בהמשך לדיון בזמן האחרון בעניין נשיאת-כפיים בכל יום, ועל-פי בקשת רבים, ובפרט – "כוהנים בעבודתם", ניתן מקום למקורות נוספים שהגיעונו על דעת הרבי בנדון, וכן נכתבו מסקנות כלליות לאור כל הידוע עד עתה. ויהי רצון שנזכה לכוון לדעת הרבי.
"לנהוג כמנהג המקום"
במענה למכתבו מט"ו סיון ה'תשס"ו בעניין נשיאת כפיים,
הנה ככל אנ"ש שיחיו הריני עוסק מעודי בהפצת מעיינות החסידות, הדרכותיה ומנהגיה. מובן מאליו שכך נהגתי גם בעניין נשיאת-כפיים, וטענתי שיש לנהוג כמו בבית חיינו, דהיינו שיישאו כפיים ביום-טוב בלבד.
עד שפעם אחת בחלוקת הדולרים (ואני אז בשליחות בקריית-גת) שאלני הרבי: ווי אזוי איז מען זיך נוהג בא אייך מיט ברכת כוהנים [=איך נוהגים אצלכם בברכת כוהנים]?
אני: אזוי ווי דא [=כנהוג כאן] (כלומר, כמו בבית חיינו).
הרבי (בתמיהה): משנה זיין מנהגים [=לשנות מנהגים]?!
מאז אני נוהג, בעניין נשיאת-כפיים, בכל מקום כמנהג המקום: בחו"ל – ביום-טוב בלבד, כנהוג בחו"ל, ובכפר-חב"ד הריני עולה לדוכן גם בשבתות, כנהוג בכפר-חב"ד.
הרב זלמן הכהן אבלסקי, הרב הראשי לקישינייב ולמדינת מולדובה
הערת המערכת
למיטב הבירור בקריית-גת, היה המנהג בקהילת חב"ד שם לעלות לדוכן בשבתות, והרב אבלסקי שינה ליו"ט בלבד, ועל זה היתה תגובת הרבי – להחזיר את המצב לקדמותו. ואכן, מאז מענה זה חזר הרה"ג הרה"ח ר' משה שיחי' הבלין והנהיג בישיבה לעלות לדוכן בשבתות. ואין מזה ראיה לקהילה חב"דית חדשה, או איך ינהג כוהן המתארח בקהילה שאינה חב"דית.
"האם מברך בכל יום?"
בחלוקת שליחות-מצווה לצדקה ביום כ"ב באלול תנש"א, שאל הרבי את הרה"ג הרב שאר-ישוב שיחי' הכהן, רב העיר חיפה: האם אתה מברך ברכת כוהנים בכל יום או בכל שבת*?
הנ"ל: אני מברך בכל יום.
הרבי: אם כן, כיצד אתה נוהג כאן? אומרים שיש כאן בית-כנסת של ספרדים שמברכים בכל יום.
הנ"ל: בית-הכנסת הזה רחוק מהמקום שבו אני מתאכסן.
הרבי: בכל אופן, כשתחזור [לארה"ק] – תברך מיד.
הנ"ל אמר, שמכיוון ש"הכל מעלין לירושלים", הנהיגו אצלם בחיפה את מנהג ירושלים לברך בכל יום.
הרבי: שיהיה באופן טוב**.
('זורע צדקות מצמיח ישועות', ברוקלין תשנ"ג, עמ' 16)
הערת המערכת
*) השווה להנהגתו של הרב הראשי דאז הרה"ג ר' אברהם שיחי' כהנא-שפירא, שסבל מזה שלא נשא-כפיו בחו"ל בכל יום, וחיפש שם בית-כנסת שיוכל לעלות בו לדוכן, והרבי העריך זאת. ראה ב'יחידות' עמו, התוועדויות תשמ"ה ח"ה עמ' 3107 ותשמ"ו ח"ב עמ' 841.
**) בסגנון כזה – מכיוון שכבר בימי הסליחות תשל"ט, במענה לפניית הנ"ל, הסתייג הרבי (בזהירות רבה) משינוי המנהג בזה, כנדפס בלקוטי-שיחות כרך ח"י עמ' 448, בשערי הלכה ומנהג ח"א סי' עה – הובא ונתבאר בראשית הדיון בנושא בחוברת 'התקשרות' גיליון תרי"ד עמ' 17, בגיליון תרכ"ג עמ' 19 ובגיליון זה להלן.
תגובות נוספות:
א. בקשר לביטוי שנקט הרבי בנוגע להנהגת נשיאת-כפיים בכל יום גם בצפון ארה"ק: "הנח להם לבני ישראל..." – הנה ב'התקשרות' גיליון תרי"ד עמ' 18 צויין ע"ז לגמרא בפסחים "... אם אינן נביאים – בני נביאים הן", ופירשו דהיינו "לסמוך על סייעתא-דשמייא שיש להם לציבור לכוון כרצון הקב"ה". ובגיליון תרכ"ג עמ' 19 ס"ז, באו להוכיח ממה ששינוי המנהג לא נתקבל כל-כך, שאכן יש להשאיר את המנהג הישן.
אבל הרה"ח ר' יעקב שי' הלוי הורוביץ העיר שאין צריך לראיה זו, כי בפי גדולי ישראל במשך הדורות, ובפרט בספרות השו"ת, מצוי ביטוי זה לא במשמעות שבגמרא (שיש לראות מה יעשו הציבור בעתיד וללמוד מזה) אלא במשמעות שיש לשמור על המנהג הקיים ולא לשנותו (ראה למשל – ע"פ פרוייקט השו"ת – ראבי"ה ח"ג סי' תשעא. שו"ת: תשב"ץ ח"ב סי' קט. מהרי"ק סי' ט. קול גדול (למהר"ם בן חביב) סו"ס נ. חוות יאיר סו"ב רלד. חכם צבי סי' צב. חתם סופר ח"ב (יו"ד) סי' שלב (וראה בב"י יו"ד קצו, וכן בשו"ת הב"ח החדשות סו"ס לד, שדנו בהבדל ההלכתי שבין "הנח להם... מוטב שיהיו שוגגין" ל"הנח להם... בני נביאים הם", עיי"ש).
ב. בקשר לקביעה של הרבי (שצויינה בגיליון תרכ"ג עמ' 18 בהערה), שחסידי חב"ד בכל מקום שהם נמצאים "באתריה דמר" – להעיר מקור לזה ממג"א (סי' תצג ס"ק ו, משו"ת הרא"ם) שאם כל בני אומנות [פלונית] נוהגין בשווה, אע"פ ששאר בני העיר אין עושין כן – מותר ואין בזה משום 'לא תתגודדו', וביאר במחצית השקל "דהוי כשני בתי-דינין, דבעלי אומנות נקראים 'בית-דין' בפני עצמן". וכן הביא בשו"ת יחוה דעת (ח"ד סי' לו, משו"ת מהרשד"ם חיו"ד סי' קנג ומשו"ת גנת ורדים חיו"ד כלל ג סו"ס ה) בקשר לחילוקים שבין הספרדים והאשכנזים.
ועל-דרך-זה האמור באגה"ק של הרבי בקשר לייסוד בית-דין רבני חב"ד בארה"ק (היכל מנחם ח"ב עמ' קח-קט) שאחד מתפקידיו הוא, להורות ל"כמה מבנ"י שי' שבאה"ק הרוצים להתנהג על-פי פסקי-דין והוראות רבותינו נשיאינו, [ו]דרים במקום שאין שם רב חב"די", "...ולמותר להעיר, אשר אם בנוגע לתפילה ונוסח שלה אין שייך בכל הנ"ל 'לא תתגודדו', וכפסק-דין אדמו"ר הצמח-צדק... על-אחת-כמה-וכמה בנוגע לבית-דין, שצריך להיות 'לשבטיך' אפילו באותה עיר עצמה..." – שבכך מחזקים עוד יותר את עצמאות קהילת חב"ד וכל הקשור אליה באה"ק, אפילו במקומות שאין שם קהילה חב"דית, כיוון שיש להם בפועל בית-דין בפני-עצמם.
המסקנות המתבקשות מכל הנ"ל
א) בקהילה חב"דית קיימת, אין למעט מתדירות נשיאת-כפיים שהיתה נהוגה שם1, וגם כוהנים שנוהגים בעצמם לשאת-כפיים כמו בחו"ל – יישאו כפיהם שם, ולא ייצאו מבית-הכנסת2.
ב) בקהילה חדשה (בכל מקום בארה"ק), רצוי להנהיג נשיאת-כפיים רק במוסף של יום-טוב, כנהוג בבית חיינו3.
ג) במקום שנהגו לשאת כפיים בשבתות – יש לקיים זאת גם בשחרית4.
ד) במקום חב"די שהמרא-דאתרא שלו פסק שיש לשאת-כפיים בתדירות מסויימת, גם אלה שנהגו אחרת – עליהם לשאת-כפיים בתדירות זו5.
ה) מי שנהג לשאת-כפיים בכל יום (ואף מי שכך היה מנהג אביו6), ימשיך בזה תמיד בכל בית-כנסת שהדבר נהוג בו. ועליו להתאמץ כדי להגיע לבית-כנסת כזה7.
-----------------------
1) סיום המענה להרב גרליק (דלהלן הערה 3), וההוראה להרב אבלסקי. ועפ"ז צ"ע ההנהגה דהיום בישיבה בכפר-חב"ד.
2) כנ"ל. ומה ששתק (וחייך) הרבי בקשר להנהגת השלוחים בצפת בשעתו – כנראה משום שראה זאת כקהילה חדשה, שטרם נקבע בה מנהג (עד שנבחר מרא-דאתרא וקבע מה שקבע, והרי זה כמו ההנהגה שנקבעה בכפר חב"ד).
3) ר"ד בעת הסעודות – 'תורת מנחם – התוועדויות' (כט) תשכ"א ח"א עמ' 40.
4) שם עמ' 41. זאת למרות שלמנהג האשכנזים בחו"ל נושאים-כפיהם ביום-טוב רק במוסף "שיוצאים אז מבית-הכנסת וייטיבו ליבם וישמחו בשמחת יום-טוב" (שו"ע אדמו"ר הזקן סי' קכח סעיף נז), וכן המנהג הישן בגליל לשאת-כפיים רק במוסף-שבת – אולי כיוון שבשבת אין השמחה גלוייה (לקוטי-תורה צו יא,ד. ובס' המאמרים תש"ט עמ' 131 "ושבת אינו זמן השמחה"), אין לחלק בזה בין שחרית למוסף.
5) כנהוג בכפר-חב"ד (ובזמנו – גם בישיבה), ועד היום בצפת.
6) המענה להרב כץ – אע"פ שאין מנהג זה מחייב את הבן מן הדין. ועיין בס' מנהג ישראל תורה סו"ס סח.
7) משמעות השאלה והמענה משנת תנש"א להרב שאר-ישוב הכהן. ויש לדון האם ועד כמה חלה הוראה זו גם במצב שלשם כך יצטרך להתפלל (ומה גם – בקביעות) בבית-כנסת שאינו מנוסח חב"ד. | 
זמנים נוספים
שקיעה: 19:14
זריחה: 6:06
