חב''ד כל הלב לכל אחד
לימוד יומי | חנות | הרשמה לאתר | צור קשר
זמנים נוספים שקיעה: 16:37 זריחה: 6:33 י"ד בכסליו התש"פ, 12/12/19
חפש במדור זה
אפשרויות מתקדמות
הודעות אחרונות בפורום

שאלות אחרונות לרב

(אתר האינטרנט של צעירי אגודת חב"ד - המרכז (ע"ר

שופר בשבת?
דרכי החסידות

אם רוצים עוד סיבה שבגללה כדאי לצפות לביאת המשיח, הרי קביעותו של ראש-השנה בשנה זו מזמנת לנו סיבה כזאת: כל עוד לא בא משיח-צדקנו אין אנו יכולים לתקוע בשופר בראש-השנה שחל בשבת, אולם כשיבוא משיח-צדקנו במהרה בימינו נתקע בשופר גם ביום א של ראש-השנה, אף-על-פי שחל בשבת.

אין תוקעים בשופר בראש-השנה שחל בשבת משום גזירה של חכמי ישראל. מסבירה הגמרא (ראש-השנה כט,ב): "הכול חייבין בתקיעת שופר, ואין הכול בקיאין בתקיעת שופר; גזירה שמא ייטלנו בידו וילך אצל הבקי ללמוד, ויעבירנו ד' אמות ברשות-הרבים". כלומר, בגלל החשש, שמא הדיוטות יעבירו את השופר ברשות-הרבים ויעברו על איסור הוצאה בשבת - ביטלו חז"ל את מצוות תקיעת שופר בראש-השנה שחל בשבת. אולם כשיבוא המשיח והעולם כולו יתעלה, לא יהיה מקום לגזירות ולחששות, ואז יחזרו לתקוע בשופר גם בראש-השנה שחל בשבת.

התעוררות העונג

תורת החסידות עוסקת ברבדים העמוקים יותר. הגזירה של חז"ל שלא לתקוע בשופר בראש-השנה שחל בשבת מעוררת שאלה גדולה. ידוע שכל שפע החיים ששופע לעולמות במשך השנה בא על-ידי תקיעת השופר. השופר מעורר חיות חדשה מפנימיותו ועצמותו של הקב"ה. יוצא אפוא, שביטול המצווה בראש-השנה שחל בשבת, לכאורה מונע מאיתנו את ההשפעות העליונות של השופר!

הסבר העניין טמון במהותה הפנימית של תקיעת השופר. לשופר תפקיד מרכזי בהכתרת הקב"ה למלך על העולם. בכל שנה יש לעורר מחדש, כביכול, אצל הקב"ה את רצון המלוכה, וכדי לעורר רצון כזה יש לעורר תחילה נקודה של עונג בקיום העולם. כלומר: צריך שהקב"ה יתענג כביכול מקיומו של העולם, ועל-ידי כך יתגלה הרצון למלוך עליו.

כיצד מעוררים את העונג הזה? - על-ידי השופר. תקיעת השופר מבטאת את הצעקה הפנימית של היהודי אל הקב"ה, צעקה חסרת מילים שפורצת מעומק הלב, המגיעה עד פנימיותו ועצמותו של הקב"ה ומגלה עונג בקיומו של העולם. על-ידי-זה מתעורר אצל הקב"ה רצון חדש למלוכה, והוא נענה לבקשת עם-ישראל: "מלוך על העולם כולו בכבודך".

דרגה עליונה של עונג

כאשר ראש-השנה חל בשבת, אין צורך כל-כך לעורר את העונג העליון, מכיוון שהשבת עצמה עניינה עונג. העונג הוא ממהותה של השבת, שכן היא באה לאחר סיום המלאכה ("ויכל אלוקים"), ואז מתעורר עונג רב למראה המלאכה שהושלמה. עונג זה, שהיה בשבת הראשונה של הבריאה, חוזר וניעור מדי שבת.

לכן כאשר ראש-השנה חל בשבת, נפחתת חשיבותו של השופר, שכן השבת עצמה מחוללת את מה שעושה תקיעת השופר. עצם מציאותה של השבת מעוררת את העונג העליון, ועל-כן די שעם-ישראל רק אומר את פסוקי ה'מלכיות', 'זיכרונות' ו'שופרות', כדי שהקב"ה יקבל את הבקשה להיות מלך על העולם.

אולם בכל-זאת יש דרגה עליונה יותר של עונג שאין בכוחה של השבת לעוררה, ולכן יש חשיבות לתקיעת השופר גם בראש-השנה שחל בשבת. אלא שאין בכוחנו להגיע לדרגה עליונה זו בכל מקום. רק בבית-המקדש אפשר היה להגיע לשלמות זו על-ידי תקיעת שופר בראש-השנה שחל בשבת, ולכן לא ביטלו חז"ל את תקיעת השופר בבית-המקדש. אולם בכל מקום אחר אין אפשרות להגיע לדרגה זו, ולכן אפשר להסתפק בפעולה שנוצרת על-ידי עצם השבת.

אבל בזמן הגאולה, כאשר יתעלה העולם כולו לדרגה עליונה יותר, יהיה אפשר להגיע בכל מקום לאותה פעולה שהושגה על-ידי תקיעת שופר בבית-המקדש בראש-השנה שחל בשבת, ולכן אז נתקע בשופר גם בראש-השנה שחל בשבת, ונעורר שפע נשגב של אור אלוקי לעולם.

(מקורות: ספר המאמרים מלוקט כרך א, עמ' תכא ואילך)


 
 
תנאי שימוש ניהול מפה אודותינו כל הזכויות שמורות (תשס''ב 2002) צעירי אגודת חב''ד - המרכז (ע''ר)