חב''ד כל הלב לכל אחד
לימוד יומי | חנות | הרשמה לאתר | צור קשר
זמנים נוספים שקיעה: 19:19 זריחה: 6:09 י"ט באב התשע"ט, 20/8/19
חפש במדור זה
אפשרויות מתקדמות
הודעות אחרונות בפורום

שאלות אחרונות לרב

(אתר האינטרנט של צעירי אגודת חב"ד - המרכז (ע"ר

חסידות – שלימות הכול
ניצוצי רבי

נושאים נוספים
התקשרות 659 - כל המדורים ברצף
"רצוא ושוב" עד אין סוף
הגאולה היתה צריכה לבוא אתמול ושלשום!...
חסידות – שלימות הכול
פרשת תשא
"כאילו הם עוסקין בבניין הבית"
לוח השבוע

רבים מהמנהגים הנהוגים בקהילות ישראל אינם נוהגים בחב"ד, כגון אמירת "חד גדיא" בליל-הסדר, הזמנת האושפיזין בדיבור בלילות חג-הסוכות, קריאת מגילת רות בחג השבועות * אולם הרבי ביאר שכל העניינים הללו מתקיימים גם במישור הרוחני, שבו לא נחסר דבר * צרור התייחסויות של הרבי לשורת מנהגים שאינם נהוגים למעשה בחב"ד

מאת הרב מרדכי-מנשה לאופר

בליל שמחת-תורה תשכ"ב (ליקוטי-שיחות, כרך טל, עמ' 409) אומר הרבי שיש כמה עניינים שאף-על-פי שאדמו"ר הזקן לא הכניסם בסידורו, מכל-מקום יש להם מקום, ובחסידות גופא מבוארים עניינים אלו.

בין השאר מונה הרבי את הדברים הבאים: 1) אמירת "לשם ייחוד" קודם קיום מצווה, 2) הנוסח בברכות קריאת-שמע "אור חדש על ציון תאיר", 3) אמירת "אל תירא עבדי יעקב" במוצאי שבת-קודש, 4) אמירת "שיר הכבוד" [=שהניגון "אנעים זמירות" וכו' – הוא התחלתו], שאף כי אדמו"ר הזקן לא כללו בסידורו, הרי הוא עניין נעלה, וכפי שמצינו שהלבוש מפליג בשבח השיר.

"גם מאלה שאינם בנוסח חב"ד"

בהתוועדות מוצאי שבת-קודש פרשת בשלח תשח"י ('תורת-מנחם – התוועדויות', כרך כב, עמ' 40) התבטא הרבי:

ולכן אומרים במוצאי שבת: "אל תירא עבדי יעקב וכו' – כמבואר בליקוטי-תורה שם...

בהערה 64 צויין: "בתורת החסידות מבוארים כמה מנהגים ונוסחאות גם מאלה שאינם בנוסח ונוהג חב"ד". (שיחה זו הוגהה ונכללה בליקוטי-שיחות, כרך ד, עמ' 799 ובהערה 25).

"כל מנהג יש לו מקום"

כשנשאל הרבי בשנת תשט"ז (איגרות-קודש, כרך יג, עמ' שסא) על מה שכתוב בליקוטי-תורה לפרשת בלק (עב,ב) ד"אומרים במוצאי שבת אל תירא עבדי יעקב", ומדוע לא נדפס בסידור – השיב:

הטעם פשוט מפני שלא נוהגין לאומרו, ואף-על-פי-כן נתבאר מנהג האומרים – כיוון שכל מנהג יש לו מקום. ועל-דרך המבואר ב"פרי עץ חיים" לעניין מנהגי התפילה (שער-התפילה ריש פרק א').

והרבי מוסיף למנות דוגמאות לביאורים לנוסחאות שאין מנהגנו באמירתם, ובכל-זאת באו ביאוריהם בתורת החסידות:

ולהעיר מליקוטי-תורה שיר-השירים (כ,ב): אור חדש על ציון תאיר כו' ופירוש אור חדש כו'. ומעין זה שם ניצבים, שופר של ראש-השנה של יעל פשוט כו' ועוד.

"אלו ואלו דברי אלוקים חיים"

בהתוועדות יום ב' דחג השבועות תשל"ו (שיחות-קודש תשל"ו, כרך ב, עמ' 295) דן הרבי בשאלה אם אפשר ללמוד הלכות ועניינים בתורת הנגלה מהמבואר בדא"ח. לכאורה יש מקום לשלול זאת, אמר הרבי ופירט: יש תשובה של הצמח-צדק שמענייני קבלה אין ללמוד פסק-דין בנגלה, שכן זה תחום לימוד אחר. על-דרך שבתורת הנגלה עצמה ממונא מאיסורא לא ילפינן (ברכות יט,ב. וש"נ), ובפרט שמצינו ביאורים בחסידות על-פי שיטה מסויימת (שלאו-דווקא הלכה כמותה) שכן "אלו ואלו דברי אלוקים חיים" (עירובין יג, ב). כדוגמת הביאור בעניין "שופר של ראש השנה של יעל פשוט" (ר"ה כו, ב), אף-על-פי שלהלכה אין השופר צריך להיות של יעל – אלא שהביאור הוא בהתאם לדעת התנא שסבור כן;

ועל-דרך זה – המשיך הרבי – יש מנהגים שבחב"ד אין נוהגים בהם, ולמרות זאת נאמרו עליהם ביאורים בחסידות. לדוגמה, המנהג לומר במוצאי שבת אל תירא עבדי יעקב. אף-על-פי שאדמו"ר הזקן לא הכלילו בסידורו, ובחב"ד אין נוהגים כן, מכל-מקום יש דרוש שלם בליקוטי-תורה בלק (עב,ב) שמבאר את המנהג.

והביאור בזה הוא, דמכיוון שזה מנהג ישראל, אשר מנהג ישראל תורה הוא, ונהרא נהרא ופשטיה, הרי אף-על-פי שבחב"ד אין נוהגים כן, מבארים זאת על-פי פנימיות העניינים.

(שמכל האמור מובן, לכאורה, שאין להביא ראיות ולהוכיח בענייני נגלה ופסקי-דינים מביאורים של תורת החסידות, שכן מבוארים שם גם עניינים שאינם להלכה. עם זה המשיך הרבי להוכיח כי אין הדברים אמורים על דברים שנאמרו בספר התניא והמיועדים כדרך בעבודת ה' לכל אחד ואחד!)

"ודוחק גדול"...

אגב, בגישה שונה מזו נוקט הרבי בהתוועדות יום שמחת-תורה תשמ"ב ('תורת-מנחם – התוועדויות', כרך א, עמ' 270):

ודוחק גדול לומר שהמבואר בדרושי חסידות (בנוגע לעבודת ה' כו') הוא רק על-פי דעה אחת, ואינו מתאים על-פי הלכה – כדמשמע מדברי הרמב"ם שה"שמחה בתורה" דחג הסוכות אינה קשורה עם ניסוך המים.

"העניין ישנו!"

אף-על-פי שבחב"ד אין אומרים "אל תירא עבדי יעקב כו'" במוצאי שבת בדיבור, אך העניין ישנו – כך התבטא הרבי בהתוועדות שבת-קודש פרשת תישא-פרה תשל"ה (שיחות-קודש תשל"ה, כרך א, עמ' 503).

וכן בשבת בראשית תשל"ג (שיחות-קודש תשל"ג, כרך א, עמ' 92):

כידוע שמוצאי שבת קשור בעניין "אל תירא עבדי יעקב" – למרות שבנוגע לפועל מנהגנו שאין אומרים פסוק זה.

בסגנון מעט שונה מתבטא הרבי בהתוועדות י' בשבט תשל"ז (שיחות-קודש תשל"ז, כרך א, עמ' 442):

ובעמדנו במוצאי שבת, שאז ישנו העניין ד"אל תירא עבדי יעקב", הרי אף-על-פי שבהתאם לנוסח חב"ד אין אומרים במוצאי שבת "אל תירא עבדי יעקב" – הרי פסוק זה הינו בהפטרה של שבת זו (ירמיהו מו,כז), ובחסידות ישנו דרוש ארוך המבאר את עניין אמירת "אל תירא עבדי יעקב" במוצאי שבת...

[העניין בפשטות – בדומה למבואר בליקוטי-תורה – הוא גם בשיחת שבת פרשת פקודי תשכ"ה (שיחות-קודש תשכ"ה, כרך א, עמ' 420-419). ובשיחת מוצאי שבת-קודש פרשת וארא תשל"ח (שיחות-קודש תשל"ח, כרך א, עמ' 412). וכן בליקוטי-שיחות, כרך טז, עמ' 34, הערה 8.]

בפנימיות העניינים יש מקום

מהו באמת ההסבר להכללת עניינים שאינם נהוגים לפועל?

ביאר הרבי בהתוועדות אחרון-של-פסח תשכ"ד סעיף ז' (הנחה בלשון-הקודש – נדפסה גם בקובץ 'מבית חיינו', תות"ל המרכזית 770, י"א ניסן תש"ס, עמ' 22-21):

מצינו בפנימיות התורה ביאורים גם בדעת יחיד שאין הלכה כמותו, שכן אף-על-פי שבנוגע למעשה-בפועל אי-אפשר לקיים ב' הדעות, ובהכרח לקבוע ההלכה כדעה אחת, הרי "אלו ואלו דברי אלוקים חיים", ובפנימיות העניינים יש מקום גם להדעה שאין הלכה כמותה.

מסקנה רוחנית

העניין עצמו נתבאר בהרחבה בליקוטי-שיחות, כרך לב, עמ' 135:

כלל אמרו חז"ל, שכל דעה (וסברא) שהובאה בתורה יש לה מקום, ד"אלו ואלו דברי אלוקים חיים". ואף שפסק ההלכה הוא רק כפי דעה אחת, מכל מקום יש מקום (בסברא) גם לשאר הדיעות.

"ובעומק יותר: הכלל ד"אלו ואלו דברי אלוקים חיים" מודיענו, שנוסף לזה שכל הדיעות הן חלק מתורתינו בנוגע ללימודן [ולפעמים נפקא-מינה גם למעשה – ד"זימנין דשייך האי טעמא כו'" (רש"י כתובות נז,א סד"ה הא קמ"ל)], יש לכל דעה מקום בעבודת ה' בפועל [להעיר מרמב"ם (סוף הלכות תמורה) שרוב דיני התורה אינן אלא... לתקן הדעות וליישר כל המעשים]. כי זה שנפסקה ההלכה כדעה אחת הוא רק לעניין ההנהגה במעשה, שאי-אפשר לנהוג למעשה כשתי דעות סותרות; אבל בנוגע לרוחניות המצוות, יש מקום לכל הדעות.

כלומר כל סברא ודעה בתורה, יש לה מסקנה גם בנוגע לעבודה רוחנית – ועניין זה שבה אפשר (ולפעמים – גם צריכים) לקיים גם אם בנוגע למעשה אין הלכה כמותה,

שלכן מצינו בתורת החסידות ביאורים (בנוגע לעבודה בפועל) לפי דעות שנדחו להלכה (ראה לדוגמא ליקוטי-תורה (ניצבים מה, סוף עמוד א ואילך) לעניין "שופר של ר"ה של יעל פשוט", שלהלכה אינה כן. ועוד.

קיימים בעולם נעלה יותר

התייחסות נוספת לנושא מצינו בשבת-קודש פרשת בשלח, י"ג שבט תשכ"ט (שיחות-קודש תשכ"ט, כרך א, עמ' 341), שם מבאר הרבי מדוע אכן מצינו כמה וכמה עניינים שלא אליבא דהלכתא, ובכל זאת מובאים בחסידות. הרבי מצביע על "אל תירא עבדי יעקב" [ומציין: אף-על-פי שלפועל בסידורו לא הכניסו אדמו"ר הזקן (במוצאי שבת), למרות שבסידורים שעד זמנו כן הופיע פסוק זה!], "שופר של יעל" שמבואר בדא"ח (אם כי להלכה בפועל אין משתמשים בזה) משום שבעולם נעלה יותר הרי הם [=קיימים] במציאות!

(אח"כ מציין את הנוסח "אור חדש על ציון תאיר", שגם הוא לא נכלל בנוסח אדמו"ר).

"אף-על-פי שאין הפסק-דין כן"

לימים (בשנת תשל"ח – ליקוטי-שיחות, כרך כ, עמ' 264) הזכיר הרבי במאמר ד"ה "בראשית ברא" – "וזהו גם מה שבמוצאי שבת אומרים אל תירא עבדי יעקב" וצויין על כך (שם, הערה 24) לליקוטי-תורה בלק ואחר-כך: "ולהעיר, שבכמה-מקומות בדא"ח מבוארים גם (נוסחאות ו) מנהגים שאין נוהגים בחב"ד".

כשבועיים לאחר מכן, בשיחת מוצאי שבת-קודש פרשת לך-לך (תשל"ח), מזכיר הרבי את הדין ("לכמה דעות") שלכל יהודי יש בעלות על חלק (ד' אמות) בארץ-ישראל גם בזמן הזה. כמקור לכך מציין הרבי לדברי הגאונים, ומוסיף שתוספות חלוק עליהם, ובשולחן-ערוך גם כן לא נזכרת דעה זו.

ומוסיף:

כמדובר כמה-פעמים המדובר בשיחות אליבא דדעה אחת – אף-על-פי שאין הפסק-דין כן (על דרך הביאור בליקוטי-תורה – ניצבים מה, סוף עמוד א) בעניין שופר יעל פשוט. ועוד)...

הוספה בצדקה ואמירת 'אקדמות'

בסידור אדמו"ר הזקן מבואר שבערב חג הסוכות מרבים בצדקה. אולם הרבי סיפר ('המלך במסיבו', כרך א, עמ' קפו) שלפועל "לא ראיתי אצל כ"ק מו"ח אדמו"ר שירבה בצדקה בערב חג הסוכות".

כשנשאל על-ידי הרש"ג, "הרי כך כתוב בדרושי הסידור?", השיב: "ומה בכך? הרי בתורת החסידות מבוארים כמה מנהגים ונוסחאות גם מאלה שאינם בנוסח ונוהג חב"ד". וציין את "אל תירא עבדי יעקב" ונוסח "אור חדש על ציון תאיר כו'".

בהזדמנות נוספת (שם, כרך ב, עמ' קלב), בעניין מנהג חב"ד שאין אומרים "אקדמות" בחג השבועות, שאל הרש"ג: הייתכן? הרי "אקדמות" נכללו בסידור אדמו"ר הזקן. והשיב הרבי, כי דבר זה הוא בדומה לביאור שישנו בדא"ח על אמירת "אל תירא עבדי יעקב".

הדברים אמורים לכולם...

לעניין קריאת מגילת-רות בחג-השבועות – מנהג שמקורו ב"מסכת סופרים" שבמוצאי עצרת קורין במגילת רות – אמר הרבי בהתוועדות חג השבועות תשל"א (שיחות-קודש תשל"א, כרך ב, עמ' 226), שמכיוון שקוראים אז במגילה זו, יש להפיק ממנה הוראות באירועים שעל הפרק.

והרבי מציין:

דברים אלו אמורים הן למי שקוראים מגילה זו כפשוטו, הן למי שיודעים הלכה זו והקשר בינה ובין שבועות, וכן למי שיודעים מה שכתוב בשולחן-ערוך אדמו"ר הזקן ש"נוהגין לקרות מגילת רות בשבועות" ("שהוא זמן מתן-תורה, כדי ללמוד שלא ניתנה תורה אלא על-ידי ייסורין ועוני כמו שהיה לרות כשנתגיירה").

"העניין עצמו – ישנו"

אך פרטי הדברים בקשר למנהג חב"ד נאמרו בהזדמנויות אחרות:

ביום ב' דחג השבועות תשח"י ('תורת-מנחם – התוועדויות' כרך כג, עמ' 65) התייחס הרבי למנהג קריאת מגילת רות בחג-השבועות,ואמר:

ואף שאין מנהגנו כן – הרי זה רק בנוגע לקריאת מגילת רות בגשמיות, אבל בוודאי שישנו העניין עצמו כו'.

כראיה לדבר – מצביע הרבי על העובדה הפשוטה:

ב"תיקון ליל שבועות", הרי מכל ספר נכללו בו רק כמה פסוקים, ואילו את העניינים השייכים לשבועות – כמו מעשה מרכבה וכו' – אומרים בשלימותם, וכן מגילת רות אומרים בשלימותה, מצד שייכותה לחג השבועות.

כיוצא בזה התבטא הרבי בשנת תשמ"ח ('התוועדויות' תשמ"ח, כרך ג, עמ' 419 הע' 20):

אף שבחב"ד אין נוהגין לקרות מגילת-רות בפועל (מאיזה טעם שיהיה), הרי בוודאי שהעדר הקריאה בפועל אינו גורע בשייכות העניין, ואדרבה כו'. ולהעיר ששייכות מגילת-רות לעצרת הובאה ונתבארה גם בדרושי תורת חסידות חב"ד.

(וראה אוצר מנהגי חב"ד שבועות עמ' שו).

'תוקף גדול' הנמשך על כל היום

בקהילות רבות נהוג לומר "לשם ייחוד" קודם כל מצווה ומצווה (ראה שיחת ליל שמחת-תורה תשכ"ב; צוטטה בתחילת הרשימה), אך אדמו"ר הזקן לא הכניס נוסח זה בסידורו.

בתורת החסידות מצינו ביאורים בנושא (ראה הנאסף בספר 'אור התפילה' חלק ד, עמ' כב).

כדאי להציג כאן קטע מהתייחסות הרבי בעת ביקור הרב הראשי, הגאון רבי מרדכי אליהו שליט"א, בשנת תשנ"ב ('תורת-מנחם – התוועדויות' תשנ"ב, כרך א, עמ' 236):

מנהג חב"ד שאומרים "לשם יחוד" פעם אחת בהתחלת היום, לפני אמירת "ברוך שאמר", ואין אומרים "לשם יחוד" לפני כל מצווה בפני עצמה, כיוון שאמירת ה"לשם יחוד" שבהתחלת היום היא בתוקף גדול כל-כך שנמשך ופועל על כל היום כולו, בנוגע לכל המצוות שמקיימים במשך היום – "מלאים מצוות כרימון", תרי"ג מצוות, בדוגמת הרימון שיש בו תרי"ג גרעינים – של פרטי העניינים, דתרי"ג מצוות נכללים באמירת "לשם יחוד" בהתחלת היום, לפני "ברוך שאמר והיה העולם", שכולל כל ענייני העולם כולו שבהם מקיימים תרי"ג מצות.

"כל עניינים אלו – בתוקפם"

בקהילות רבות נהוג להזמין בלילות חג הסוכות את האושפיזין בדיבור ("וגם מנהג כמה קהילות לאומרם בדיבור" – שיחת יום ב' דחג הסוכות תשכ"ו שיחות-קודש תשכ"ו, עמ' 33). אולם "בחב"ד אין נוהגים באמירת הנוסח דהזמנת האושפיזין (מאיזה טעם שיהיה)" – אמר הרבי בשנת תשמ"ה ('תורת-מנחם – התוועדויות' תשמ"ה, עמ' 242-241).

ובשנת תשמ"ו אמר בצורה ברורה ('תורת-מנחם – התוועדויות' תשמ"ו, כרך א, עמ' 206):

ובנוסח דהזמנת האושפיזין – אשר גם על-פי מנהג חב"ד שאין אומרים זאת בדיבור, הרי בוודאי ישנם כל עניינים אלו בתוקפם.

[בשנת תשמ"ה אומר הרבי שבכל זאת, "הרי לומדים אודות עניין זה"; בשנת תשמ"ח (כרך א, עמ' 233) אמר, "הרי רבותינו נשיאינו דיברו כמה-פעמים אודות האושפיזין"].

"למעלה ממדידה והגבלה של דיבור"

פיוט "חד גדיא" נאמר [בנוסחאות רבות של ההגדה] בסיום "ליל-הסדר" – וציין הרבי בשנת תשמ"ז ('תורת-מנחם – התוועדויות' תשמ"ז, כרך ב, עמ' 689) אשר גם למנהג חב"ד שאין אומרים פיוט זה בדיבור, ישנו כל העניין בשלימותו כו', ואדרבה, באופן שלמעלה מהמדידה וההגבלה שבדיבור!


   

     
תנאי שימוש ניהול מפה אודותינו כל הזכויות שמורות (תשס''ב 2002) צעירי אגודת חב''ד - המרכז (ע''ר)