חב''ד כל הלב לכל אחד
לימוד יומי | חנות | הרשמה לאתר | צור קשר
זמנים נוספים שקיעה: 16:36 זריחה: 6:31 י' בכסליו התש"פ, 8/12/19
חפש במדור זה
אפשרויות מתקדמות
הודעות אחרונות בפורום

שאלות אחרונות לרב

(אתר האינטרנט של צעירי אגודת חב"ד - המרכז (ע"ר

נשיאת כפים בארץ-ישראל
בירורי הלכה ומנהג

מדורים נוספים
התקשרות 614 – כל המדורים ברצף
ההנהגה ד"לכתחילה אריבער" צריכה לפעול גם בעולם
גלות אינה מקומו האמיתי של יהודי!
"אחד בדורנו"
פרשת תזריע-מצורע
נשיאת כפים בארץ-ישראל
הלכות ומנהגי חב"ד

מאת הרב יוסף-שמחה גינזבורג

כתב הרמב"ם1: "שנצטוו הכהנים לברך את ישראל בכל יום". אולם האשכנזים בחו"ל, זה דורות רבים, נושאים כפיים רק בתפילת מוסף של יום-טוב.

וכתב האגור2, שנשאל מהר"י מולין3 למה אין הכהנים נושאים כפיהם בכל יום, מאחר שהוא מצוות-עשה?

ההסברים שנתן המהרי"ל על כך הם: א) מכיוון שמקפידים לטבול לנשיאת-כפיים, וקשה לעשות כן בימי החורף, ורק לכבוד יום-טוב הכול טובלים. ב) משום ביטול מלאכה (בחול), ומשום ביטול תורה וטורח ציבור (תמיד – מלבד ביום-טוב).

הבית-יוסף4 הביא רק את הטעם הראשון, ותמה על כך, שהרי עצם הטבילה אינה מן הדין, ו"חומרא דאתי לידי קולא היא", ואף שאין הכהן עובר אם לא נקרא לברך, מוטב להם שיקיימו שלוש עשה בכל יום ולא יטבלו, ומסיים: "ויישר כוחם של בני ארץ-ישראל וכל מלכות מצרים, שנושאים כפיהם בכל יום ואינם טובלים לנשיאת-כפיים".

אך הרמ"א הסביר זאת בדרכי-משה5, ובמיוחד בהגהתו לשולחן-ערוך6: "נהגו בכל מדינות אלו שאין נושאים כפיים אלא ביום-טוב, משום שאז שרויים בשמחת יום-טוב, ו"טוב לב – הוא יברך"7, מה-שאין-כן בשאר הימים, אפילו בשבתות השנה, שטרודים בהרהורים על מחייתם ועל ביטול מלאכתם. ואפילו ביום-טוב אין נושאין כפיים אלא בתפילת מוסף, שיוצאים אז מבית-הכנסת, וישמח בשמחת יום-טוב".

ובשו"ת בית-אפרים8 כתב שמנהג זה הוא מנהג ישן, והמשנה אותו מזלזל בכבודן של הראשונים, כמו הש"ך והסמ"ע (שהיו שניהם כהנים) ואחריהם כהנים רבים, שבוודאי היו מחבבים המצווה, ולא מלאו ליבו של אחד מהם להנהיג נשיאת-כפיים. ובשו"ת משיב-דבר9 מביא מהגר"א10 ותלמידו הגר"ח מוואלוז'ין שרצו להנהיג בבית מדרשם נשיאת-כפיים בכל יום, ומן השמים מנעו זאת מהם.

דברי רבותינו ומנהגי החסידים בנדון:

בשולחן-ערוך אדמו"ר הזקן11 הביא את המנהג "בכל מדינות אלו" ואת טעם הרמ"א לזה, וסיים: "וכל טעמים אלו הם ליישב המנהג, אף שאין בהם כדאי לבטל מצוות-עשה של תורה12, מכל-מקום כשאין קוראים 'כהנים!' אינם עוברים כלום, אבל מכל-מקום יישר כוחם13 של בני ארץ-ישראל וסביבותיהם שנושאים כפיהם בכל יום כתיקון חכמים14, ומקיימים ג' מצוות-עשה בכל יום ואין חוששין לטבול".

אף בסידורו סידר אדמו"ר הזקן את פרטי נשיאת-כפיים לאחר חזרת הש"ץ בשמונה-עשרה של חול15, ופירש בשער-הכולל16 טעמו, משום שמדינא צריך לקיים זאת בכל יום, ויישר כוחם של המדינות שנהגו כן, ורק במדינותינו משום שהעם טרודים וכו' אין עושים זאת, ואנו מצפים שיהיו איש תחת גפנו ולא יהיו טרודים, וישאו כפיהם בכל יום.

הרבי מביא17 "דהיה רוצה (אדמו"ר הזקן) להחזירה כו' שתהא קיום מצוות-עשה זו בכל יום (גם בחול)". ובמקום אחר18 מסיים: "ולאחר ההשתדלות, לא עלה בידו שהציבור יקבל תקנה זו". ואכן למעשה, החל אדמו"ר הזקן בסידורו את סדר 'ברכת כהנים' במילים: "נהגו בכל מדינות אלו שאין נושאים כפיים אלא ביום-טוב, שאז שרויים בשמחת-יום-טוב...".

ובקצות-השולחן19, לאחר שהביא דברי אדמו"ר הזקן בשולחן-ערוך, סיים: "וגם האשכנזים שהם בארץ-ישראל נוהגין נשיאת-כפיים בכל יום" – בזה הביא (להלכה-למעשה) רק את מנהג ירושלים, שהתחיל מה'פרושים' (תלמידי הגר"א) שעלו לעיה"ק ירושלים לאחר הרעש דשנת תקצ"ז20, ומהם נתפשט בין כל האשכנזים, כולל חסידי פולין וחסידי חב"ד שם ובהרבה מקומות בארץ, למרות שבצפת, טבריה וחברון נהגו החסידים עוד מזמנו של אדמו"ר הזקן לשאת כפיים רק במוסף של שבת.

בדורנו, היו כמה התייחסויות של הרבי לנושא:

בליל א' דחג הסוכות תשכ"א21 שאל אחד הרבנים המסובים22 את הרבי, על-פי דברי אדמו"ר הזקן בשולחן-ערוך ובסידור אודות מנהג "כל מדינות אלו" לשאת כפיים רק ביום-טוב, ומאידך "בארץ-הקודש ת"ו יש חילוקי מנהגים: יש נושאים כפיים בכל יום; יש שעושים כן בראש-חודש, שבת-קודש ויום-טוב. ובין הנ"ל עצמם יש הנושאים כפיים רק במוסף, ויש שעושים כן אף בשחרית. כיצד עלינו לנהוג? [וכן שאל בעניין השינה בסוכה].

וענה הרבי:

"חז"ל מדגישים בכמה מקומות את גודל העניין שתלמיד צריך לנהוג כרבו, וממילא יש להשתדל לנהוג כמנהגי רבותינו נשיאינו [כולל הנהגות שנהגו בד' אמות שלהם – ובהסכמתם, וכידוע בגודל העניין ד"מעשה רב"].

"בעניין נשיאת-כפיים – באמת צריך חיפוש ועיון המקור דהפוסקים לחילוקי המנהגים שיש בזה בארה"ק ת"ו, שבצפון אין נשיאת-כפיים אלא בשבת, ובשאר מקומות נושאים כפיים בכל יום.

"ואולי הטעם של המחמירים לנשיאת-כפיים גם בשבת הוא משום דאיתא בספרי "וביום שמחתכם – אלו השבתות" וכן מבואר בתשובות הגאונים, שבשבת יש עניין השמחה, שהוא הטעם לנשיאת-כפיים ביום-טוב דווקא, בחו"ל.

"באמת היה צריך להיות בארה"ק כמו בחו"ל – נשיאת-כפיים ביום-טוב בלבד. אולם כיוון שכבר נושאים כפיים בזמנים אחרים – יהיה על-כל-פנים בשבת, ראש-חודש וחול-המועד, אך לא בכל יום. האומנם שמחים בארה"ק יותר מבחו"ל?

"כפי שנהגו אצל כ"ק מו"ח אדמו"ר – כך עלינו לנהוג בכל אתר ואתר, וגם בארה"ק ת"ו" [וממשיך, שהוא הדין בנוגע לשינה בסוכה, שהרבי הקודם לא ישן בסוכה (על-אף שבשולחן-ערוך כתוב אחרת) ועל כל ההולכים בעקבותיו לנהוג כמותו. כמו כן בקשר להדלקת נרות חנוכה בפתח הפנימי ולא על אדן חלון חדרו שפנה לרשות-הרבים. ומסיים] בנוגע לענייננו:

"גם בעניין נשיאת-כפיים יש לנהוג כפי שנהגו אצל כ"ק מו"ח אדמו"ר לשאת כפיים רק ביום-טוב למוסף, אלא שמאחר וכבר נהגו כו' – יהיה באופן האמור".

המסקנה למעשה:

מהדברים הנ"ל ברור, קודם-כל,  שהמנהג הכללי הרווח בארץ-הקודש לשאת כפיים לפחות בשבתות אינו מחייב את חסידי חב"ד כאן כלל, שהרי זה אינו מנהגנו ואנו תמיד "באתריה דרב", ולדעת הרבי (הן במענה הנ"ל והן במענה דלהלן לרב דחיפה) ברור שאין זו מחלוקת בין א"י לחו"ל, אלא בין ספרדים לאשכנזים בלבד, וכמו בקשר לברכת שהחיינו בברית מילה, שאנו נוהגים כמנהג האשכנזים (בחו"ל) שלא לברך, ולא כפי שנתפשט המנהג בארה"ק גם בין האשכנזים לברך כמנהג הספרדים22*.

ולכן גם בארץ-הקודש, אם מייסדים מקום חדש או קהילה חדשה של חב"ד, יש להנהיג שם באופן זהה למנהגנו בבית חיינו, דהיינו נשיאת-כפיים במוסף יום-טוב בלבד; ובמקום שכבר נהגו חסידי חב"ד לשאת כפיים בכל יום – אפילו בירושלים ת"ו – יש לסייג זאת לשבת, או גם לראש-חודש וחול-המועד, אך לא בכל יום23. ואכן, בכפר-חב"ד לא נהגו נשיאת-כפיים בכל יום, לא לפני הדברים הנ"ל ולא לאחריהם (אלא שבשבתות עולים שם לדוכן גם בשחרית24).

ולפי זה, לכאורה, אפילו אלו מחסידי (או מקהילות) חב"ד שנהגו לישא כפיהם בכל יום, הרי זה כמו "מנהג בטעות"24*, שכיוון שלו ידעו מראש את דעת רבנו בנדון לא היו נוהגים כן, ואם-כן עליהם לשנות מנהגם ולשאת כפיהם רק בשבתות וכדומה, ואין צריך לזה התרת נדרים כלל.

מאידך, לפי זה – גם במקומות חדשים שהנהיגו (אף לאחר אמירת הדברים על-ידי הרבי) נשיאת-כפיים בשבתות, הרי לכאורה זה נקרא "שכבר נהגו", שלדעת הרבי אין לעבור לנהוג נשיאת-כפיים רק ביום-טוב (גם עם 'התרה'). וע"ע.

הנהגת נשיאת-כפיים בכל יום בצפון:

בשנת תשל"ט יצאו הרבנים הראשיים לחיפה בקריאה להנהיג בכל צפון ארה"ק נשיאת-כפיים בכל יום, כנהוג בירושלים ובמקומות רבים (בניגוד למנהג האשכנזים בצפת, טבריה וכו' לשאת כפיים רק במוסף שבת).

על פנייתו של רבה האשכנזי [הירושלמי] של חיפה, הרב שאר ישוב הכהן, בנדון – השיב הרבי25:

"את כת"ר רוב הסליחה על שלא עניתי בעניין דברכת כהנים בארץ-הקודש, כי מתלבט אני רבות בנדון זה בהמסקנא בזה, ובפרט בנוגע למעשה בפועל – והרי זה העיקר.

"דמחד גיסא, כיוון שבלשון חז"ל26: 'אין לך יום כו' מרובה מחברו' – יש לצדד ולהתייגע וכו' להרבות בכל ענייני ברכה, ובמיוחד בברכת-כהנים שהיא "נמשכת במהירות דרך כל העולמות באין מונע ומעכב, ואין מעיינים בדין כלל" (לשון רבנו הזקן – בעל התניא והשו"ע – בספר ליקוטי-תורה ס"פ קרח).

"ולאידך גיסא, אף שלא חת אדמו"ר הזקן מפני כל, ובירר וקבע נוסח תפילה וכו' – הרי בנוגע לברכת-כהנים מסופר27 שאמר (הלשון – בערך) דהיה רוצה להחזירה כו' שתהיה קיום מצוות-עשה זו בכל יום (גם בחול).

"ובכל זה, לא עשה בזה וכו'. ודווקא מפני שלא ידוע הדבר והטעם (בבירור), קשה עוד יותר השקלא-וטריא וכו' בזה. ולהורות חצי דבר – הרי זה גופא – שלילת החצי השני, כמובן28. ולכן הנהגתי בזה כהוראת חז"ל29: 'הנח להם לבני ישראל כו''".

----------

1) ספר-המצוות, עשה כו, וכן במניין המצוות שבראש ס' היד ושבראש הל' תפילה.

2) סי' קעו.

3) שו"ת מהרי"ל החדשות סי' כא.

4) לטור או"ח סי' קכח סמ"ד ד"ה כתב האגור.

5) ס"ק כא, שם כתב שהטעם דביטול מלאכה שחשבוהו (המהרי"ל – שהביאו לבסוף, והב"י – שהשמיטו לגמרי) לטפל – הוא העיקר, וממנו בנה טעמו.

6) סעיף מד.

7) בפסוק (משלי כב,ט) נאמר ["טוב עין"] "יבורך", אך בגמרא (בסוגייא דנשיאת-כפיים, סוטה לח,ב, אך בנושא אחר – לעניין שאין נותנין כוס-של-ברכה אלא לטוב-עין) דרשו "אל תקרי 'יבורך' אלא 'יברך'", הובא בביאור הגר"א שם ס"ק עט. שם ציין גם לכמה מקומות בזוהר שצריך להיות בשמחה [הלשון בח"ג קמה,א ברעיא-מהימנא: "אצטריך.. ולעיינא בעינא טבא". ולהלן קמז,ב שכל כהן שאינו אוהב את העם או שהעם אינן אוהבין אותו לא ישא כפיו, מהפסוק הנ"ל. ובזוהר ח"ב ריח,א בקשר לברכת המזון מביא מפסוק זה שצריך לברך אותה "בחדווה ובעינא טבא"].

ובקובץ 'שי למורא' (יו"ד שבט תשמ"ו) עמ' קיח ביאר הרב ישראל-יוסף הנדל (כיום רב קהילת חב"ד במגדל-העמק), שכיוון שהשמחה היא עניין עיקרי בקיום המצווה, הרי זה על-דרך מה שהרבי מצדיק איחור ברית-מילה כדי שתהיה בשמחה (אג"ק ח"ד עמ' קנד, שערי הל' ומנהג חיו"ד סי' צט), ואף כאן כיוון שהכהנים אינם מתחייבים אלא כשקוראים להם, עדיף לקרוא להם רק כשיכולים לעשות מצוה זו מתוך שמחה.

הפרי-חדש ורעק"א שם הביאו טעם אחר, מס' המקצועות (סי' מז), שמצא כתוב (ברייתא דמסכת נדה פ"ג ה"ב; תוספתא עתיקתא מח' חמישית עמ' 25) שכל כהן שיש לו נדה בביתו אסור לעלות לדוכן, וגם בשו"ת בית-אפרים דלהלן ובשו"ת חתם סופר חאו"ח סי' כג דנו בהסבר העניין.

8) סימן ו.

9) סימן קד. וכן בערוך-השולחן סי' קכח סעיף סד (ללא השמות).

10) מציינים בזה גם לס' עליות אליהו עמ' 32.

11) סעיף נז.

12) פעמים רבות [בעיקר בביקורי הרבנים הראשיים לא"י אצלו. כמה מהם נסמנו ב'המלך במסיבו' שם] שיבח הרבי את המנהג הרווח בארה"ק (ואצל הספרדים גם בחו"ל) שנושאים כפיים בכל יום. ולגבי הנוהגים כמנהגנו – מנהג האשכנזים – הסביר: "ויש לומר, שהברכה דנשיאת-כפיים של הכהנים בארץ-ישראל בכל יום נמשכת גם לבני-ישראל שבחו"ל (על-דרך מאמר חז"ל (תענית י,א) שמתמצית א"י שותה כל העולם כולו). ובפרט ע"י הכהנים שמכוונים גם עבור בנ"י שבחו"ל, ע"ד "אחיהם שבשדות" (ראה סוטה לח, סע"ב. טושו"ע או"ח סי' קכח סכ"ה. שו"ע אדמוה"ז שם סל"ח (סה"ש תנש"א ח"א עמ' 39 הערה 9).

13) ובספר השיחות תשנ"ב ח"ב עמ' 461, משתמש בביטוי "אשרי חלקם".

14) במנחת חינוך (מצוה שעח) כתב שמן התורה חייבים לברך פעם אחת בכל יום (ואם בירך פעמים נוספות, קיים עוד מצוה), וחז"ל תיקנו לברך בכל התפילות שחרית, מוסף וכו', "וזה פשוט". וכ"כ בקצות השולחן ר"ס כג, ללא ציון מקור.

15) וכן נדפס בסידור תורה אור (עמ' 51), משא"כ בסידור תהלת ה' (המקורי, עמ' 268) נדפס אחרי מוסף דיום-טוב ופיוטי 'טל' ו'גשם'.

16) פ"י ס"א.

17) לקוטי שיחות כרך יח עמ' 448 ("הלשון – בערך"). וברור שם שאינו מתכוון להשו"ע אלא לאמירה נוספת, ייחודית שלו (כי האמירה בשו"ע לקוחה מלשון הב"י הנ"ל) ומאוחרת יותר, ואכן מופיע הדבר בכמה מסיפורי החסידים, כנסמן באוצר סיפורי חב"ד כרך טו עמ' 207.

18) מוגה - ספר השיחות תשנ"ב ח"ב עמ' 461. ושם בהערה 169 נסמן ללקוטי שיחות כרך יח הנ"ל, שם לכאורה כתוב אחרת "אף שלא חת אדה"ז מפני כל, ובירר וקבע נוסח תפילה וכו' – הרי בנוגע לברכת כהנים מסופר שאמר... [כמובא כאן בפנים], ובכל זה לא עשה בזה וכו'...”.

אמנם הלשון בסיפורים הנ"ל, שאמר אדה"ז "אילו איישר חילי...". ובלקוטי סיפורים להרח"מ פרלוב עמ' עג מביא בשם המשפיע הרה"ח רש"ג אסתרמן, שאין הכוונה כפשוטו, שהרי אם היה אדה"ז מצווה – היו החסידים מקבלים זאת, אלא שהיה צריך ע"ז כוחות מלמעלה. ואולי גם כאן יש לפרש שהכוונה שניסה לפעול זאת, אך "לא איישר חיליה" - ראה שמלמעלה לא הניחו לו שהציבור יקבל זאת כראוי, ולכן "לא עשה בזה" – לא המשיך.

19) סימן כג ס"ב.

20) ראה פאת השולחן סי' ב סעיף טז ובבית ישראל ס"ק כג. בס' שערי ירושלים לר"מ ריישר כתב שבחברון נושאים האשכנזים כפיהם רק בשבתות.

21) 'המלך במסיבו' ח"א עמ' סא (וש"נ המקורות לכל מה שהובא בעניין זה). המו"ל כתב שם: "היתה אריכות פרטים ושקלא-וטריא, אך לא זכרו את כל הפרטים רק קטעים הבאים להלן – ואין מוקדם ומאוחר בהן, ולהבהיר עוד הפעם כי אין זה לשונו הק' אלא תורף המסקנא". ובכל אופן, סמכות ההנחות הנ"ל אינה יותר מאשר "הנחה פרטית בלתי מוגה".

22) הרה"ג הרה"ח ר' שניאור-זלמן גרליק ז"ל, רבו של כפר חב"ד.

22*) כמבואר באג"ק ח"כ עמ' שט, במענה לתמיהתו של הרב חרל"פ [רבה הליטאי, הירושלמי, של העיר ראשון-לציון], שערי הלכה ומנהג יו"ד סי' צז. רק בצד הרוחני של העניין מבאר הרבי שהמשכת הברכה בארה"ק מועילה גם לחו"ל, כדלעיל הערה 12.

23) כמסקנת הרב הנדל בקובץ 'שי למורא' הנסמן לעיל הערה 7.

24) וי"א שלא מצאו חבר למנהג זה (מלבד מנהג אמשטרדם שבשו"ת אהל יעקב סי' סח-ע). רק בישיבת 'תומכי תמימים' בלוד ובכפר חב"ד היו נושאים כפיים בכל יום במשך שנים רבות.

24*) כמבואר בשו"ע יו"ד סי' ריד ס"א ובש"ך שם ס"ק ה.

25) הקריאה - ב'תחומין' ח"ב עמ' 363. המענה - במכתב מימי הסליחות ה'תשל"ט, נדפס בתחומין שם, ובלקוטי שיחות כרך יח עמ' 448. נעתק כאן בפתיחת הר"ת, פיסוק וכתיב מלאים.

ביסוד הדברים זה מתאים עם חילוקי הדעות שבין החסידים ל'פרושים' בזה (כנ"ל בקשר לירושלים וצפת). ואכן בשו"ת מנחת יצחק (ששייך לעדת החסידים) ח"ח ס"א-ב מאריך לקיים את מנהג הגליל ושלא לשנותו (ומציינים גם לשו"ת שבט הלוי ח"ג סי' קס). ומאידך בין ה'פרושים', היו שתמכו בדרישה זו בכל כוחם, כמו בעהמ"ח שו"ת אז נדברו (ראה דבריו בס' זה חי"א סי' מג, מט, ובקובץ 'שי למורא' הנ"ל).

26) סוטה מט,א.

27) נסמן לעיל הערה 17.

28) לכאורה הכוונה בזה, שהרבי נמנע אפילו מלהורות לקיים את מנהג צפת וטבריה לשאת כפיים בשבתות, כי אז יהיה בזה משום שלילת הדרישה לקיים זאת בכל יום.

29) לפנינו בפסחים סו,א: "הנח להן לישראל, אם אין נביאים הן – בני נביאים הן". הרבי סמך בזה על המנהג הקיים, שכנ"ל הצדיק אותו בדבריו שבע"פ, מבלי להורות הוראה רשמית בזה, אלא לסמוך על סייעתא-דשמיא שיש להם לציבור לכוון כרצון הקב"ה.


   

     
תנאי שימוש ניהול מפה אודותינו כל הזכויות שמורות (תשס''ב 2002) צעירי אגודת חב''ד - המרכז (ע''ר)