איש אמיד היה ר' סנדר וגם בעל צדקה. את כספו הרוויח במסחר. קונה היה סחורות בסיטונות ומוכרן בשוק הקמעונאי. לשם כך היה מרבה לנדוד בערים ובעיירות, לפקוד ירידים ולעשות עסקות עם סוחרים גדולים.
בתקופות ששהה בביתו ידעו כל עניי העיר והסביבה כי אצל ר' סנדר ימצאו אוזן קשבת. ידו הייתה פתוחה לכל חתן וכלה עניים, לכל אלמנה ויתום מסכנים, ולשאר קשי-יום ונזקקים.
לעגלונו של ר' סנדר קראו סרגיי. ר' סנדר רחש אמון מלא לעגלונו. אם בתחילה הקפיד להסתיר ממנו מידע על עסקאותיו, הרי עם הזמן חדל לחשוש מפניו וסרגיי היה עד לכל פעולותיו הקשורות לעסקיו.
פעם אחת התכונן ר' סנדר ליריד גדול, שהיה עתיד להתקיים שבוע שלם, באחת הערים הסמוכות. בהתקרב היריד השתדל למכור את הסחורות שבמחסניו, כדי לאסוף סכום רב ככל האפשר של כסף מזומן.
לקראת סוף השבוע השלים ר' סנדר את הכנותיו לנסיעה. בארנקו היו אלפיים וחמש-מאות רובלים – סכום גדול מאוד. היריד היה אמור להיפתח בבוקר יום ראשון, ור' סנדר הודיע לסרגיי כי יֵצאו לדרך במוצאי שבת.
עם צאת השבת, לאחר תפילת ערבית, התיישב ר' סנדר לסעודת מלווה-מלכה. לאחר מכן בירך ברכת-המזון, והחל להכין את עצמו לנסיעה. הוא ניגש לארון שבחדרו ופתח את המגירה האחרונה, שבה נהג לשמור את כספו.
ידו נשלחה בטבעיות לעומק המגירה. פעימה נחסרה מליבו כאשר נעה ידו מצד לצד, בחופשיות גמורה, בלי להיתקל בדבר. בבהלה התכופף מלוא קומתו וסרק את המגירה. היא הייתה ריקה לגמרי. בתנועות חפוזות משך אליו את כל שאר המגירות בארון, שמא בטעות הניח את כספו באחת מהן. אך גם בהן לא נמצא הארנק.
"אוי וויי! געוואלד!", התחיל לצעוק ולהתרוצץ בבית. רק אדם זר אחד ידע על תכניתו לצאת בו-בערב ליריד, כשברשותו ארנק מלא כסף – סרגיי העגלון. ר' סנדר יצא בריצה מהבית והחל לקרוא בשמו של סרגיי. אולם הקול היחיד שענה לקריאתו היה הד קולו החוזר.
"סרגיי המנוול... החזר לי את כספי, או ש...", סינן בחמת-זעם בעודו מתרוצץ מצד לצד כארי בסוגר. מה יעשה עכשיו? "לא ייתכן, לא אחיה כעני ואביון", הוסיף לרוץ ולמלמל. "ומה על כל הצדקה שעשיתי? ריבונו של עולם, על מה ולמה נענשתי?!".
"אפנה למשטרה", הבזיק במוחו רעיון. הוא פתח בריצה לעבר תחנת המשטרה. "מה כבר יֵצא לי מהם", חשב לעצמו כעבור רגע, "מתי לאחרונה הצליחו לפענח מעשה פשע כלשהו?". אף על-פי-כן הוסיף לרוץ.
עודו רץ חלף ליד בית הרב. בהחלטה של שבריר-שנייה בלם את ריצתו והתפרץ לביתו של הרב. בעיניים דומעות סיפר לרב את שאירע לו.
"מה אירע לך, ר' סנדר!", נחרד הרב מאובדן העשתונות של הסוחר, "כלום איבדת כליל את אמונתך בה'?! האם אינך יודע ש'כל דעביד רחמנא לטב עביד'?! חזור לביתך, הירגע ולך לישון. מחר בבוקר תשוב אליי ונראה מה בידינו לעשות".
כשחזר ר' סנדר לביתו כבר ציפתה לו שם אשתו וחיוך גדול על פניה. "האבדה נמצאה", בישרה לו; ידה האחת מניפה את מעילו העליון בעוד השנייה מצביעה לעבר אחד מכיסיו. רק אז נזכר ר' סנדר כי ביום שישי הוא אמנם התכוון להטמין את הארנק במגירה, אך בפועל לא הספיק לעשות זאת והארנק נשאר במעילו.
החידה היחידה שנותרה בלתי-פתורה הייתה היעלמותו הפתאומית של סרגיי. בתחושת מבוכה אך בלב צוהל עלה ר' סנדר על יצועו, מתוך כוונה לצאת למחרת עם שחר ליריד.
לא חלפה שעה ארוכה ושוטר נקש על דלת ביתו של ר' סנדר. ר' סנדר, שקורי-שינה החלו לאפוף אותו, נחרד. מה כבר עשה? במה הוא מואשם?...
השוטר התנצל על השעה המאוחרת ונכנס פנימה. "אני מבין שכסף רב נגנב ממך הערב", פתח ואמר. ר' סנדר ביקש להגיב על כך, אך השוטר היה נחוש להשלים את דבריו ללא הפרעות. "לפני שעה קלה נמצא כספך... הוזעקנו לבית בקצה העיר, לאחר שנודע לנו כי סרגיי העגלון שלך נדקר בידי אלמונים. מצאנו את סרגיי מוטל על הארץ, שותת דם. הוא לא הצליח לדבר הרבה, אך המעט שאמר הבהיר את התמונה.
"ובכן, סרגיי עשה יד אחת עם שני שודדים שאינם מבני העיר. הוא דיווח להם על נסיעתך הצפויה ליריד ועל אלפיים וחמש-מאות הרובלים שבארנקך. השודדים זממו לתקוף אותך ולשדוד את כספך בצאתך מהעיר, ולאחר מכן להתחלק בכסף עם סרגיי. הערב המתינו לכם השודדים מחוץ לעיר. כשבוששתם להגיע, הסיקו השניים כי סרגיי שדד אותך לבדו ולקח את כל הכסף לעצמו. סרגיי לא הצליח להשלים את הסיפור, קודם שנפח את נשמתו, אך הספיק לנקוב בשמם".
השוטר עשה אתנחתה קצר ומיד הוסיף בטון גאה: "לאחר מצוד קצר הצלחנו לשים את ידינו על השניים. כרגע הם מבלים בתא המעצר. בכיסם מצאנו אלפי רובלים, ובהם אלפיים וחמש-מאות הרובלים שנשדדו ממך. אנו מחזירים לך אפוא את כספך".
באמרו זאת הוציא השוטר שקית מלאה כסף והניחה על השולחן. ר' סנדר הביט בשוטר כלא-מאמין. "בסך-הכול מילאנו את תפקידנו", הוסיף השוטר בארשת חשיבות ויצא מהבית... | 
זמנים נוספים
שקיעה: 19:14
זריחה: 6:06
