בחודש אלול נהוג בקרב חסידי חב"ד ללמוד את הספר 'דרך חיים', שחיבר כ"ק אדמו"ר האמצעי. זה ספר התעוררות לתשובה, ובו מוסבר בהרחבה מהי תשובה אמיתית וכיצד לפעול שהתשובה תחזיק מעמד ותשפיע על חיי האדם כל השנה כולה.

בחודש אלול ובימים הנוראים מתעוררים אצל כל יהודי הרהורי תשובה והוא רוצה באמת ובתמים לשפר את דרכיו. עוברים הימים, ופעמים רבות חוזרים כל הקלקולים, כאילו לא היה דבר. למה אין התשובה מצליחה להחזיק מעמד לאורך-זמן? כ"ק אדמו"ר האמצעי מסביר, שהתשובה טיפלה בגילויים החיצוניים של ה'מחלה' בלבד ולא בעיקרה ובשורשה. מרבית האנרגייה הנפשית הושקעה בתופעות השליליות עצמן, אך מעט מאוד הופנה לטיפול בסיבתן ובמקורן הפנימי.

פריקת-עול

משל למה הדבר דומה, לחורבה פרוצה, שטיפוסים מפוקפקים מוצאים בה מסתור ומניחים בה פסולת למיניה. בעל החורבה עשוי לבוא אליה מפעם לפעם, לגרש את האורחים הבלתי-קרואים ולנקות את הפסולת שהצטברה, אך מיד למחרת ישובו הפגעים הרעים. כל עוד תוסיף החורבה להיות פרוצה לכל רוח - תמשוך אליה כל זב ומצורע. רק לאחר שיסגור בעליה את כל הפרצות וינעל את השערים, לא יצטרך עוד לסלק מתוכה את הפסולת, כי זו לא תיכנס אליה כלל.

אף בנפש האדם כך: יש פגעים ודברי-אשפתות שחודרים אל הנפש. אלה המחשבות, הדיבורים והמעשים הבלתי-טובים, שעליהם אנו נקראים לשוב בתשובה. אך הסיבה העיקרית, זו שעושה את הנפש ל'אסקופה הנדרסת', 'חורבה' פרוצה לכל רוח, היא פריקת העול וקלות-הראש. כשאין קבלת-עול, כשאין שמירה על כל הנכנס והיוצא בשערי הנפש - מה פלא שכל המזיקים חודרים פנימה.

ברוח זו הוא מסביר את הפסוק (תהילים קז,יז): "אווילים מדרך פשעם ומעוונותיהם יתענו". פשעים - אלה החטאים שנעשים בזדון, כמרידה ברצון ה'. עוונות - אלה העברות הקלות יותר, שנעשות מחוסר שימת-לב. אומר בעל המזמור: האווילים לא סרו מ"דרך פשעם", מפריקת העול המביאה לידי פשעים ולמרידה בקב"ה, ומה הם עושים - "מעוונותיהם יתענו" - מרבים בתעניות ובסיגופים על העוונות, העבירות הקלות. זו דרכו של אוויל, כאותו בעל-חורבה המניח אותה פרוצה ומפעם לפעם בא לפנות את הפסולת.

קבלת-עול

תשובה אמיתית היא בראש ובראשונה - סילוק פריקת-העול. וכשאומרים פריקת-עול, אין הכוונה דווקא לפריקה מוחלטת של עול מלכות שמים. פריקת-עול יכולה להיות גם אצל יהודי שומר תורה ומצוות. הוא מתפלל שלוש פעמים ביום, קובע עיתים לתורה, מהדר במצוות - ועם זה אין לו קבלת-עול. הוא מביט לאן שלא צריך להביט, שומע דברים שאינם הגונים, ולכול סיבה אחת – פריקת-עול וקלות-ראש. הוא אינו מרגיש עול; אין בו התחושה שכל דבר צריך לעמוד למבחן ולביקורת.

קבלת-עול פירושה: להציב שערים בפתחי הנפש. לא כל הרוצה נכנס ויוצא. יש מותר ויש אסור. הנפש אינה הפקר. כל דבר צריך לעמוד למבחן המוח ולעבור דרך פיקוח הלב, ורק אם הוא טוב ונכון - ייכנס פנימה.

תנאי ראשון לתשובה אמיתית – קבלת-עול מלכות שמים. יהודי שיש עליו עול, מרגיש כל הזמן את מרות הקב"ה. הוא אינו מניח לקלות-ראש להשתלט עליו. הרי יש לו בעלים; הוא עבד ה'! ממילא הוא שולט על כל מעשיו ומבקר כל דיבור והרהור. הוא אינו מניח לדברים לצאת מכלל שליטה. זו התשובה האמיתית, שעוקרת את שורש הרע, ורק לאחר מכן אפשר לטפל בתיקון העבר.