נושאים נוספים
	התקשרות גליון 635 - כל המדורים ברצף
	ראש-השנה שחל להיות בשבת – התבטלות בדרגה העליונה ביותר
	תפילות ראש-השנה
	הלכות ומנהגי חב"ד

ב"ה, מוצאי שבת-קודש סליחות,

יום א' דפ' האזינו,

ערב כ"ה אלול, ה'תשמ"ט

ברוקלין, נ.י.

אל בני ובנות ישראל

בכל מקום שהם

ה' עליהם יחיו

שלום וברכה!

בהמשך למכתב מיום ח"י אלול – לאחר הפתיחה בברכה, ברכת כתיבה וחתימה טובה לשנה טובה ומתוקה – ובעמדנו קרוב יותר לראש-השנה, בשבוע של ימי הסליחות שסיומו וחותמו הוא ראש-השנה – הרי עתה הזמן המתאים לעמוד בקצת העמקת יתר על מספר נקודות שנידונו במכתב הקודם, בדבר הלימוד המיוחד מן העובדה שראש-השנה הנוכחי חל בשבת-קודש.

* * *

פעמים רבות הודגש, שכאשר מזדמנים יחד שני עניינים של קדושה – משפיע כל אחד מהם על משנהו ומוסיף בו חידוש.

דבר זה תקף גם באשר לראש-השנה ושבת, שכאשר ראש-השנה חל בשבת, באה תוספת בראש-השנה, כך שהוא נעשה ראש-השנה שבתי (כפי שהדבר גם בא לידי ביטוי בהלכה שביום-טוב של ראש-השנה שחל להיות בשבת אין תוקעים בשופר, כפי שיוסבר להלן),

וכך גם בקשר לשבת, אשר בגלל העובדה שזו שבת (לא סתם אלא של) ראש-השנה – הרי השבת היא נעלית יותר, היא שבת בעלת תוכן של ראש-השנה, שכן בשבת עצמה ישנן דרגות רבות, כפי המובן מלשון הכתוב "שבת שבתון", "שבת בשבתו", שיש עניין של שבת שהוא "שבת לגבי שבת".

* * *

כדי להבין יותר את הקשר בין שבת לראש-השנה, וכיצד משפיע כל אחד מהם על משנהו, יש להסביר תחילה את הנקודה המשותפת של ראש-השנה ושבת.

כבר הוסבר פעמים רבות, כי נקודת השיא של ראש-השנה היא, שבו מכתירים בני ישראל את הקב"ה כמלך, כ"מלך ישראל" ו"מלך העולם", כפי שאנו מבקשים בכל תפילות ראש-השנה: "מלוך על העולם כולו".

הכתרת מלך קשורה בהתבטלותו המוחלטת של העם כולו, ושל כל אחד באופן פרטי, אל המלך, כאשר על-ידי התבטלות זו "משפיעים" על המלך שייענה לבקשת העם ויהיה להם למלך.

כך גם בדבר הכתרת הקב"ה כמלך, שהיא באה על-ידי כך שבני-ישראל מגלים את התבטלותם אל הקב"ה, עד כדי התחושה שאינו אלא עבד של הקב"ה.

והרי כך היה בראש-השנה הראשון, כשנברא אדם הראשון, שאדם הראשון דרש והשיג שכל הנבראים של העולם יקבלו על עצמם את מרותו ושלטונו של הבורא, בהכריזו: "בואו נשתחווה ונכרעה, נברכה לפני ה' עושנו". שכן הכריעה וההשתחוואה הן ההתבטלות שהנברא מבטא כלפי הבורא, ואז נעשה הקב"ה למלך, כפי שאנו אומרים בכל יום שישי, בקשר להכתרת הקב"ה על-ידי אדם הראשון ביום השישי הראשון של הבריאה: "ה' מלך גאות לבש".

וזו היא הנקודה המשותפת של ראש-השנה ושבת – שכן גם השבת יוצרת בקרב היהודי תחושה של התבטלות כלפי הקב"ה, בורא העולם ("ה' עושנו"): כידוע, חוקקת השבת בנפש היהודי את האמונה בחידוש העולם, "כי ששת ימים עשה ה' את השמים ואת הארץ". ביתר העמקה: קדושת השבת מאירה בנפשו של כל יהודי מעצמה ומאליה ("שבת מיקדשא וקיימא"), יוצרת בכל אדם את ההרגשה שהוא עומד "קמי מלכא" (לפני המלך) מול נוכחותו של מלך-מלכי-המלכים הקב"ה, יחד עם ההתבטלות המלאה, המתהווה באופן טבעי במצב כזה של "עומד לפני המלך".

* * *

על כל זה נוסף החידוש מן ההתאחדות של שבת וראש-השנה, המביאה לידי כך שה"הכתרה" בראש-השנה של הקב"ה כמלך תהיה באופן "שבתי", שהשבת תתרומם ותתעלה לדרגת "שבת בשבתו", "שבת לגבי שבת".

הסבר הדברים בקצרה:

ישנם שני אופנים בהתבטלותו של "עבד מלך":

אופן אחד הוא, שהוא אכן "עבד מלך", אין לו כל מציאות עצמית מלבד היותו "עבד מלך" (קל-וחומר וכל-שכן מסתם עבד, שלגביו נאמר: "מה שקנה עבד קנה רבו", וכל מה שיש לו הוא רכושו של רבו), אך עם זאת הוא מרגיש את מציאותו, אמנם כעבד, אך כמציאות של עבד שמסר את עצמו לרבו להיות "עבד מלך".

אופן אחר, נעלה יותר, של התבטלות הוא – שאין הוא מרגיש כלל את מציאותו, אפילו לא את מציאותו כמציאות של עבד, אלא כאילו לא קיים כלל דבר כלשהו מלבד המלך עצמו.

דבר זה נותן לנו הבנה מעמיקה יותר בהלכה שראש-השנה שחל להיות בשבת אין תוקעים בו בשופר: אי-התקיעה בשופר אינה מצב פסיבי של חוסר מעש – אלא ביטוי של התבטלות נעלית מאוד של יהודי, שאין כל מציאות מלבד הקב"ה עצמו, כך שהכתרת הקב"ה נעשית לא על ידי העבודה של היהודי ותקיעת השופר שלו (כפי שחז"ל אומרים שה"תמליכוני עליכם" נעשה על-ידי השופר, "ובמה – בשופר") – כי-אם על-ידי אי-תקיעת שופר, שבה באה לידי ביטוי התבטלות עמוקה עוד יותר למלך-מלכי-המלכים הקב"ה.

* * *

כפי שמוזכר במכתב הקודם, צריכה ההשפעה של ראש-השנה – ה"ראש" של השנה – להיות מורגשת בכל הימים, השבועות והחודשים של השנה.

הנקודה האמורה צריכה אפוא לבוא לידי מעשה בפועל, בעבודה יום-יומית של היהודי, והמעשה הוא העיקר.

דוגמא מעשית לכך – בה"כלל גדול בתורה" – המצווה של "ואהבת לרעך כמוך".

כשיהודי נותן צדקה, או עושה מעשה חסד כלשהו, חשוב מאוד ומוכרח שיהיה ביחד עם זה "סבר פנים יפות", כדי שהמקבל לא יחוש שום רגש של בושה, נחיתות וכיוצא בזה.

באופן כללי, מגיעים לידי כך כאשר ה"נותן" אינו חש עצמו מרומם מן ה"מקבל", ובפרט בזכרו את דברי חז"ל, כי "יותר ממה שבעל-הבית עושה עם העני – העני עושה עם בעל-הבית".

אבל קיימת בדבר דרגה נעלית עוד יותר, כאשר לא מורגש כלל שהוא "נותן" הצדקה, כאילו קיימת הצדקה עצמה בלי כל (ישות ה)מציאות של "נותן", שאז אין צורך מלכתחילה למנוע את הרגשות המנוגדים של "נותן" ו"מקבל".

* * *

ויהי-רצון שההתבוננות בעניינים האמורים תחזק אצל כל אחד ואחת את ההכרה, כי המציאות האמיתית של כל יהודי – איש, אשה וילד – הוא ה"חלק אלוקה ממעל ממש" שלו, שבגללו: "ישראל וקודשא-בריך-הוא כולא חד" (כביכול),

ודבר זה גם מהווה את ההכנה לשמיני-עצרת ושמחת-תורה, שעליו נאמר: "עצרת תהיה לכם", כפי שמובא לגבי זה הפסוק: "יהיו לך לבדך ואין לזרים אתך", ובלשון הזוהר: "ישראל ומלכא בלחודוהי".

בעצם, הרי זה גם תוכן הבקשה הפנימית של דוד נעים זמירות ישראל (בשם כל ישראל) אל הקב"ה: "תבוא לפניך תפילתי הטה אזנך לרינתי", כך ש"התפילה" (מלשון התחברות) נעשית ל"רינה", השתפכות הנפש והתחברות עם הקב"ה, התמזגות הנשמה עם מקורה, הקדוש-ברוך-הוא.

– דבר המתגלה במלוא המידה של שלמות בגאולה האמיתית והשלמה, כאשר מתקיימים ה"נישואין" של הקב"ה בעצמו, כביכול, עם כנסת-ישראל לנצח – וההתחלה היא תיכף ומיד ממש.

בברכת כתיבה וחתימה טובה

לשנה טובה ומתוקה

בגשמיות וברוחניות גם יחד

ובכל העולם והבריאה כולה

מנחם שניאורסאהן

(מכתב כללי לראש-השנה התש"נ – 'תורת-מנחם – התוועדויות' תשמ"ט, כרך ד, עמודים 365-360 – תרגום חופשי מאידיש)

__________________

מוצאי שבת-קודש סליחות: ראה מכתב מוצש"ק כ"ה אלול ה'תשד"מ הערות ד"ה מוצאי שבת-קודש וד"ה מוצאי שבת-קודש... שבת סליחות (לקו"ש חכ"ד עמ' 647). וש"נ.

סליחות: ראה מכתב מוצש"ק ימי הסליחות ה'תשמ"ב הערה ד"ה ימי הסליחות (הא') – לקו"ש שם עמ' 616.

פ' האזינו: להעיר מהידוע בעניין לימוד שירת האזינו ע"י כאו"א כו' (ראה ספר-השיחות ה'תש"א ס"ע 56. ספר-התולדות מהר"ש עמ' 74. ספר-הזכרונות פכ"ט, ממהר"ל מפראג בזה).

כ"ה: ההפרש בין "כה" (כ"ה אלול, שבו נברא העולם) ל"זה" (ר"ה, "זה היום", שבו נברא אדה"ר) – ראה לקו"ת ניצבים מז,ב-ג. ובאוה"ת דרושים לר"ה ריש עמ' א'תלב מציין לד"ה וידבר משה אל ראשי המטות לאמר זה הדבר (אוה"ת מטות עמ' א'פב) בעניין "כל הנביאים נתנבאו בכה ומשה נתנבא בזה", "ושם ג"כ עניין בכ"ה באלול נברא העולם הבריאה בבחינת כה, ור"ה נק' זה היום להמשיך בחינת זה". וראה ג"כ ד"ה זה היום דליל ערב ר"ה ה'תשמ"ב ס"ב (נדפס בקונטרס ר"ה תשמ"ט). וש"נ. וראה שיחת אור לכ"ה אלול שנה זו.

כ"ה אלול: יום ראשון לבריאת העולם – ויק"ר רפכ"ט. פסיקתא דר"כ פיסקא כג (בחודש השביעי). יל"ש עה"פ (פינחס כט,א) ובחודש השביעי (רמז תשפב). תוד"ה לתקופות – ר"ה ח,א. וראה פרקי דר"א רפ"ח ובהגהות הרד"ל שם.

הפתיחה בברכה: ראה פתיחת איגרת הראשונה באגה"ק שבתניא. וראה מכתב עש"ק ח"י אלול ה'תשד"מ הערה ד"ה פותחין בברכה (לקו"ש שם עמ' 641).

בשבוע של ימי הסליחות: פעולת ימי הסליחות לאחרי העבודה בימי אלול הקודמים – ראה כתר-שם-טוב (הוצאת קה"ת) הוספות סי' יג. וש"נ. וראה מכתב עש"ק שבת סליחות ה'תשמ"ה הערה ד"ה אין לי לעצטע טעג פאר ר"ה.

שסיומו וחותמו: והכל הולך אחר החיתום – ברכות יב,א.

שכאשר ראש-השנה חל בשבת, באה תוספת בראש-השנה... וכך גם בקשר לשבת: ראה זבחים צא, רע"א: אטו שבת למוספין אהנאי לתמידין לא אהנאי (בתמיה): אטו ראש-השנה למוספי דידיה אהני למוספי ראש-חודש לא אהני (בתמיה).

בהלכה: משנה רפ"ד דר"ה. וראה ירושלמי שם ה"א.

בשבת... דרגות רבות: ראה ג"כ מכתב י"א ניסן ה'תשמ"ה, ובהנסמן שם הערה ד"ה אנהויב שבת וכו' (הגש"פ עם לקוטי טעמים, מנהגים וביאורים – קה"ת תשמ"ז – עמ' תשסט ואילך).

שבת שבתון: תשא לא,טו. ועד. וראה לקו"ת דרושים ליוהכ"פ ד"ה שבת שבתון (ע,ב ואילך).

שבת  בשבתו: פינחס כח,י. ישעיהו סו,כג. וע"פ פירוש אדה"ז בלקו"ת ברכה צז,ג-ד. וראה בהנסמן במראי מקומות לשם (בהוצאת קה"ת ה'תשד"מ ואילך). ד"ה אבות מלאכות תר"ל (סה"מ תר"ל עמ' רמד ואילך). את שבתותי ה'ש"ת פ"ד (סה"מ ה'ש"ת ס"ע 85 ואילך). ובכ"מ.

להבין יותר: בפרטיות יותר ובעומק יותר בהבא לקמן – ראה שיחת ש"פ פ' ניצבים-וילך שנה זו.

נקודת השיא של ראש-השנה... שבו מכתירים בני-ישראל את הקב"ה כמלך: ראה מכתב עש"ק ח"י אלול ה'תשמ"ג הערה ד"ה אלגעמיינע וד"ה הכתרה... מיט תקיעת שופר (לקו"ש חכ"ד עמ' 621-22).

מלך ישראל: ישעיהו מד,ו, מפסוקי ברכת מלכיות בתפילת מוסף דר"ה.

מלוך על העולם כולו: תפילת העמידה דר"ה (ברכת :"אלקינו כו' מלוך כו'").

הכתרת מלך... כך גם... הקב"ה... התבטלותם: ראה בארוכה המשך יו"ט של ר"ה תרס"ה (סה"מ תרס"ה עמ' ב ואילך): ה'תש"ג פ"ב ואילך (סה"מ ה'תש"ג ס"ע 6 ואילך). ובכ"מ.

התחושה שאינו אלא עבד של הקב"ה: ראה המשך תער"ב ח"א ריש עמ' קג: הביטול דעבד אינו מצד העילוי של האדון ולא לקבל איזה דבר, רק מפני שהוא עבד כו', דכמו"כ הוא בקבעומ"ש בכלל ובפרט בר"ה ויו"כ דהקבעומ"ש הוא בבחינת הנחת כל עצמותו לאלקות כו'.

שאדם הראשון דרש והשיג... בואו... עושנו: זהר ח"א רכא,ב. ח"ג קז,ב. תקו"ז תנ"ו (צ,ב). וראה אוה"ת וארא ס"ע רלו ואילך.

בואו... עושנו: תהילים צה,ו.

כפי שאנו אומרים בכל יום שישי: ב"שיר של יום" – ר"ה לא,א. סיום וחותם מסכת תמיד.

ה' מלך גאות לבש: תהילים צג,א. אמרו אדם הראשון – וכל הבריות אחריו – ביום שנברא כשהמליך את הקב"ה (פרקי דר"א פי"א). וראה שיחת אור ליום ועש"ק פ' ניצבים-וילך שנה זו.

כידוע: חינוך מצווה לא-לב: לקבוע בנפשותינו אמונת חידוש העולם.

כי ששת ימים... ואת הארץ: יתרו כ,יא.

ביתר העמקה: ראה בארוכה ספר המצוות להצ"צ מצוות מילה פ"ה (ח,א).

שבת מיקדשא וקיימא: ביצה יז,א.

התבטלות המלאה... במצב כזה של "עומד לפני המלך": ראה פסחים נז,ב: חגיגה ה,ב: מחוו ליה במחוג יחוי קמי מלכא כו' – הובא בסהמ"צ שם. וראה בנוגע לתפילת העמידה – שבת י,א. רמב"ם הל' תפילה פ"ד הט"ז. פ"ה ה"ד. טושו"ע (ודאדה"ז) או"ח הל' תפילה סו"ס צה. ובשו"ע אדה"ז שם סק"ד ס"ב: הואיל ועומד לפני המלך אין לזוז ממקומו.

מה שקנה עבד קנה רבו: פסחים פח,ב. קידושין כג,ב. וראה רשב"א לקידושין שם. ובארוכה – המשך תרס"ו עמ' שכו ואילך.

אי-התקיעה בשופר... ביטוי של התבטלות נעלית מאוד של יהודי: וע"ד המבואר בד"ה אתה אחד לאדמו"ר האמצעי (קה"ת, תשכ"ה) ס"ע 8 ואילך, בעניין המנוחה והשביתה דשבת (שהו"ע העדר העשייה), שהיא "במנוחת הנפש בעצמותה בבחינת יחידה שלמעלה מבחינת הגילוי במוח ולב", עיי"ש. ועיין ג"כ ד"ה אתה אחד ה'תשמ"ב ס"ד (סה"מ מלוקט ח"א עמ' תיד). לקו"ש חט"ו עמ' 227 ואילך.

כפי שחז"ל אומרים: ר"ה טז,א. שם לד,ב.

והמעשה הוא העיקר: אבות פ"א מי"ז. תקו"ז תנ"ב (פז, סע"א). ת"ס (צג,ב) ת"ע (קלג,ב. קלד,א).

"כלל גדול בתורה"... "ואהבת לרעך כמוך": קדושים יט,יח. תו"כ (הובא בפרש"י) עה"פ. ויתירה מזו: זו היא כל התורה כולה – שבת לא,א. וראה תניא פ' לב.

צדקה... סבר פנים יפות": ראה ב"ב ט,ב. רמב"ם הלכות מתנות עניים פ"י ה"ד. טושו"ע יו"ד הלכות צדקה סרמ"ט ס"ג.

ה"נותן" אינו חש עצמו מרומם מן ה"מקבל": ראה ג"כ מכתב ר"ח וי"א ניסן ה'תשמ"ט. קונטרס שיחת שבת-הגדול תשמ"ט ס"י.

דברי חז"ל: ויק"ר פל"ד, ח (בסופה). רות רבה פ"ה, ט (בתחילתה). וראה כתר-שם-טוב בסופו (סי' תל – סג,ד ואילך).

דרגה נעלית עוד יותר: ראה ג"כ – באופן אחר – מכתב י"א ניסן ושיחה הנ"ל.

חלק אלוקה ממעל ממש: תניא רפ"ב.

ישראל וקודשא בריך הוא כולא חד: זח"ג עג,א.

שמיני-עצרת ושמחת-תורה: להעיר, ששמע"צ ושמח"ת הם באותם הימים בשבוע כמו ב' ימים דר"ה, והם משתווים בכמה עניינים כו' – ד"ה ביוהשמע"צ תרצ"ה פכ"ו (סה"מ קונטרסים ח"ב שלט,א), נעתק ב"היום יום" שמע"צ.

"עצרת תהיה לכם": פינחס כט,לה.

כפי שמובא לגבי זה הפסוק: "יהיו לך לבדך ואין לזרים אתך": משלי ה,יז. שמו"ר פט"ו, כג. הובא בריש וסוף ד"ה ביום השמיני-עצרת: עת"ר (סה"מ עת"ר עמ' לה. שם עמ' מד); ה'תש"ד (סה"מ ה'תש"ד עמ' 43. שם עמ' 47); ה'תש"ט (סה"מ ה'תש"ט עמ' 69. שם עמ' 73). תש"י (סה"מ השי"ת עמ' 71. 82); ה'תש"מ (סה"מ מלוקט ח"א עמ' שסג. שם עמ' שעג). ועוד.

בלשון הזוהר: ראה זוהר ח"ג לב,א. וראה זח"א סד,א. הובא ונתבאר בלקו"א להה"מ (הוצאת קה"ת) סי' רס (סז, סע"ב ואילך). או"ת להה"מ צד,ב ואילך (בהוצאת קה"ת ה'תש"מ – ואילך – סי' שסה). זח"א רח,ב. הובא ונת' בריש וסוף ד"ה ביוהשמע"צ: באוה"ת שמע"צ (כרך ה עמ' ב'קמט. שם עמ' ב'קנג); תרפ"ז (סה"מ תרפ"ז עמ' לו. שם עמ' נא); ה'תש"מ (סה"מ שם עמ' שסג).

דוד נעים זמירות ישראל: שמואל ב כג,א. וראה שהש"ר פ"ד, ד (בתחילתה).

תבוא... לרנתי: תהילים פח,ג.

לפניך: ראה שיחת שבת-הגדול הנ"ל, שהוא ע"ד "את פניך הוי' אבקש" (תהילים כז,ח – במזמור שנוהגים לומר מר"ח אלול עד הו"ר). וראה בארוכה ד"ה לך אמר לבי ה'תש"כ (נדפס בקונטרס ג' דסליחות תשמ"ט). וש"נ.

"תפילה" (מלשון התחברות): תו"א תרומה עט, סע"ד. סה"מ תרל"ד עמ' קנד (וראה בהנסמן שם הערה 1). תרפ"ג עמ' רטו (וסה"מ ה'תש"ט עמ' 79 הב'), ובהערה שם.

תפילה... השתפכות הנפש: כמ"ש בתפילת חנה (שמואל א א,טו): ואשפוך את נפשי לפני ה'. וראה לקו"ש חי"ט שיחה לר"ה – ו' תשרי (עמ' 291 ואילך).

גאולה האמיתית והשלמה: שאין אחריה גלות (תוד"ה ה"ג ונאמר – פסחים קטז,ב, ממכילתא עה"פ בשלח טו,א).

כאשר מתקיימים ה"נישואין" כו': שמו"ר ספט"ו. וראה לקו"ת שה"ש ביאור לד"ה כי על כל כבוד חופה פ"ג (מח,א-ב).

לשנה טובה ומתוקה: ראה סידור האריז"ל וסידור אדה"ז בנוסח ה"יהי רצון" שאומרים בעת אכילת התפוח בדבש. וראה לקוטי לוי"צ אגרות עמ' שיא ואילך.