חב''ד כל הלב לכל אחד
לימוד יומי | חנות | הרשמה לאתר | צור קשר
זמנים נוספים שקיעה: 19:15 זריחה: 6:11 כ"ב באב התשע"ט, 23/8/19
חפש במדור זה
אפשרויות מתקדמות
הודעות אחרונות בפורום

שאלות אחרונות לרב

(אתר האינטרנט של צעירי אגודת חב"ד - המרכז (ע"ר

להחשיב את העולם לדבר עראי ומזה לעשות דירת קבע להקב"ה
דבר מלכות

מדורים נוספים
התקשרות 586 - כל המדורים ברצף
להחשיב את העולם לדבר עראי ומזה לעשות דירת קבע להקב"ה
ההוספה בשמחה, תזרז את הגאולה
אתרוגי קלברייה לארץ-הקודש
חג הסוכות
הלכות ומנהגי חב"ד

ביום-הכיפורים הקב"ה סולח ומוחל על כל העניינים הבלתי-רצויים, וביום הראשון דחג הסוכות מתחילה עבודת השנה החדשה * לכן בהתחלת סדר העבודה של השנה החדשה מדגישים מיד את מטרת עבודת האדם בעולם, כפי שנרמזת במצוות סוכה * משיחת כ"ק אדמו"ר נשיא דורנו

א. סוכה - צריכה להיות דירת עראי דווקא, ולא דירת קבע, ולכן "סוכה שהיא גבוהה למעלה מעשרים אמה פסולה"1, כי, "למעלה מעשרים אמה אין אדם עושה דירתו דירת עראי אלא דירת קבע"2. אמנם דירת עראי זו, צריך לעשותה קבע - "תשבו כעין תדורו, מכאן אמרו כל שבעת הימים עושה אדם סוכתו קבע ודירתו עראי"3.

ונמצא, שמצוות סוכה מורכבת משני הפכים: מחד גיסא - מוכרחת להיות דירת עראי דווקא, ולאידך גיסא - צריך לעשותה קבע, היינו, לעשות מעראי קבע, ועל-ידי זה מתקיימת המצווה.

ובירושלמי4 איתא: "כתיב5 בסכות תשבו, ואין תשבו אלא תדורו, כמה דאת אמר6 וירשתם אותה וישבתם בה" (שאין הכוונה על הישיבה אלא על הדירה7).

ולהעיר, שגם בהעניין ד"וירשתם אותה וישבתם בה" מודגשת השייכות של עראי וקבע:

הישיבה בארץ היא באופן של קבע, כמאמר רז"ל8 שאילו זכו היתה הכניסה לארץ (תיכף לאחרי היציאה ממצרים, כמו שנאמר בשירת הים9 "תביאמו ותטעמו בהר נחלתך גו'") באופן של גאולה אמיתית ושלימה שאין אחריה גלות10, ולכן נאמר על זה עניין הירושה - ש"אין לה הפסק"11;

אבל הדרך לבוא לארץ-ישראל היתה על-ידי ההליכה במדבר, ששם היו בני-ישראל במעמד ומצב של עראי, שזהו עניין "בסוכות הושבתי את בני ישראל בהוציאי אותם מארץ מצרים"12.

ב. והעניין בזה בעבודת האדם13:

כללות העולם הוא בדוגמת סוכה14, ויש בו החיבור וההשתתפות של עראי וקבע, כי:

מחד גיסא - מציאות העולם הוא עניין של עראי, שהרי מצד עצמו אין לו שום מציאות, כיוון שנברא מ"אין", לא דבר, וגם לאחרי שנברא, כל קיומו אינו אלא מצד דבר הוי' שמהוה ומחיה אותו בכל רגע, ומצד עצמו הוא הווה ונפסד כו'15.

ולאידך גיסא - אמרו חז"ל "שוקיו זה העולם שנשתוקק הקב"ה לבראותו"16, "נתאווה הקב"ה להיות לו יתברך דירה בתחתונים"17, ומבואר בחסידות18 שכשם שדירת האדם למטה היא באופן שעצם ומהות האדם דר בהדירה, כן הוא גם בהדירה לו יתברך בתחתונים, שנעשה למטה התגלות העצמות, שהוא אמיתת המציאות - שזהו עניין של קבע באופן היותר נעלה.

כלומר: עניין העראי שבמציאות העולם, הוא באופן היותר נמוך, למטה גם מה"עראי" דסוכה - שהרי גם דבר עראי יש לו קיום על-כל-פנים באותה שעה, מה-שאין-כן מציאות העולם, הנה גם באותה שעה שהוא קיים, הרי מצד עצמו אינו מציאות כלל; ואילו עניין הקבע שנעשה במציאות העולם על-ידי עבודתם של ישראל לעשות לו יתברך דירה בתחתונים, הוא באופן היותר נעלה - להיותו דירה לעצמותו, אמיתת המציאות, שאין אמיתתו כאמיתת כל הנמצאים19.

ג. וכשם שמצוות סוכה היא באופן שהסוכה היא דירת עראי, והאדם צריך לעשותה קבע - כך גם בכללות העבודה בעולם, "לעבדה ולשמרה"20, לעשות לו יתברך דירה בתחתונים, צריכים להיות ב' העניינים הנ"ל:

כאשר מחשיבים את העולם לדבר קבע, אי-אפשר לעשותו דירה לו יתברך, כשם שסוכה שלמעלה מעשרים אמה (שאדם עושה דירת קבע) - פסולה. ולכן צריכים להחשיב את העולם לדבר עראי, היינו, שכל הדברים הגשמיים, ענייני העולם, צריכים להיות אצלו דבר טפל ובטל, ועשייתו אותם הוא כמו שעושים דבר בדרך עראי.

ולאידך גיסא - הדברים הגשמיים שהם באופן של עראי, צריך לעשותם קבע על-ידי עבודתו לה' בהדברים הגשמיים גופא, היינו, שנוסף על עבודת ה' בעניינים הרוחניים, תורה ותפילה, צריכה להיות העבודה גם בהדברים הגשמיים גופא, כמו באכילה ושתייה, על-ידי זה שמברך תחילה וסוף, וכן על-ידי כללות העבודה באופן ד"כל מעשיך יהיו לשם שמים"21 ו"בכל דרכיך דעהו"22.

ד. וביאור העניין:

כאשר מציאות העולם וענייניו הגשמיים תופסים אצלו מקום חשוב, אזי הגשמיות גורמת ניתוק מהרוחניות, שאינם יכולים לשכון שניהם יחד, כמובא בחסידות23 מה שכתוב בחובת-הלבבות24 שכשם שלא ישכנו אש ומים בכלי אחד, כך לא ישכנו בלב אחד אהבת ה' ותענוגי עולם הזה.

ומלבד זה, גם אם הגשמיות לא היתה גורמת ניתוק מהרוחניות, והיו יכולים לשכון שניהם יחד - הרי כיוון שהכוונה היא שנתאווה הקב"ה להיות לו יתברך דירה בתחתונים, צריכים להמשיך ולגלות אלוקות בדבר שאין לו מציאות ומעלה כלל, ובמילא, כאשר ממשיכים אלוקות בדבר גשמי שיש לו תפיסת מקום וחשיבות, לא נשלמה הכוונה העליונה.

ולכן צריך להיות נרגש אצל האדם שהדברים הגשמיים הם דבר עראי, ועד לתכלית העראי (באופן היותר נמוך) - שאינם מציאות כלל; ודבר עראי זה צריך לעשותו קבע, ועד לתכלית הקבע (באופן היותר נעלה) - דירה לו יתברך, על-ידי זה שעושה את הדברים הגשמיים עצמם "כלי" לאלוקות.

ה. ועניין זה מודגש באופן קיום מצוות סוכה:

בנוגע לסכך הסוכה - "אמר קרא25 באספך מגרנך ומיקבך, בפסולת גורן (קשין) ויקב (זמורות ואשכולות ריקנים) הכתוב מדבר", ולא ב"גורן עצמו ויקב עצמו" (הקשין עם התבואה ואשכולות עם הענבים)26,

שלכן מסככין בפסולת גורן ויקב דווקא. ובזה מרומז העדר החשיבות דענייני העולם (עראי) - שנחשבים כ"פסולת" בלבד.

ועל-ידי זה - נעשית קיום מצוות סוכה באופן ד"תשבו כעין תדורו", ש"אוכל ושותה ומטייל בסוכה ומשנן בסוכה"3, היינו, שלא רק לימוד התורה, אלא אפילו העניינים שבמשך כל השנה כולה אינם אלא ענייני הרשות, אכילה ושתייה וטיול, הרי עשייתם בסוכה היא מצווה, ומברכים עליהם ברכה מיוחדת כו'.

ונקודת העניין - כאמור - שכאשר נרגש אצלו שענייני העולם אינם אלא עראי (פסולת) בלבד, אזי ביכלתו לעשות את ענייני העולם כלים לאלוקות (מצווה).

ו. ובאופן כזה נעשית התחלת העבודה של השנה החדשה:

לאחרי ראש-השנה עשרת-ימי-תשובה ויום-הכיפורים שבהם נעשה התיקון דשנה שעברה, שהרי ביום-הכיפורים סולח ומוחל הקב"ה על כל העניינים הבלתי רצויים, הנה ביום הראשון דחג הסוכות - "ראשון לחשבון עוונות"27 - מתחילה העבודה של השנה החדשה.

ולכן, בהתחלת סדר העבודה של השנה החדשה מדגישים מיד את מטרת העבודה - במצוות סוכה, דירת עראי, שהאדם עושה אותה קבע - שצריך להיות נרגש שכללות העולם הוא עניין עראי, תכלית העראי, והעבודה היא לעשותו קבע, תכלית הקבע, דירה לו יתברך.

ואף שתכלית העראי ותכלית הקבע הם הפכיים בתכלית - הנה על זה ישנה נתינת כוח מהעבודה דיום-הכיפורים, שסיומה וחותמה בהכרזה "הוי' הוא האלוקים"28, שתוכנה של הכרזה זו - שמציאות הטבע (אלקים בגימטריא הטבע29) לאמיתתה היא למעלה מהטבע (הוי')30, ובכוח זה יוצאים לעבודה דעשיית הסוכה, לעשות מתכלית העראי תכלית הקבע.

ז. ועניין זה נלמד ממה שכתוב "בסוכות תשבו, ואין תשבו אלא תדורו, כמה דאת אמר וירשתם אותה וישבתם בה":

החילוק שבין ירושה ("וירשתם") למתנה ומכר31 - שבמכר צריך הקונה לשלם מנכסיו עבור הדבר הנמכר, ואפילו במתנה שאין המקבל משלם עבורה, הרי "אי לאו דעביד ליה נייחא לנפשיה לא הווה יהיב ליה מתנתא"32; מה-שאין-כן ירושה, שאינה תלויה כלל במעמד ומצב או פעולת היורש, כי אם מצד היותו בן, "ברא כרעא דאבוה"33.

ועניין זה ישנו אצל כל אחד ואחד מישראל, בני אברהם, יצחק ויעקב, כמו שאומרים34 "מה יפה ירושתנו" - שעניין זה הוא אצל כל בני-ישראל בשווה, מבלי הבט על חילוקי הדרגות במעמדם ומצבם מצד עבודתם (שהרי ירושה אינה תלויה במעמדו ומצבו של היורש), שמזה גופא מובן שזהו עניין נעלה ביותר שאי-אפשר להגיע אליו על-ידי עבודה, ולכן בא בירושה דווקא, ירושה שאין לה הפסק, שזהו עניין שלמעלה מהגבלה, שאינו יכול לבוא על-ידי עבודה הקשורה עם הגבלת הכלים.

ומצד עניין הירושה שבישראל ("וירשתם אותה") נעשה "וישבתם בה" - בארץ-ישראל: "ארץ" - "למה נקרא שמה ארץ שרצתה לעשות רצון קונה"35, ו"ישראל" - על-שם "כי שרית עם אלוקים ועם אנשים ותוכל"36, היינו, שלא להתפעל לא מאנשים ואפילו לא ממלאכים ("אלוקים"), אלא לעמוד במסירה ונתינה לאלוקות, באופן ד"חבוקה ודבוקה בך יחידה לייחדך"37.

ומצד ההתקשרות להקב"ה - אין שום הגבלות, ובמילא, יכולים לעשות מעראי, קבע, מתכלית המטה, דירה לו יתברך.

ח. ועל-ידי זה נעשית ההמשכה על כל השנה כולה באופן שגם העניינים הגשמיים (עראי) הם בקביעות ובהרחבה:

ידוע38 ש"עיקר הדין שבראש-השנה הוא על הגופות... אין אדם נידון בראש-השנה אלא לענייני עולם הזה כו'", ולכן, "גם הרחמים (י"ג מידות הרחמים) הממתיקים את הדינים... נמשכים כל-כך למטה עד שמתלבשים בגשמיות".

ועניין זה מודגש גם בחג הסוכות - שבו נידונים על המים39, עניין הגשמים, שכוללים כל העניינים הגשמיים40.

ומצד עניין הקביעות שבמצוות סוכה - נמשכים כל העניינים הגשמיים באופן של קביעות,

ובפשטות - שנה טובה ומתוקה בפועל ובגלוי בכל המצטרך לכל אחד ואחד ולבני ביתו, בבני חיי ומזוני רויחי, ובאופן ד"ושמחת בחגך"41, מתוך שמחה.

(קטעים משיחת יום ג', י"ח בתשרי, ב' דחול-המועד סוכות ה'תשי"ג.
שמחת בית-השואבה - 'תורת-מנחם - התוועדויות' ה'תשי"ג, חלק שני (ו) - בלתי מוגה)

----------

1) משנה ריש סוכה.

2) גמרא שם.

3) שם כח,ב. טושו"ע ואדה"ז או"ח ר"ס תרלט.

4) שם פ"ב ה"י.

5) אמור כג,מב.

6) פ' ראה יא,לא (וראה אוה"ת אמור ע' קפ).

7) קה"ע שם.

8) זח"ג רכא,א.

9) בשלח טו,יז.

10) ראה גם עירובין נד,א. שמו"ר רפל"ב. ועוד.

11) ב"ב קכט,ב.

12) אמור כג,מג.

13) בהבא לקמן - ראה גם לקו"ש ח"ט עמ' 92 ואילך.

14) ברשימת ההנחה - שהובאה ראיה לזה מדברי חז"ל. - וראה לקמן ס"כ בגוף השיחה.

15) ראה תניא שעהיחוה"א בתחלתו. סה"מ תרמ"ג עמ' צז.

16) במדב"ר רפ"י.

17) ראה שם פי"ג, ו. תניא רפל"ו.

18) ראה בהנסמן בסה"מ מלוקט ח"ב עמ' רמא הערה 32.

19) ראה רמב"ם הל' יסוה"ת פ"א ה"ג.

20) בראשית ב,טו. וראה בהנסמן בסה"מ מלוקט ח"ו עמ' יד הערה 10.

21) אבות פ"ב מי"ב.

22) משלי ג,ו. וראה רמב"ם הל' דעות ספ"ג. שו"ע אדה"ז או"ח סקנ"ו ס"ב.

23) סה"מ ה'ש"ת 76. ועוד.

24) שער ח פ"ג אופן כה.

25) פ' ראה טז,יג.

26) סוכה יב,א (ובפרש"י).

27) תנחומא אמור כב. וראה בהנסמן בסה"מ מלוקט ח"ד עמ' כג.

28) ואתחנן ד,לה. ועוד.

29) פרדס שי"ב פ"ב. ר"ח שער התשובה פ"ו (ד"ה והמרגיל - קכא,ב). של"ה פט,א. קפט,א. ועוד. תניא שעהיוה"א רפ"ו. ובכ"מ.

30) ראה סידור (עם דא"ח) מד,ב ואילך. פירוש המלות לאדהאמ"צ פקל"ט. ובכ"מ.

31) ראה לקו"ש חי"ג עמ' 115 ואילך, ובהנסמן בהערות שם.

32) ראה מגילה כו,ב. גיטין נ,ב. ב"מ טז,א. ב"ב קנו,א.

33) יונת אלם רפ"ב. וראה פרש"י ד"ה כבעל - כתובות צב,א. תוד"ה מקמי - יבמות ג,א.

34) בנוסח תפלת השחר. וראה תניא פל"ג.

35) ב"ר פ"ה, ח.

36) וישלח לב,כט.

37) נוסח הושענות דיום ג' דחגה"ס.

38) לקו"ת דרושי ר"ה נט,ב.

39) ר"ה טז, רע"א (במשנה). וש"נ.

40) ראה 'תורת-מנחם - התוועדויות' ח"ג עמ' 92, ובהנסמן שם בהערה 111.

41) פ' ראה טז,יד.


   

     
תנאי שימוש ניהול מפה אודותינו כל הזכויות שמורות (תשס''ב 2002) צעירי אגודת חב''ד - המרכז (ע''ר)