדם עצמו אינו יכול להגיע אליה באמצעות דעתו ושכלו, אלא הקב"ה נותנה לנו באופן שלמעלה מהדעת.
הרבי מליובאוויטש מסביר (שיחת ש"פ עקב תשי"ג), ש'היסח-הדעת', הוא סוג עליון של ציפייה למשיח. אנו נדרשים לצפות למשיח לא על בסיס הבנתנו האישית בטוב שיהיה לנו כשיבוא המשיח. עלינו להסיח את דעתנו מכל המחשבות על טוב גשמי או רוחני, והמחשבה צריכה להיות בדבר אחד בלבד – שתושלם הכוונה האלוקית בבריאת העולם, "להיות לו יתברך דירה בתחתונים". |
זמנים נוספים
שקיעה: 19:12
זריחה: 6:10
