ככל שנמצא במדריגה נעלית יותר, אפילו כאשר אוחז בעבודה ד"נישואין" – עליו לדעת שאי-אפשר לו ללכת בכוח עצמו * כאשר היה מישהו שסבר שהוא יכול להסתדר "לבד", מיד ידעו שאיננו "בר כוכבא", אלא "בר כוזיבא" * משיחת כ"ק אדמו"ר נשיא דורנו
א. בשבת1 זו הפרשיות מטות מסעי הן מחוברות.
בפרשת מטות מדובר אודות נדרים ואודות עקירת נדר, שיש בזה ג' אופנים: על-ידי חכם שעוקר את הנדר למפרע2, על-ידי אב ובעל שמפירים את הנדר מכאן ולהבא3. ובבעל גופא ישנם ב' זמנים, קודם הנישואין ולאחרי הנישואין: ארוס ובעל. לשניהם יש זכות של הפרת נדרים, אלא שישנם חילוקי דינים בין ארוס לבעל.
לכאורה מסתבר שהבעל יש לו כוח וזכות יותר מארוס, ומכל-מקום מצינו בדין הפרת נדרים, שיש מעלה בארוס לגבי בעל:
הדין הוא ש"אין הבעל מיפר בקודמין"4, הנדרים שנדרה קודם הנישואין אינם שייכים לבעל. ולעומת זאת, בארוס הדין הוא ש"מיפר בקודמין"5.
אחד ההסברים בזה הוא – לפי שארוס אינו מיפר בפני עצמו, אלא יחד עם האב, ד"נערה המאורסה אביה ובעלה מפירין נדריה"6, וכיוון שאצל האב לא שייכת ההגבלה דקודמין, הרי זה גורר גם את הארוס, שגם אצלו אין הגבלה ומיפר בקודמין. מה-שאין-כן הבעל שמיפר בפני עצמו, שהרי "נתרוקן רשות אביה"7, ונעשה מציאות לעצמו, במילא ישנם ההגבלות שלו.
ב. העניין בזה בעבודה הוא:
בעבודת השם ישנם שני אופני עבודה: העבודה דאירוסין והעבודה דנישואין. הגם שכללות זמן הגלות נמשל לאירוסין ודווקא לעתיד לבוא יהיה עניין הנישואין8, הנה בפרטיות יש בזמן הגלות גופא המדריגה דאירוסין והמדריגה דנישואין.
העבודה דאירוסין היא "דאסר לה אכולי עלמא"9. האדם נעשה מנותק מהעולם. עבודתו לא פעלה עד כדי כך שיהיה במדריגה ד"ודבק גו' והיו לבשר אחד"10, להיות מיוחד עם אלוקות, הוא עדיין לא נתאחד עם אלוקות, אבל מענייני העולם יצא כבר.
העבודה דנישואין היא – "והיו לבשר אחד". האדם נעשה מאוחד עם אלוקות, עד שמוליד בדומה לו, שזהו תכלית הנישואין, וכמאמר רז"ל11 "תולדותיהם של צדיקים מעשים טובים". והיינו, שהוא וכל עשיותיו הם כלי שבטל ומתאחד להעניין שבתוך הכלי.
ג. הגם שמעלת העבודה דנישואין היא נעלית הרבה יותר מאשר העבודה דאירוסין, מכל-מקום, יש מעלה בעבודה דאירוסין על העבודה דנישואין:
יכול אדם לחשוב, שכיוון שהגיע לעבודה דנישואין, הרי הוא כבר צדיק גמור, ואינו זקוק עוד לעזר הקב"ה12, הוא כבר בעל המיפר בפני עצמו ואינו זקוק להאב.
אבל האמת היא, שכאשר היה מישהו שאמר כן13, אזי ידעו מיד שאינו "בר כוכבא", "דרך כוכב מיעקב"14, אלא "בר כוזיבא". ושם דובר אודות מלחמה בגשמיות, ומכל-שכן בנוגע למלחמה ברוחניות.
וזוהי המעלה דארוס, עבודה דאירוסין, על עבודה דנישואין – הגם שמצד עצמו הוא למטה יותר, אבל המעלה בזה היא, שמיפר ב"שותפתיה דאב"5. הוא הולך בכוחו של הקב"ה, וכאשר הולכים בכוחו של הקב"ה, אזי סרים כל ההגבלות, וביכולתו להגיע למקום כזה שמצד עצמו לא היה יכול להגיע אליו.
תוהו קדם לתיקון, ומתוהו נלקחים הדברים הגשמיים עם היצר-הרע שאקדימי טעניתא15. הנה מצד כוח עצמו אינו מיפר בקודמין; הוא לא מגיע בתוהו, ובמילא אין לו גם את הכוח לברר את העניינים שנלקחים מתוהו.
אבל על-ידי זה שמיפר ב"שותפתיה דאב", שאצל הקב"ה לא קיימת ההגבלה דקודמין, תוהו שקדם לתיקון – נותן הוא כוח גם להארוס, שיגיע בתוהו, וינצח את היצר-הרע שאקדימי טעניתא, על-ידי זה שהקב"ה עוזרו – יכול לו16. זוהי נתינת כוח לברר את הניצוצות דתוהו שישנם בדברים הגשמיים. וזהו העניין דהפרת נדרים – היתר ונתינת כוח בעבודת הבירורים בדברים הגשמיים17.
ד. ונקודת העניין:
ככל שנמצאים במדריגה נעלית, אפילו כאשר אוחזים בעבודה דנישואין18 – צריכים לדעת, שאי-אפשר ללכת בכוח עצמו ("מיטן אייגענעם כוח"), אלא צריכים תמיד להתקשר עם למעלה ממנו, מתוך ידיעה שישנם עניינים נעלים יותר, בעילוי אחר עילוי, שעדיין לא הגיע אליהם, ובעניינים אלו הרי הוא עדיין בהתחלת העבודה.
[ועל-דרך19 שיהיה לעתיד-לבוא, שגם אז יהיה אצל בני-ישראל עניין האמונה – דלכאורה אינו מובן: כיוון שאז תהיה ראייה באלוקות, למה יצטרכו לעניין האמונה? אך העניין הוא, שגם אז יתגלו עניינים נעלים יותר מהעניינים שיהיו באופן של ראייה, ובנוגע לעניינים אלו יהיה צורך עניין האמונה20.
וזהו שמצינו בנוגע למשיח ש"איהו רב ואיהו מלך"21, ולכאורה, הרי רב ומלך הם ב' הפכים, ש"רב" עניינו השפעה בקירוב, ו"מלך" עניינו רוממות וריחוק? אך העניין הוא, שבמשיח יהיו ב' העניינים, היינו, שתהיה השפעה פנימית, שבה יהיה עניין הראייה, ויהיה גם עניין של רוממות, שבזה יהיה עניין האמונה.
ועל-דרך זה הוא גם במעשינו ועבודתינו במשך זמן הגלות – שגם כאשר נמצאים במדריגה דנישואין, ישנם עניינים נעלים יותר שלגביהם נמצאים במדריגה דאירוסין].
ועל-ידי זה שמתקשרים עם דרגא שלמעלה ממנו, מתוך ידיעה שעדיין אינו מוכן, כיוון שישנם עניינים שהם בעילוי אחר עילוי – אזי גורר ה"אב" עמו גם את ה"ארוס", ומתבטלים אצלו כל ההגבלות, ו"מיפר בקודמין".
ה. כבר דובר פעם בארוכה22 אודות עניין המסעות, שנימנו בסדרה זו, מיציאת מצרים עד ירדן ירחו – שהם מורים על כל העניינים שבני-ישראל צריכים לעבור עד ביאת המשיח.
כדאיתא בספרי קבלה וכמאמר הבעש"ט23, שמי שיודע את עניין המסעות, יודע הוא באיזה מסע אוחז הוא, ומה עליו לעבור, כמה ואיזה מסעות, עד ביאת המשיח.
כללות עניין המסעות הוא סדר של עליות. "אלה מסעי בני ישראל אשר יצאו מארץ מצרים"24, "מסעי" לשון רבים – אף שלכאורה היה רק מסע אחד שבו יצאו ממצרים – לפי25 שכל המסעות עניינם הוא יציאה ממצרים שבאותה שעה להמרחב שבאותה שעה.
וההסברה בזה – לפי שישנם כמה וכמה מדריגות, ומה שנחשב "ארץ טובה ורחבה"26 לגבי מדריגה תחתונה, הנה לגבי מדריגה נעלית יותר נחשב ל"מצרים". ובזה מתבטא עניין המסעות – להיות תמיד בתנועה של הליכה ("האַלטן אין איין גיין און גיין") שלא לפי ערך, מ"מצרים" אל "ארץ טובה ורחבה" ביחס למצבו ההווה על-כל-פנים, שזוהי עלייה שלא בהדרגה.
וכידוע27 שמלאכים נקראים "עומדים", לפי שעלייתם היא בהדרגה, מה-שאין-כן נשמות בבואם למטה הם "מהלכים", שיכולים לילך שלא בהדרגה כלל, היינו, שבמסע אחד יכולים לצאת מיד ממצרים, מיצרים וגבולים, אל ארץ טובה ורחבה, עלייה מגבול לבלי גבול.
ואף-על-פי-כן, אין להסתפק בזה אלא צריכים לילך הלאה, מתוך ידיעה שלאמיתו של דבר הרי גם זה אינו אלא "מצרים", הגבלה, וצריכים לצאת ממדידה זו ולבוא אל ארץ טובה ורחבה במדריגה נעלית יותר, וכך ממשיכים לילך עד שנבוא אל ירדן ירחו, לביאת המשיח, דמורח ודאין28, במהרה בימינו אמן.
* * *
ז. מפרשת מסעי – באים ל"אלה הדברים", "משנה תורה".
אף-על-פי שמשמעות דברי הגמרא29 שד' ספרים הראשונים יש בהם מעלה יתירה לגבי ספר דברים, מכל-מקום, יש מעלה בספר זה, שבו נאמר "אלה הדברים אשר דיבר משה", ועל-דרך מה שכתוב30 "זכרו תורת משה עבדי", שאף-על-פי שלפי הפירוש הפשוט ופירוש האמיתי קאי על כל התורה, מכל-מקום, המפורש בקרא, "תורת משה עבדי", קאי במיוחד על "אלה הדברים אשר דיבר משה"31.
ב"אלה הדברים אשר דיבר משה" ישנם כמה הוספות, חידושי דינים והוראות כו', שלא מצינו בד' ספרים הראשונים. ולכאורה: כיוון שספר דברים אינו אלא חזרה על דיני התורה שנאמרו לפני זה, כיצד יש בזה חידושים?
אך העניין הוא, שזוהי מעלת ה"סך-הכול" – שזהו עניינו של ספר דברים שהוא ה"סך-הכול" של כל התורה:
ב"סך-הכול" ישנה הנקודה של כל העניינים, ואף שאין בזה חידוש, שהרי הכול נלקח ממה שיש כבר לפני כן, מכל-מקום, יש עניינים שלפני כן היו באופן אחר, וכאשר נעשה ה"סך-הכול" מתגלה מה שלא היה ניכר לפני כן.
ועל-דרך המעלה שבספירה היותר אחרונה, שבה כלולים כל הספירות שלפני זה – שלאמיתו של דבר מושרשת היא ומגעת למקום שלמעלה מכל הספירות32.
וזהו עניין "אלה הדברים אשר דבר משה" – דאף שעניינים אלו נלקחו מהספרים שלפני זה, ואם-כן יכול מישהו לחשוב: לשם מה זקוק אני להוראותיו של משה, יכולני ליקח את הדברים מהיכן שמשה לקחם? – על כך אומרים לו: לא תוכל לבדך לגלות את הדברים, כי אם משה רבינו – "אלה הדברים אשר דיבר משה",
ועניין זה גופא שמשה לוקח את ה"סך-הכול" מהספרים שלפני זה – הנה גם זה ניתן למשה מסיני, והיינו, שכשם שענייני התורה עצמם כפי שהם כלולים בהעלם ניתנו למשה מסיני, כמו כן גם הגילוי שנתגלה ב"משנה תורה" ניתן למשה מסיני,
ומי שמכחיש חס-ושלום ואומר על אות אחת ב"משנה תורה" שלא ניתנה למשה מסיני – הרי זה כופר בתורה, כפסק הרמב"ם33.
ח. ובנוגע לענייננו:
ישנם כאלו שטועים וסבורים שאין צורך ב"ממוצע", אלא הוא והקב"ה... אך האמת אינו כן, אלא כמו שכתוב34 "ויאמינו בה' ובמשה עבדו", והיינו, שעל-ידי האמונה במשה עבדו נעשה "ויאמינו בה'"35. כאשר חסרה האמונה במשה, חסר גם ב"ויאמינו בה'", ועל-ידי האמונה במשה עבדו נעשה "ויאמינו בה'" בהוספה ובאופן נעלה יותר.
וכן הוא גם בנוגע למשה שבכל דור ודור36, עד למשה שבדורנו, כ"ק מו"ח אדמו"ר.
ובמילא, יש לדעת שכל ההוראות שנתגלו ונמסרו על-ידי "משה עבדו", שהוא ה"ממוצע המחבר"37, הם עניינים עיקריים, כיוון שעל-ידי "משה עבדו" נעשה "ויאמינו בה'". ואין לחשוב שהוא בעצמו יוכל לגלות ולפעול כו', כיוון שמדובר אודות עניינים שניתנו מסיני למשה דווקא. ודווקא על-ידי ההוראות שמקבלים אנו ממשה שבדורנו, נעשה אצלנו "ויאמינו בה'".
ועניין זה אינו באופן של "חוקה חקקתי גזירה גזרתי"38, שאין לזה מקום בשכל, אלא זהו עניין שרואים במוחש – שעל-ידי זה ש"אנוכי עומד בין הוי' וביניכם" ניתוסף ב"להגיד לכם את דבר הוי'"39.
ודווקא בכוחו של משה להתחיל "משנה תורה" עם חטא העגל40, ולא להתפעל אלא לילך הלאה והלאה, עד להסיום – "לעיני כל ישראל", שזהו עניין הראייה.
(קטעים מהתוועדות שבת-קודש פרשת מטות-מסעי תשט"ז. 'תורת-מנחם – התוועדויות' תשט"ז, חלק שלישי (יז), עמ' 126-132 – בלתי מוגה)
----------------
1) שיחה זו הוגהה על-ידי כ"ק אדמו"ר (באידיש), ונדפסה בלקו"ש ח"ב ס"ע 612 ואילך. במהדורה זו ניתוספו עוד איזה ציוני מ"מ, וכמה פרטים מהנחה בלתי מוגה.
2) כתובות עד, רע"ב.
3) ראה נזיר כא,ב ואילך. אנציק' תלמודית ערך הפרה ס"א (כרך יו"ד עמ' קיג ואילך). וש"נ.
4) נדרים סז, סע"א. שו"ע יו"ד סרל"ד סל"ה.
5) שם, סע"ב. שו"ע שם ס"ה.
6) שם סו, סע"ב. שו"ע שם.
7) ראה שם סח,א ובפרש"י (ד"ה נתרוקנה).
8) ראה שמו"ר ספט"ו. הובא בלקו"ת פרשתנו (מטות) פד,ג.
9) קידושין ב, רע"ב.
10) בראשית ב,כד.
11) פרש"י ר"פ נח. ב"ר פ"ל, ו.
12) העיקר הוא שהקב"ה לא יעזור ללעומת-זה, ואם רק הקב"ה לא יעזור ללעומת-זה, אזי ינצח כבר גם ללא העזר של הקב"ה... (מהנחה בלתי מוגה).
13) ראה ירושלמי תענית פ"ד ה"ה. ובבלי – גיטין נז,א. סנהדרין צג,ב.
14) בלק כד,יז.
15) ראה זח"א קעט,ב.
16) ראה סוכה נב, רע"ב. וש"נ.
17) ראה ד"ה לה"ע הנדרים דש"פ מטות תשי"ד פ"ו ('תורת-מנחם – התוועדויות' חי"ב עמ' 133 ואילך). וש"נ.
18) והרי עומדים אנו בפרשת "מסעי", וכבר עברנו כו"כ מסעות, כך, שיכול להיות שבעניינים מסויימים עומדים כבר במדריגת נישואין (מהנחה בלתי מוגה).
19) המוסגר בחצאי ריבוע – מהנחה בלתי מוגה.
20) ראה לקו"ת ואתחנן ז, סע"א ואילך. ובכ"מ.
21) ראה סהמ"צ להצ"צ מצות מינוי מלך פ"ג (דרמ"צ קי,ב ואילך). ובכ"מ.
22) ראה גם שיחת ש"פ מטות-מסעי, מבה"ח מנחם-אב דאשתקד ס"ג ואילך ('תורת-מנחם – התוועדויות' חי"ד ס"ע 224 ואילך). וש"נ.
23) ראה 'דגל מחנה אפרים' פרשתנו (מסעי). וראה גם כתר שם טוב (הוצאת תשנ"ט) בהוספות ס"ל. וש"נ.
24) ריש פרשתנו (מסעי).
25) ראה לקו"ת ריש פרשתנו (מסעי).
26) שמות ג,ח. ועוד.
27) ראה תו"א ס"פ וישב (ל, סע"א ואילך). לקו"ת ר"פ בחוקותי (מה,א ואילך). ובכ"מ.
28) סנהדרין צג,ב. וראה לקו"ת פרשתנו שם פט,ב. צ,ד.
29) מגילה לא,ב.
30) מלאכי ג,כב.
31) ראה פי' עיון יעקב לע"י ב"ב יד,ב..
32) ראה סה"מ מלוקט ח"ה עמ' נז. וש"נ.
33) הל' תשובה פ"ג ה"ח.
34) בשלח יד,לא.
35) ראה מכילתא עה"פ.
36) ראה תקו"ז תס"ט (קיב, רע"א. קיד, רע"א).
37) ראה סה"ש תורת-שלום עמ' 158.
38) תנחומא חוקת ג. ועוד.
39) ואתחנן ה,ה.
40) ר"פ דברים ובספרי ופרש"י. | 
זמנים נוספים
שקיעה: 19:12
זריחה: 6:10
