חב''ד כל הלב לכל אחד
לימוד יומי | חנות | הרשמה לאתר | צור קשר
זמנים נוספים שקיעה: 16:37 זריחה: 6:33 י"ד בכסליו התש"פ, 12/12/19
חפש במדור זה
אפשרויות מתקדמות
הודעות אחרונות בפורום

שאלות אחרונות לרב

(אתר האינטרנט של צעירי אגודת חב"ד - המרכז (ע"ר

נרות חנוכה מגיעים למעלה יותר!
דבר מלכות

מדורים נוספים
התקשרות 597 - כל המדורים ברצף
נרות חנוכה מגיעים למעלה יותר!
"מוסיף והולך"
"מוסיף והולך, מוסיף ואור"
ימי החנוכה
הלכות ומנהגי חב"ד

לכאורה, מעלתם של נרות המנורה בבית-המקדש גדולה ממעלת נרות חנוכה שבזמן הגלות * אך באמת, דווקא בכך מתבטאת מעלת נרות חנוכה על נרות המקדש – שהם נוהגים גם בזמן הגלות * זו הסיבה שאת נרות חנוכה מציבים "מבחוץ" ומדליקים "משתחשך", משום שבכוחם להאיר גם את ה"חוץ" וה"חושך" * משיחת כ"ק אדמו"ר נשיא דורנו

א. הנקודה1 העיקרית דשבת זו היא היותה שבת חנוכה2. הגמרא מספרת3: "מאי חנוכה... שכשנכנסו יוונים להיכל טמאו כל השמנים שבהיכל. וכשגברה מלכות בית חשמונאי ונצחום וכו'. לשנה אחרת קבעום ועשאום ימים-טובים וכו'.

הנס דחנוכה היה שמצאו שמן טהור להדליק את נרות בית-המקדש, והשמן דלק שמונה ימים. ולכן קבעו חכמים את ברכת "שעשה ניסים" על הדלקת הנרות, כיוון שזהו עיקר הנס והיום-טוב דחנוכה.

והיינו, שהעבודה דחנוכה היא להדליק נרות, להאיר ("מאכן ליכטיק"). אנו נמצאים בגלות. ברחוב שורר חושך. זמן הדלקת נר חנוכה הוא משתחשך4 ואז הולכים ומאירים. זוהי עבודה בדרך מלמטה למעלה.

אין זה גילויים בדרך מלמעלה למטה.

ב. וזהו החילוק בין נרות המקדש ונרות חנוכה5.

ישנם בזה שני חילוקים עיקריים6: א) נרות המקדש מדליקים מבפנים, ונרות חנוכה מדליקים מבחוץ3. ב)נרות המקדש מדליקים מבעוד יום, ונרות חנוכה משתחשך7.

שני העניינים ד"חוץ" ו"חושך" מורים על עניין שאינו קדושה, כיוון שקדושה היא אור היפך החושך, ועניינה לעשות דירה לו יתברך היפך החוץ, עניין של פנים.

נרות המקדש מדליקים מבעוד יום ומבפנים, כיוון שזהו גילוי בדרך מלמעלה למטה. נרות חנוכה מדליקים משתחשך ומבחוץ, כיוון שעניינה הוא בדרך מלמטה למעלה, להאיר גם את החושך ואת החוץ.

וסדר העבודה בזה לא כדעת בית שמאי ש"פוחת והולך כפרי החג", אלא "מוסיף והולך", ד"מעלין בקודש" שבכל יום מדליקים נר נוסף, מאירים יותר ויותר ("מען מאכט ליכטיקער און ליכטיקער"), עד "ולילה כיום יאיר"8.

ג. לכאורה יש מקום לחשוב, דכיוון שנרות חנוכה הם בזמן הגלות ובדרך מלמטה למעלה פחותה מעלתם ממעלת נרות המקדש, שהרי עד היכן יכול נברא להגיע בכוח עצמו?

אבל לאמיתו של דבר, מצינו מעלה בנרות חנוכה על נרות המקדש שנרות חנוכה מגיעים למעלה יותר, ומצד זה בכוחם להאיר גם את החושך ואת החוץ:

על הפסוק9 "בעלותך את הנרות", אמרו חז"ל10: "שלך גדולה משלהם", "הקרבנות, כל זמן שבית-המקדש קיים הן נוהגין, אבל הנרות לעולם אל מול פני המנורה יאירו"11, ופירש הרמב"ן9 "לא רמזו אלא לנרות חנוכת חשמונאי שהיא נוהגת אף לאחר חורבן בגלותנו", ונמצא שהם קיימים לעד הן בזמן הבית, הן בזמן הגלות והן לעתיד-לבוא. ועניין זה ישנו דווקא בנרות חנוכה ולא בנרות המקדש.

וזהו הטעם שמצינו שנרות המקדש היו שבעה נרות, מה-שאין-כן נרות חנוכה הם שמונה נרות על-פי המבואר בתשובת הרשב"א12 שהיקף שבעה הוא היקף מבפנים והיקף שמונה הוא היקף מבחוץ13, דהיינו מקיף נעלה יותר, שלזה מגיעים דווקא על-ידי נר חנוכה, עבודה בכוח עצמו.

וזהו גם-כן הטעם שמסיימים בתפילת "על הניסים" בתיבות "להודות ולהלל לשמך הגדול":

"שמו הגדול" קאי על האור שלפני הצמצום, כידוע14 בעניין "עד שלא נברא העולם היה הוא ושמו בלבד"15, שהכוונה בזה היא לאור שלפני הצמצום, הנקרא "שמו הגדול". ולמדריגה זו מגיעים על-ידי נרות חנוכה דווקא.

ויתרה מזה: "להודות ולהלל לשמך הגדול" לשון "בהילו נרו"16, שעל-ידי נרות חנוכה ממשיכים ומאירים ב"שמו הגדול", שהוא-עניין ההמשכה מ"אתה קדוש" ב"שמך קדוש" ומ"אתה אחד" ב"שמך אחד"17. ועל-פי-זה נמצא, שנרות חנוכה מגיעים (לא רק בבחינת "שמו הגדול", "שמך קדוש", אלא גם) במדריגת "אתה קדוש"!

ד. ההוראה מזה:

יש להאיר את החושך, להתייצב בחוץ ולהאיר את החושך, וזאת על-ידי שמן טהור, ובדרך מלמטה למעלה, ו"מוסיף והולך".

וכיוון18 שעל-ידי עבודה זו פועלים "להודות ולהלל לשמך הגדול" (כנ"ל), הרי מובן, שכאשר אוחזים במדריגה זו, פועלים בדרך ממילא גם בהעניינים הפרטיים שנוספים ביום השבת-קודש זה י"ט כסלו, שבת-פרשת וישב וכו'. אבל, העבודה העיקרית היא בהנקודה העיקרית דיום השבת-קודש זה להאיר את החושך בדרך מלמטה למעלה, ומוסיף והולך.

* * *

ה. דובר בהתוועדות י"ט כסלו19 בעניין הטעם לחיוב ברכת-התורה בכל יום דווקא דלכאורה חיוב זה אינו מובן כלל, שהרי ישנם ב' טעמים לחייב אדם בברכה נוספת (לאחרי שכבר בירך על זה פעם אחת): (א) הפסק, (ב) היסח הדעת. ולפי ב' טעמים אלו, אין מתאים לברך ברכת-התורה בכל יום דווקא, אלא לעיתים תכופות יותר או רחוקות יותר שבהכרח לומר שהחיוב לברך ברכת-התורה בכל יום הוא מצד זה שבכל יום נעשה האדם "בריה חדשה"20.

אך עדיין אינו מובן:

ישנה מחלוקת בראשונים21 בעניין ברכת-התורה, אם חיובה מדרבנן או מדאורייתא דיש-אומרים שחיובה מדרבנן, ויש-אומרים שחיובה מדאורייתא, דילפינן קל-וחומר מברכת-המזון22.

והנה, לדעת הסוברים שחיוב ברכת-התורה הוא מדרבנן, בלבד אתי שפיר, דכיוון שברכת-התורה אינה אלא תקנת חכמים, הרי מלכתחילה תקנוה חכמים באופן זה, שחיובה פעם אחת ביום (כמו שאר ברכות-השחר); אבל לדעת הסוברים שחיוב ברכת-התורה הוא מדאורייתא אינו מובן: מכיוון שמדאורייתא מחוייב לברך ברכת-התורה מחדש בכל פעם שמפסיק מלימודו23 מדוע מברכים פעם אחת ביום בלבד?

לכאורה היה מקום לומר, שהחיוב דברכת-התורה מדאורייתא הוא רק בנוגע לעצם החיוב, אבל בנוגע לזמן החיוב הנה מדאורייתא אינו חייב לברך אלא פעם אחת בחייו בלבד, וחכמים תקנו לברך בכל יום משום שאז נעשה האדם "בריה חדשה".

אבל באמת אי-אפשר לומר כן, דאם-כן היה דין ספק ברכת-התורה להקל כמו בכל ספיקא דרבנן, והרי מצינו24 שלדעת הראשונים הסוברים שחיוב ברכת-התורה הוא מדאורייתא, מי שנסתפק אם בירך ברכת-התורה חוזר ומברך מספק. ומוכח שגם חיוב הברכה בכל יום (ולא רק עצם עניין הברכה) הוא מדאורייתא.

וצריך לומר לשיטתם25, שעצם העניין דחיוב ברכת-התורה הוא מדאורייתא, אלא שנמסר לחכמים לקבוע פרטי הדברים, הנוסח והזמן כו'. ולאחר שקבעו חכמים שחיוב הברכה הוא בכל יום נעשה חיוב דאורייתא לברך בכל יום, וספיקו להחמיר. אך זהו דווקא לאחרי שקבעו חכמים שיש לברך בכל יום, מצד העניין ד"בריה חדשה".     

דוגמה לזה באיסור מלאכת חול המועד (לדעת הראשונים26 שהוא מדאורייתא), ש"לא מסרן הכתוב אלא לחכמים", "מאחר שאמר לך הכתוב שהן עצורין ממלאכה ולא בכולן, ולא פירש אי זו המותרת ואי זו האסורה, דע וראה שלא מסרן אלא לחכמים היודעים להבין על איזהו להטיל ההיתר ועל אי זו להטיל האיסור"27, ולאחר שקבעו חכמים שמלאכה פלונית אסורה נעשית אסורה מדאורייתא.

וכן מצינו בעניין "ובחוקותיהם לא תלכו"28 שהתורה לא פירשה דבר אלא סתמה וכתבה בחוקותיהם לא תלכו, ומסרה הדבר לחכמים"29.

ו. והנה, על-פי הביאור האמור בעניין ברכת-התורה שבכל יום (בשייכות לסיום הש"ס, "כל השונה הלכות בכל יום כו' "30), שזהו מצד העניין ד"בריה חדשה" יובן גם בנוגע לברכות קריאת-שמע (השייכות להתחלת הש"ס, "מאימתי קורין את שמע כו'"), שגם הם באים מצד העניין ד"בריה חדשה":

החיוב דקריאת-שמע הוא פעמיים בכל יום, בבוקר ובערב.

והנה,  בין קריאת-שמע של שחרית לקריאת-שמע של ערבית, יש הפסק שהרי סיום הזמן דקריאת-שמע של שחרית הוא זמן רב קודם התחלת החיוב דקריאת-שמע של ערבית. אמנם, בין קריאת-שמע של ערבית לקריאת-שמע של שחרית, אין הפסק כלל שהרי זמן קריאת-שמע של ערבית הוא "עד שיעלה עמוד השחר" (לדעת רבן גמליאל31, ומדאורייתא כן הוא גם לדעת חכמים32), שהוא גם התחלת זמן קריאת-שמע של שחרית33.

ואם-כן, כיוון שאין הפסק כלל בין זמן קריאת-שמע של ערבית לזמן קריאת-שמע של שחרית מדוע תקנו לברך ברכות קריאת-שמע גם בקריאת-שמע של שחרית, הרי כבר נפטר בברכות קריאת-שמע של ערבית?

ואין לתרץ על-פי המבואר ברשב"א34 (והובא בתניא35) ש"ברכות אלו אינן ברכות של קריאת-שמע... אלא ברכות הן שנתקנו קודם קריאה" כמו שאר הברכות, ועד ש"לכאורה אין להם שייכות כלל עם קריאת שמע"36 כי באמת סוף-סוף הברכות שייכות לקריאת-שמע, וכמבואר בתניא37 ש"ברכותיה שלפניה ולאחריה... הן הכנה לקיום הקריאת-שמע",

- ולכן, "ספק קרא קריאת-שמע ספק לא קרא, חוזר וקורא ומברך לפניה ולאחריה", אף ש"ידע שקרא ונסתפק לו אם בירך לפניה ולאחריה או לא בירך, אינו חוזר"38 (כדין ספיקא דרבנן לקולא), דהואיל ומחוייב לחזור ולקרוא קריאת-שמע (שהיא מן התורה ולכן ספיקה להחמיר) חייב גם בברכותיה, "לפי שכך היתה התקנה, שכל זמן שקורין קריאת-שמע של תורה אפילו מפני הספק בלבד קורין אותה בברכותיה"39, ומוכח שחיוב ברכות קריאת-שמע הוא מצד קריאת-שמע -

ואם-כן הדרא קושיה לדוכתה: מאחר שאין הפסק בין זמן קריאת-שמע של ערבית לזמן קריאת-שמע של שחרית, אמאי לא אמרינן דנפטר ויצא ידי חובתו בברכות של קריאת-שמע של ערבית?

[וכן40 אין מקום לומר שהטעם לזה הוא משום שקריאת-שמע של ערבית וקריאת-שמע של שחרית שתי מצוות הן, כמו-שכתוב41 "ובשכבך ובקומך", דהיינו שהם ב' חיובים: חיוב קריאת-שמע של ערבית מצד זמן שכיבה ("ובשכבך"), וחיוב קריאת-שמע של שחרית מצד זמן הקימה ("ובקומך"), ולכן, הברכה דקריאת-שמע של ערבית אינה פוטרת קריאת-שמע של שחרית, אף שאין הפסק ביניהם.

- דלא כבמצוות תלמוד-תורה, שאף שיש בה זמנים, "פרק אחד שחרית ופרק אחד ערבית"42, אינה אלא חיוב אחד, ולכן הברכה ד"פרק אחד שחרית" פוטרת גם "פרק אחד ערבית" -

כי, לאמיתו של דבר, גם החיוב דקריאת-שמע הוא חיוב אחד, שהרי מהתיבות "ובשכבך ובקומך" לומדים רק את זמני החיוב (שנחלק לב' הזמנים דשכיבה וקימה), אבל עצם החיוב דקריאת-שמע (בב' הזמנים) נלמד מהתיבות "ודברת בם"41, שמהם לומדים גם החיוב דתלמוד-תורה].

ובהכרח לומר, שהחיוב דברכות קריאת-שמע של שחרית הוא מצד זה שבכל יום נעשה האדם "בריה חדשה", וממילא גם הקריאת-שמע דשחרית היא חדשה, וחייבת בברכות חדשות.

ז. וביאור העניין בעבודה:

כיוון שבכל יום נעשה האדם בריה חדשה, אין העבודה דאתמול מספקת ליום זה, אלא צריך להיות עבודה חדשה העבודה דקריאת-שמע מחדש, וגם העבודה דברכות  קריאת-שמע (שהם "הכנה לקיום הקריאת שמע") מחדש.

ועל-דרך-זה בנוגע לברכת-התורה, שעניינה ההרגש שהתורה באה מ"נותן התורה", כידוע43 בעניין "לא ברכו בתורה תחילה"44, שהכוונה בזה היא שאף שלמדו תורה, לא הרגישו את היוקר שבזה, שהוא-עניין ההרגש ד"בחר בנו מכל העמים ונתן לנו את תורתו"45 שגם עניין זה צריך-להיות מחדש בכל יום ויום (כנ"ל ס"ה).

ודווקא לאחרי העבודה דברכת-התורה, קריאת-שמע ותפילה מחדש ביכולתו לצאת לענייני העולם כדי לבררם ולעשותם כלים לאלוקות.

וזהו התוכן דמאמר רז"ל בסיום הש"ס "כל השונה הלכות בכל יום מובטח לו שהוא בן עולם-הבא, שנאמר46 הליכות עולם לו כו'":

"עולם הבא" אין הכוונה לעולם-הבא שלאחר מאה ועשרים שנה, אלא על-דרך העניין ד"עולמך תראה בחייך"47, והיינו, שעל-ידי העניין ד"כל השונה הלכות בכל יום" (שהוא-עניין ברכת-התורה, כנ"ל) יקויים בו העניין ד"הליכות עולם לו", שיהפוך את העולם הגשמי לדירה לו יתברך.

ח. דוגמה להעניין ד"בריה חדשה" מצינו גם בנוגע לחנוכה. ובהקדמה:

יש נוהגין48 לקחת בכל יום פתילות חדשות להדלקת נרות חנוכה, כשם שבנרות המקדש היו בכל יום פתילות חדשות49. אבל כ"ק מו"ח אדמו"ר לא נהג כן, אלא היה משתמש בפתילה הישנה.

ויש לומר בטעם הדבר:

כאשר משנים מחול לקודש יש צורך בפתילה חדשה, כיוון שדבר שהשתמשו בו לחול אינו ראוי לקודש50. אבל מקודש לקודש אין הכרח בפתילה חדשה, ואדרבה,  יש מעלה בפתילות הישנות דווקא, שלהיותם כבר תשמישי קדושה, ראויים הם יותר לקיים בהם מצווה נוספת51.

ועל-דרך זה בענייננו:

בנרות המקדש הדליקו בכל יום בפתילה חדשה, כיוון שבכל יום נעשית המשכה נעלית יותר, שלגביה נחשבת ההמשכה דאתמול כחול, ובשינוי מחול לקודש יש צורך בפתילה חדשה.

מה-שאין-כן בנרות חנוכה כיוון שנרות אלו קשורים עם זמן הגלות, שאז ההמשכות מלמעלה הן בהעלם בלאו-הכי, נמצא שאין כאן שינוי מחול לקודש, ולכן אין הכרח בפתילה חדשה, ואדרבה (כנ"ל).

אלא, שכל זה הוא בנוגע להגילוי בגשמיות, אבל ההמשכה בכל יום ברוחניות היא גם בנרות חנוכה, ולכן ברוחניות צריך להיות העניין ד"בריה חדשה" בכל יום בנוגע לנרות חנוכה.

(קטעים מהתוועדות שבת-קודש פרשת וישב, שבת חנוכה, מבה"ח טבת ה'תשט"ז;
'תורת-מנחם – התוועדויות' תשט"ז, חלק ראשון (יג) – עמ' 295-304 – בלתי מוגה)

_____________

1.   מכאן עד סוף השיחה (מלבד ס"ד) הוגה ע"י כ"ק אדמו"ר (באידיש), ונדפס בלקו"ש ח"ב עמ' 481 ואילך. במהדורה זו ניתוספו עוד כמה ציוני מ"מ, וכמה פרטים מהנחה בלתי מוגה.

2.   וראיה לזה מקריאת המפטיר דשבת חנוכה, שדוחה כל העניינים דר"ח וכו' בשביל חנוכה (מהנחה בלתי מוגה).

3.   שבת כא,ב.

4.   ראה גם תורת-מנחם התוועדויות ח"ד ס"ע 35.

5.   ראה גם שיחת נר ה' דחנוכה דאשתקד ס"ב (תורת-מנחם התוועדויות חי"ג עמ' 180). וש"נ.

6.   ראה גם סה"מ מלוקט ח"ו עמ' סג ואילך. וש"נ.

7.   ראה גם בד"ה בכ"ה בכסלו שנאמר בהתוועדות (לעיל עמ' 287).

8.   תהילים קלט,יב.

9.   בהעלותך ח,ב.

10.  פרש"י עה"פ.

11.  במדב"ר פט"ו, ו.

12.  ח"א ס"ט.

13.  ראה גם סד"ה בכ"ה בכסלו שנאמר בהתוועדות (לעיל עמ' 294).

14.  ראה ספר-הערכים חב"ד (כרך ד) ערך אאו"ס (ה) עמ' תלח ואילך. וש"נ.

15.  פדר"א רפ,ג.

16.  איוב כט,ג. וראה תו"א וישב ל,א. ובכ"מ.

17.  ראה סה"מ מלוקט ח"ד עמ' עד, וש"נ.

18.  קטה זה מהנחה בלתי מוגה.

19.  ס"ט ואילך (לעיל עמ' 261 ואילך) עיי"ש בארוכה.

20.  יל"ש תהילים רמז תשב. שו"ע אדה"ז או"ח רס"ד ורס"ז. וראה שם סמ"ו ס"ו.

21.  ראה אנציקלופדיה תלמודית ערך ברכת-התורה בתחלתו (ח"ד עמ' תרטז). וש"נ. וראה גם לקו"ש חי"ד עמ' 148 בהערות.

22.  ראה ברכות כא,א. שם מח,ב.

23.  לדעת רבנן (מנחות צט,ב. וש"נ) דס"ל שהחיוב דלימוד התורה הוא "תמיד" כפשוטו, וכשמפסיק מלימודו הוי הפסק בקיום המצווה, מה-שאין-כן לדעת ר' יוסי (שם) אין שייך הפסק בלימוד התורה כאשר לומד שחרית ערבית (כנ"ל בשיחת י"ט כסלו בארוכה).

24.  פר"ח או"ת רסמ"ז. שאג"א סכ"ד, ועוד.

25.  ראה גם לקו"ש שם עמ' 150 הערה 15.

26.  ראה אנציקלופדיה תלמודית ערך חוה"מ ס"ב (חי"ג עמ' קז ואילך). וש"נ.

27.  חגיגה יח,א ובפרש"י.

28.  אחרי יח,ג.

29.  ב"י יו"ד סקע"ח (ד"ה וא"ת).

30.  ראה שיחת י"ט כסלו הנ"ל ס"ח (לעיל ע' 260).

31.  משנה ריש ברכות.

32.  שם ד, רע"ב.

33.  שם ח, סע"ב ובפרש"י (ד"ה דקיימי).

34.  תשובות הרשב"א ח"א סשי"ט. שו"ת הרשב"א המיוחסות לרמב"ן סקצ"ב וסר"ב.

35.  פמ"ט (סט, רע"ב). וראה שם פי"ב (טז,ב).

36.  תניא פמ"ט שם.

37.  בפי"ב.

38.  רמב"ם הל' ק"ש פ"ב הי"ג. טושו"ע ואדה"ז או"ח ר"ס סז.

39.  שו"ע אדה"ז שם.

40.  הקטע שבחצ"ר אין זוכרים בבירור. וראה גם לקו"ש חי"ד עמ' 21. וש"נ (המו"ל).

41.  ואתחנן ו,ז.

42.  מנחות צט,ב.

43.  ראה לקו"ש חט"ו עמ' 3. וש"נ.

44.  נדרים פ"א, א. ב"מ פה, רע"ב.

45.  נוסח ברכות-התורה.

46.  חבקוק ג,ו.

47.  ברכות יז, סע"א.

48.  ראה הנסמן בספר-המנהגים מנהגי חב"ד עמ' 71 הערה 19.

49.  רמב"ם הל' תמידין ומוספין פ"ג הי"ב.

50.  ראה עד"ז ב"מ פד,ב. רמב"ם הל' ביהב"ח ספ"א.

51.  ראה ברכות לט, סע"ב.


   

     
תנאי שימוש ניהול מפה אודותינו כל הזכויות שמורות (תשס''ב 2002) צעירי אגודת חב''ד - המרכז (ע''ר)