כשם שהקב"ה - יחיד שבעולם - קיים תמיד, כך גם ה'יחידה' שבנפש קיימת באופן תמידי, ומשפיעה בפועל על האדם * עבודת ה'יחידה' שבנפש היא עבודת התשובה, כידוע שיום-הכיפורים הוא "זמן תשובה לכול" - תשובה עילאה * ביום קדוש זה מתגלה הקשר העצמי של הנשמה עם הקב"ה, מתוך שמחה * משיחת כ"ק אדמו"ר נשיא דורנו

א. עניינו של יום-הכיפורים, "אחת בשנה"¹, היא העבודה מצד בחינת יחידה² שבנפש³, דביקות הנשמה בשורשה ומקורה בעצמות אין-סוף, שבטבע כל אחד ואחד מישראל, מבלי הבט על מעמדו ומצבו הפרטי (כמבואר בתניא⁴).

תשובה טבעית זו הבאה מעצם הנשמה (יחידה) קשורה ומקבלת מבחינת יחיד (יחידו של עולם)⁵, נשמה שהיא "חלק אלוקה ממעל ממש" (כלשון אדמו"ר הזקן בספר התניא⁶), ובלשון העץ-חיים⁷: "יש ניצוץ קטן מאוד שהוא בחינת אלוקות כו' וזה הניצוץ מתלבש בכוח ניצוץ אחד נברא כו' הנקרא יחידה כו'". וניצוץ נברא זה (יחידה) הוא דבר אחד עם ניצוץ בורא - "חבוקה ודבוקה בך כו' יחידה ליחדך"⁸. ולכן עומדת הנשמה ברצון ותשוקה תמידית להיכלל בשורשה ומקורה בעצמות אין-סוף⁹.

וקשר זה הוא באופן תמידי ללא כל שינויים (אפילו אצל קל שבקלים), היות שזה קשור באופן תמידי ביחיד שלמעלה, "יחידה ליחדך", וכשם שהקב"ה (יחיד שבעולם) קיים תמיד ("אני הוי' לא שניתי"¹⁰), כך קיימת היחידה שבנפש באופן תמידי, ופועלת על האדם בבחינת עשייה בפועל.

אלא שהכוונה היא שהיהודי בעבודתו יגלה בפועל היחידה שבנפשו ויוציא זאת מן הכוח אל הפועל, מן ההעלם אל הגילוי - שיביא לידי גילוי את התקשרותו העצמית באלוקות, ועד שהתקשרותו זו תאיר ותקיף את כל מציאות האדם.

ב. ובעבודה בפועל, עבודת יחידה שבנפש היא עבודת התשובה, שהרי יום-הכיפורים הוא "זמן תשובה לכול"¹¹. וכידוע שעבודת יחידה שבנפש מתבטאת בתשובה עילאה¹², וכדלקמן:

עבודת התשובה ביום-הכיפורים היא תשובה עילאה¹³, ובזה גופא - הדרגה הכי נעלית שבתשובה עילאה¹⁴. וכמובן גם מזה שתשובה זו באה לאחרי התשובה תתאה דחודש אלול¹⁵, ולאחרי עבודת התשובה דסליחות, ולאחרי התשובה עילאה דראש-השנה ועשרת-ימי-תשובה¹⁶.

תשובה זו (אינה על חטא וכו', אלא) "והרוח¹⁷ תשוב אל האלוקים אשר נתנה"¹⁸, דביקות הנשמה בשורשה ומקורה. ולכן תשובה זו (תשובה עילאה) היא דווקא בשמחה רבה¹⁹. וזוהי עבודה מצד יחידה שבנפש - דביקות הנשמה בשורשה ומקורה, "יחידה ליחדך", גילוי התקשרות הנשמה באלוקות.

ולכן עניינה של תשובה עילאה הוא התורה, ובזה גופא ה"לוחות האחרונות" שניתנו ביום הכיפורים²⁰, תורה באופן ד"כפליים לתושייה"²¹, שהרי על-ידי התורה²² נעשה קוב"ה וישראל כולא חד²³, "יחידך ליחדך".

ועל-פי-זה יש לומר הדיוק בזה שיום-הכיפורים הוא "זמן תשובה לכול", כיוון שגילוי בחינת יחידה ביום הכיפורים הוא "לכול", כל היהודים.

ותשובה עילאה זו (תורה) - יחידה, מגלה את בחינת היחידה שבנפש בכל הכוחות כולם²⁴, ועד שזה מקיף את כל האדם, גם הנהגתו בפועל בעשייה הגשמית. ועל-ידי זה נפעל גילוי בחינת יחידה שבעולם-הזה הגשמי. כנ"ל.

ג. וזהו ביאור (באותיות השכל) בתורת הרב המגיד²⁵ [שהוא המקשר והממוצע בין הבעש"ט ואדמו"ר הזקן, שתורתם נזכרה לעיל; ולאחרי זה נהיה גם תורת אדמו"ר הזקן²⁶] במאמר חז"ל²⁷ "דע מה למעלה ממך" - "דע" ש"מה שלמעלה" תלוי "ממך" ובך:

מכיוון שלכל יהודי ישנה בחינת יחידה המתאחדת עם "ניצוץ בורא", והיא תמיד בשלימות, ועד שפועלת ומקיפה את כל כוחותיו, כולל כוח עשייה הגשמית - אם-כן מובן (ובאופן של ידיעה ("דע"), נוסף על ההבנה בשכל (חכמה ובינה)) מדוע "מה שלמעלה" (אצל הבורא) זהו "ממך", כיוון שכל הפעולות הן "ממך" (אפילו פעולה בעשייה הגשמית) הכל נובע מבחינת יחידה, המאוחדת עם ניצוץ בורא.

ועל-פי זה מובנת יכולתו של יהודי לפעול גילוי בחינת יחיד שלמעלה (עצמותו יתברך) בכל העולם על-ידי גילוי בחינת יחידה שבנפשו, שהרי אם פעולה גשמית (ואפילו דבר קטן) של יהודי בעולם-הזה למטה פועלת למעלה (כיוון שכל פרט ופעולה של יהודי נובעת מבחינת יחידה שבנפשו), על-אחת-כמה-וכמה שעצם גילוי בחינת יחידה שבנפשו, שזה גופא הוא גילוי "ניצוץ בורא" (המתאחד עם הניצוץ נברא, בחינת יחידה) - פועל גילוי בחינת יחידה שלמעלה (בעולם-הזה הגשמי).

ד. ויש לומר עוד תוספת ביאור בעניין התגלות יחידה ביום-הכיפורים על-פי ביאור אדמו"ר האמצעי²⁸ בעניין ראש-השנה:

בראש-השנה חוזרים כל הדברים לקדמותם²⁹, ובני ישראל מעוררים וממשיכים המשכה חדשה מפנימיות התענוג, בחינת תענוג הפשוט שבעצמותו יתברך, ועל-ידי זה נמשך כל סדר השתלשלות מחדש, ועד שזה פועל בחיצוניות העולמות, עולם-הזה הגשמי.

במילים אחרות: בראש-השנה נמשכת המשכה חדשה מבחינת יחידה שלמעלה (בחינת תענוג בכוחות הנפש³⁰), וזה נמשך למטה מטה, עד להעולם-הזה הגשמי.

וזה נפעל על-ידי עבודת האדם ["ממך"], על-ידי זה שיהודי ממליך את הקב"ה בראש-השנה ("תמליכוני עליכם"³¹) בתור "מלך ישראל"³², "מלך על כל הארץ"³³, גילוי מלכותו יתברך בכל העולם כולו, כך שבכל העולם נרגש יחידו של עולם (יחיד דלמעלה).

וזהו כמו שאדם הראשון פעל ביום בריאתו (בראש-השנה הראשון), שהזמין את כל הנבראים (דומם, צומח, חי) - "בואו נשתחוה ונכרעה נברכה לפני הוי' עושינו"³⁴. ופעולתו זו נעשתה בכוח היותו דומה ליחידה של מעלה (יחידו של עולם) - "אדם" על-שם "אדמה לעליון"³⁵, "נברא אדם יחידי"³⁶, "הן האדם היה כאחד ממנו"³⁷.

ויש לומר, שזה שבראש-השנה ניתן הכוח לכל יהודי להמשיך ולגלות בעולם-הזה הגשמי כולו בחינת יחידו של עולם - נמשך מאדם הראשון.

וכמבואר בדרושי הצמח-צדק³⁸ ואדמו"ר מהר"ש³⁹ בעניין "את ה' האמרת היום גו' וה' האמירך היום"⁴⁰, ש"ה' האמרת" זהו עניין "אמרו לפני מלכיות כו' שתמליכוני עליכם"³¹ בראש-השנה ("היום"⁴¹ ). ובזה ("האמרת", "האמירך") ג' פירושים: לשון רוממות שבח ותענוג, לשון דיבור, לשון לבוש.

והעניין בזה:"היום" (בראש-השנה) מעוררים בני-ישראל ("האמרת" מלשון) תענוג דלמעלה (בחינת יחידה), שהרי, בכדי שתהיה התחדשות רצון למלוכה בראש-השנה,  צריכה להיות בתחילה המשכת (פנימיות) התענוג למלוכה (כמבואר בסידור הנ"ל), ואחר-כך צריכה להיות המלוכה בפועל, ולזה צריך להיות בריאת העולמות. והסדר בזה הוא שמבחינת התענוג נמשך בבחינת הסובב, מקיף ("האמרת" מל' לבוש), ואחר-כך בבחינת ממלא, פנימיות ("האמרת" מל' דיבור), בניין עולם הדיבור, ועד - לעולם-הזה הגשמי.

ועל-ידי זה נעשה "וה' האמירך היום", הקב"ה נותן סייעתא דשמיא למעלה מדרך הרגיל בכל

פעולות בני-ישראל, ובג' עניינים הנ"ל: החל מהמשכת היחידה (תענוג), ומזה נמשך לבחינת סובב וממלא, ובפשטות - בכל ענייניהם הגשמיים, וכידוע שעיקר הדין בראש-השנה הוא על דברים גשמיים⁴².

ה. והנה, מבואר בליקוטי-תורה⁴³ שיום הכיפורים "נקרא גם-כן ראש-השנה", ראש-השנה בבחינת פנימיות. ומזה מובן ששלימות ההמשכה בפנימיות בכל ענייני ראש-השנה, כולל (העניין העיקרי) גילוי בחינת יחיד שלמעלה בעולם-הזה הגשמי - היא ביום-הכיפורים.

וכמבואר בכמה מקומות⁴⁴ שגמר עיקר ושלימות ההמשכה דבניין המלכות בראש-השנה [על-ידי ג' העניינים דמלכויות זכרונות ושופרות: ממלא, סובב ועצמותו יתברך שלמעלה משניהם. ויש לומר שזהו כנגד ג' העניינים הנ"ל ד"האמרת"] היא ביום-הכיפורים, כיוון שאז היא "אמיתית הגילוי דלעתיד", בחינת עונג העצמי (שנעלה מאכילה ושתייה, בדוגמת עולם-הבא ש"אין בו לא אכילה ולא שתייה "⁴⁵) - גילוי בחינת יחידה למטה.

(קטעים מברכת כ"ק אדמו"ר בערב יום-הכיפורים ה'תשמ"ז, בבית-הכנסת, לאחר תפילת מנחה - בלתי מוגה; 'תורת-מנחם - התוועדויות' ה'תשמ"ז כרך א עמ' 113-118)

----------

1) ס"פ תצווה. אחרי טז,לד.

2) ראה תוד"ה עד אחת - מנחות יח,א.

3) ראה עטרת-ראש שער יוהכ"פ פ"ב ואילך. ועיי"ש רפ"ה. ובכ"מ. ולהעיר מקונטרס ההתפעלות (לאדהאמ"צ) פ"ד. דרך-חיים שער התשובה פי"ז, פי"ט.

4) פי"ח-יט. וראה קיצורים והערות לתניא שם (ע' צט) שבחינת חכמה שבנפש הוא נשמתא דנשמתא, שזה כולל בחינת יחידה (ד"ה אריב"ל תרפ"ח). וראה סה"מ עת"ר עמ' כד.

5) לקו"ת ראה כה,א. ד"ה משכני במאמרי אדה"ז אתהלך לאזניא עמ' קסט ואילך; באוה"ת שה"ש (כרך ג' עמ' תתטז ואילך); תרנ"ה; תרס"ח. סה"מ תרפ"ח ע' קיז. קונטרסים ח"ב שכ"ז, א. ועוד.

6) רפ"ב.

7) שער דרושי אבי"ע פ"א. הובא בלקו"ת ראה כז,א. ועוד.

8) פיוט דהושענות (יום ג').

9) ראה בכ"ז תו"א צט,ב. לקו"ת ראה כה,א. שה"ש ו,ב. דרך-חיים שער התשובה פ"ח ואילך. פכ"ט. שער התפלה פ"פ ואילך. קונטרס ההתפעלות (לאדהאמ"צ). קונטרס העבודה פ"ה. סה"מ עת"ר עמ' ז-ח. ע' קמט ואילך. תרפ"ד עמ' רצ. תש"ט עמ' 118. מקומות שבהערה 6. ועוד.

10) מלאכי ג,ו.

11) רמב"ם הל' תשובה פ"ב ה"ז. וראה לקו"ש יוהכ"פ תשמ"ה.

12) לקו"ת ראה כז,א. שה"ש מט, סע"ב. ועוד. וראה שם נא,א.

13) לקו"ת תצא לו,ג. לז,ד. מאמרי אדה"ז תקס"ה (כרך ב') עמ' תתמא. סה"מ תרל"ו (כרך ב') עמ' שמט. עטר"ת עמ' תרכ ואילך. ועוד.

14) ולהעיר ששבת היא תשובה עילאה (אגה"ת פ"י). ועפ"ז נמצא שיוהכ"פ, "שבת שבתון" (אחרי טז,לא. אמור כג,לב), היא תשובה עילאה שבתשו"ע.

15) סה"מ עטר"ת שם. וראה סה"מ תרל"ו שם.

16) ראה לקו"ת דרושים לשבת שובה סו,ג. סז,ד. סה"מ תרכ"ט עמ' שט. ס"ע שיג ואילך. תרס"ד עמ' שנד ואילך.

17) קוהלת יב,ז.

18) ראה לקו"ת בלק עד,א (ושם עה, ריש ע"ב). שבת שובה סו,ג. סה"מ קונטרסים ח"א קלה,ב.

19) אגה"ת פי"א (קא, רע"א).

20) משנה תענית כו,ב ובפרש"י. גמרא שם ל,ב.

21) איוב יא,ו. שמו"ר פמ"ו, א. וראה אוה"ת תשא ס"ע ב'נו ואילך. סה"מ עזר"ת עמ' לא. תרצ"ט עמ' 61 ואילך. תש"ו עמ' 36. ועוד.

22) ובפרט שהתורה עצמה היא בחינת יחידה - ראה בהברכה להתלמידים שיחיו לפני כל נדרי תשמ"ז ס"ג.

23) ראה זח"ג עג,א. לקו"ת שה"ש טז,ד. סה"מ תרנ"ז עמ' כז ואילך. ה'ש"ת עמ' 61. ובכ"מ.

24) ראה דרך-חיים (שער התשובה) פי"ב שנוסף לתשובה כללית מצד יחידה שבנפש צ"ל תשובה פרטית מצד נרנ"ח.

25) לקו"א להה"מ סקצ"ח. או"ת להה"מ קיב,ב.

26) ספר-השיחות תש"ד עמ' 23. "היום יום" י"ג אייר.

27) אבות פ"ב מ"א.

28) סידור שער התקיעות ד"ה להבין עניין תק"ש עפ"י כוונת הבעש"ט.

29) ראה פע"ח ושער הכוונות שער ר"ה. סידור האריז"ל במקומו. ובכ"מ. לקו"ת ניצבים נא,ב. ובכ"מ.

30) ראה אמרי-בינה שער הציצית פ"ד. פי"ח. פכ"א. תו"ח לך צה, ג' ואילך. סה"מ תרס"ג עמ' כד ואילך, וראה רמ"ז (לזח"ב מ,ב (נדפס במק"מ קמז,ב). הובא בסה"מ שם עמ' לח) שיחידה היא פנימיות עתיק.

31) ר"ה טז,א. לד,ב.

32) תפלת מוסף דר"ה (ברכת מלכיות) מישעיה מד,ו.

33) תפילת העמידה דר"ה (חתימת ברכת "אלוקינו כו' מלוך כו'"), וכן בקידוש ובברכת ההפטרה.

34)  תהילים צה,ו. פדר"א פי"א. זהר ח"א רכא,ב. ח"ג ס"פ אמור. וראה גם תקו"ז תנ"ו (צ,ב).

35) ס' עשרה מאמרות מאמר אם כל חי ח"ב פל"ג. של"ה ג,א. כ,ב. רסח,ב. שח,ב. ועוד.

36) משנה סנהדרין לז,א.

37) בראשית ג,כב. וראה מגלה עמוקות אופן קעה.

38) אוה"ת תבוא עמ' תתרנו ואילך. תתרסט ואילך. תתרפ ואילך. וראה גם הוספות לאוה"ת דברים כרך ד עמ' א'תתקטז.

39) סה"מ תר"ל ע' רצ ואילך. וראה גם ד"ה את ה' האמרת דליל ערב ר"ה תשמ"ז.

40) תבוא כו,יז-יח.

41) ראה גם רמ"ז לזח"ב לב,ב. זח"ב רלא,א. פענח רזא ס"פ נצבים. לקו"ת תבוא מא,ג. שם ר"פ נצבים.

42) לקו"ת דרושים לר"ה נט,ב - מהגהות מיימוניות הל' תשובה פ"ג אות א בשם הרמב"ן.

43) שם נח,. סד,א.

44) המשך תרס"ו בסופו (עמ' תקמו - הוצאת קה"ת, תשל"א ושלאח"ז).

45) ברכות יז,א.