אשרי העם
"אשרי העם יודעי תרועה". אשרי העם שאינם סומכים על הגדול שבהם, אלא כל אחד ואחד מהם יודע פרק בתרועת ובתכסיסי מלחמה. משל למדינה שהיה בה גיבור וכל בני המדינה בטחו בו, ולא למדו דרכי מלחמה. כעבור זמן פרצה מלחמה, ואז התברר שהאוייב התחכם וגנב מהגיבור את כלי-נשקו. הגיבור נלכד ועמו כל אנשי המדינה שסמכו עליו.
(כתר-שם-טוב סימן קלג)
תשע ברכות במוסף
בתפילת מוסף של ראש-השנה יש תשע ברכות. זאת כדי להמשיך את תשע הספירות (חב"ד, חג"ת, נה"י) בספירת המלכות – שהרי עבודת ראש-השנה היא "בניין המלכות".
(ליקוטי-תורה – נשא כו,א)
פסוקי מלכויות
רז"ל אמרו: "אמרו לפניי מלכויות, כדי שתמליכוני עליכם". והיינו, שעל-ידי אמירת פסוקי מלכויות, ממשיכים ומעוררים תענוג ורצון חדש אצל הקב"ה לשוב ולמלוך עלינו. ואנו צריכים לומר פסוקים אלו מהתורה, כדי לפעול אצל הקב"ה את הרצון למלוך.
למה הדבר דומה? לתלמיד-חכם שמשמיע סברה, אך כדי שדבריו יתקבלו על דעת השומעים, הוא מסתייע בראיה מהתורה. אף אנו מבקשים מהקב"ה שימלוך עלינו, אך כדי שבקשתנו תתקבל, אנו מוסיפים ומביאים ראיה מהתורה – "ובתורתך כתוב לאמור".
(סידור עם דא"ח, עמ' רלח)
זה היום תחילת מעשיך
כל ראש-השנה נקרא "תחילת מעשיך". טעם הדבר – כי כשם שבתחילת הבריאה, בראש-השנה הראשון, נמשך אור וחיות לשנה אחת בלבד (המשכה מדרגה רוחנית ש"מעל הזמן" לתוך הזמן), כן גם בכל שנה ושנה נמשך בראש-השנה אור וחיות חדשים להוות את העולם במשך שנה אחת.
עם זה, ראש-השנה הוא רק "זיכרון ליום ראשון". כי בראש-השנה הראשון נמשכה החיות באתערותא-דלעילא, מצד חפץ ורצון הבורא. אבל עכשיו תלויה המשכה זו באתערותא-דלתתא, מצידנו.
(ליקוטי-תורה – דרושים לר"ה נח, ב)
תקעו בחדש שופר
לכאורה, על-פי כללי הדקדוק, נכון היה יותר לומר "תקעו שופר בחדש", מדוע נאמר הפסוק בסדר מילים זה?
אלא, יש להשתדל שעבודת ה' תהיה בבחינת "חדש", לשון חידוש, ולא בדרך של חוק קבוע.
והפסוק ממשיך ואומר, "כי חוק לישראל הוא" – אם העבודה אכן נעשית בדרך של חוק קבוע, אזי "משפט לאלוקי יעקב" – הקב"ה דן ושופט את עמו על זה.
(כתר-שם-טוב סימן רנו)
היום הרת עולם
היום הרת עולם. פירש הרבי הרש"ב: היום רועד העולם. בראש-השנה לעת ערב מצוי העולם במצב של עילפון ורעדה, כאדם שהתעלף, שהוא רועד עד שתשוב אליו חיותו. בשמחת-תורה, בעת ברכת "שהחיינו" על התורה – העולם נרגע.
(ליקוטי-דיבורים א עמ' ה)
נושא עוון ועובר על פשע
"מי א-ל כמוך, נושא עוון ועובר על פשע". כאשר הקב"ה "נושא עוון" – שנושא ומעלה את העוון ומוכיח עליו את החוטא, אות וסימן הוא שהוא "עובר על פשע" – שרוצה לעבור ולכפר על הפשע.
למה הדבר דומה? לשניים שרבו ביניהם, וכשבאים להתפייס מוכיח כל אחד את חברו, כדי לברר מי חטא למי. אולם אם אין רצונם להתפייס, אין האחד "נושא עוונו" של חברו, להוכיחו על מה שחטא לו.
(כתר-שם-טוב סימן קכב) | 
זמנים נוספים
שקיעה: 19:14
זריחה: 6:06
