כללות עבודתו של יהודי בעולם היא – לפעול עניין של גאולה, כלומר, לגאול את ניצוץ-הקדושה הפרטי הנמצא בדבר זה, ולהשיבו לשורשו ומקורו. ובכן, עוד לפני שזוכים לגאולה האמיתית והשלימה בכללות העולם – צריך יהודי להשתדל ולפעול גאולה אמיתית ושלימה ביחס לניצוץ פרטי זה, היינו, שכאשר מקיים מצווה פרטית, קלה או חמורה כו', אזי עבודתו בעניין זה היא בתכלית השלימות, אשר על-ידי זה פועל בניצוץ פרטי זה מצב של גאולה אמיתית ושלימה – "ייחוד... נצחי לעולם ועד".

ונוסף לזה, עליו לעבוד עבודתו באופן של גאולה, היינו שנעמד בתוקף הכי גדול כך שלגביו אין שום מניעה ועיכוב כו' – על-דרך ובדוגמת המעמד ומצב דימות המשיח, אשר "באותו הזמן לא יהיה שם לא רעב ולא מלחמה, ולא קנאה ותחרות כו'".

ופשיטא – לכל לראש – להאמין ולקוות ולצפות ל"אותו הזמן", "נתאוו כל ישראל ונביאיהם וחכמיהם לימות המשיח, כדי שינוחו ממלכויות שאינן מניחות להן לעסוק בתורה ובמצוות כהוגן, וימצאו להם מרגוע וירבו בחכמה", "כדי שיהיו פנויין בתורה וחכמתה, ולא יהיה להם נוגש ומבטל".

(מהתוועדות שבת-קודש פרשת אחרי ה'תשמ"ו; 'תורת-מנחם – התוועדויות' ה'תשמ"ו כרך ג עמ' 183 – בלתי מוגה)

ידוע שאף שבמתן-תורה ניתנו כל ענייני התורה כולה, לא רק עשרת-הדברות, אלא גם תורה שבכתב כולה, ביחד עם פירושה בתורה שבעל-פה כולה, כולל גם כל ענייני התורה שנתגלו ונתחדשו במשך כל הדורות עד לדורנו זה, כמאמר רז"ל "כל מה שתלמיד ותיק עתיד לחדש, הכל נאמר למשה מסיני" – הרי זה באופן שבמתן-תורה ניתנו בעיקר כללי התורה, ומהם ועל-ידם צריכים לגלות ולהוציא ריבוי פרטי העניינים שבתורה, ועד שפרט זה שנתגלה על-ידי תלמיד ותיק הוא חידוש שלו ("תלמיד ותיק עתיד לחדש"), שנקרא על שמו ונאמר בשם אומרו.

ועוד והוא העיקר שבמתן-תורה ניתנו גם ענייני התורה שיתגלו לעתיד-לבוא, תורתו של משיח שילמד את כל העם (שהרי מתן-תורה הוא עניין חד-פעמי, ולא יהיה עוד פעם מתן-תורה), אלא שעניינים אלה הם בהעלם, ועד כדי כך, שהתגלותם לעתיד-לבוא היא בבחינת "תורה חדשה (שאינה יכולה להתגלות על-ידי מקבלי התורה, תלמיד ותיק, כי-אם על-ידי "נותן התורה") מאיתי תצא, שהיא באין-ערוך לגמרי לתורה שמתגלית בזמן הזה על-ידי מקבלי התורה, כמאמר רז"ל "תורה שאדם למד בעולם-הזה הבל היא לפני תורתו של משיח".

ועל-ידי החידוש בתורה נעשה גם החידוש בעולם ("תורה חדשה מאיתי תצא") נעשה חידוש גם בעולם – "השמים החדשים והארץ החדשה אשר אני עושה".

(מהתוועדות שבת-קודש פרשת נשא, י"ב בסיוון ה'תנש"א; 'תורת-מנחם - התוועדויות' ה'תנש"א כרך ג עמ' 311)