שאלה: מדוע ברוב ה'חדרים' ותלמודי-התורה אין לומדים כסדר האמור במשנה: "בן חמש - למקרא, בן עשר - למשנה, בן חמש-עשרה - לתלמוד"?

תשובה: חיובו הבסיסי של כל יהודי ללמוד תורה ("ולמדתם אותם") ושל האב ללמד את בנו ("ושננתם לבניך") מקיף את כל התנ"ך, את כל המשנה וגם את התלמוד והפוסקים ("טעמי ההלכות ומקורותיהן בדרך קצרה"). הקניית כל זה, בזמן הנקוב במשנה, קשה מאוד לתלמידים בדורות האחרונים.

על-כן, ועל-דעת גדולי התורה וההוראה, נהגו ברבות מקהילות ישראל מדורי-דורות ללמד 'דוגמאות' בלבד, ועל-ידן לתת לתלמיד ידיעה בסיסית, עם הקניית גישה ויכולת להתמודד בעצמו עם שאר החומר. כך למדו מן המקרא רק תורה ופירוש רש"י, נביאים ראשונים, ולפעמים גם מעט מנביאים אחרונים וכתובים עם פירוש ה'מצודות'. משנה: כמה מסכתות (בעיקר: ברכות וסדר מועד). בגיל צעיר עוברים ללימוד התלמוד ומקדישים לו את מירב הזמן והכוחות. הלימוד הפורמלי בישיבות הוא בעיקר בסדרי 'נשים' ו'נזיקין', ובסוגיות המכשירות את התלמיד להבנה טובה. ללימוד מסודר של 'פוסקים' (מלבד לימוד יומי קצר ב'הלכה למעשה') מגיעים רק אחרי כמה שנים בישיבה גבוהה.

המהר"ל מפראג ואחרים מגדולי ישראל פעלו למען חזרה למתכונת שבמשנה. גם בדורנו הוקמו כמה תלמודי-תורה הפועלים לפי שיטה זו. ככל הידוע, המוסדות הללו מצליחים יפה בהקניית ידע, אבל התוצאות טובות פחות בהקניית יכולות ללימוד עצמי. התברר שבוגרי המוסדות הללו, בהגיעם לישיבות, נתקלים בקשיים. לכן היו מראשי המוסדות הללו שהקימו מוסדות-המשך משלהם.

כיום רווחת בכמה מוסדות שיטה משולבת, שאינה מוותרת על היכולות ללימוד עצמי ועם זה דואגת להקניית ידע נרחב ככל האפשר, הן בתנ"ך הן במשנה.

מקורות: אבות ספ"ה. שו"ע אדמו"ר הזקן הל' תלמוד-תורה פ"א ס"א וס"ו, ובס' 'הערות וציונים' שם, להרב מרדכי אשכנזי, כפר-חב"ד תש"ס, ח"א עמ' 387 ואילך, וש"נ. וראה 'איש וביתו', מהדורת תשס"א, עמ' תקמז ואילך.