מדורים נוספים
	התקשרות 580 - כל המדורים ברצף
	כל ההשפעות עוברות דרך ה"משה" שבדור
	ביכולתו להביא גאולה תיכף ומיד!
	די לחכימא ברמיזא
	פרשת ראה
	"הוי עז כנמר"
	הלכות ומנהגי חב"ד

"נמצא כאן החכם של אחינו בני ישראל מגרוזיה והסמוכות שלה, הנמצאים עתה בארץ-הקודש, יבוא וישיר ניגון משלהם" * כך התייחס הרבי לחכם הראשי ליהדות גרוזיה, הרה"ג הרה"ח חכם רפאל אלאשווילי ז"ל * על עליית יהודי גרוזיה לארץ-הקודש ועל הקשר החם והקירובים ש'חכם רפאל' זכה להם מצד הרבי

מאת הרב מרדכי-מנשה לאופר

בליל שמחת-תורה תשכ"ז הזכיר הרבי ברמז את שלוחי כ"ק אדמו"ר מהורש"ב לגרוזיה ואת שלוחי כ"ק אדמו"ר מוהריי"צ אשר הרחיבו את העבודה (השווה: 'ספר השליחות', קה"ת, תשמ"ז, עמ' 275):

ביתר שאת וביתר עוז החלה הפצת החסידות בין הספרדים בימי כ"ק אדמו"ר מהורש"ב נ"ע - על-ידי שיגור שלוחים לעדות אלו...  ולאחר-מכן בתנופה ובעוצמה גדולה יותר בימי כ"ק מו"ח אדמו"ר... בהתרחבות ובהתפשטות.

באותה התוועדות או בהתוועדות סמוכה (כמסופר בספר 'זכרונות יעקב' מהרב יעקב מיכאלשווילי, כפר-חב"ד, תשס"א) פנה הרבי אל החסיד המפורסם רבי שמואל לויטין ע"ה ואמר לו: "בשנה הבאה, בעזרת ה', יהיו כאן מיהודי גרוזיה".

[במאמר המוסגר נבהיר את הקשר להרב לויטין על-פי מכתבו של כ"ק אדמו"ר מהוריי"צ נ"ע (איגרות-קודש, כרך יא, עמ' ל): והודעתי לידידנו הר"ש שי' לעויטין... להיות כי כל ענייני גרוזיה הולכים על-ידי ידידנו הנ"ל אשר הוא נחשב לראש המדינה. ובמקום נוסף (שם, כרך א, עמ' קצז: הר"ש שי' .. כאשר החיה את אחינו בית ישראל ה' עליהם יחיו במדינת גרוזיע אשר עשה מארץ מלחמה כרם חמד יברכהו ה'. וראה באיגרות הנ"ל תיאורים נלבבים מההצלחה בגרוזיה].

"נו, באו מגרוזיה?"...

בחודש סיוון תשכ"ז יצאו שלושת האחים מיכאלשווילי מגורזיה, ובי' בתמוז הגיעו לארץ-הקודש.

בחודש תשרי תשכ"ח נסעו האחים לחצר הרבי. בהתוועדות יום ב' דראש-השנה, לאחר שהרבי אמר את המאמר ד"ה "והיה ביום ההוא ייתקע בשופר גדול וגו'", בעוד הקהל שר ומנגן ומרים בידו כוסיות "לחיים" להתברך מהרבי, פנה הרבי לפתע להרב ר' שמואל לויטין, הביט בו בפנים בוהקות ואמר לו: "נו, באו מגרוזיה?" - ור' שמואל היה בהתרגשות ובשמחה.

דולרים ו'משקה' מהרבי

יום לפני ערב ראש-השנה, כשהגיעו ל-770, נתבקשו (על-ידי המזכיר הרה"ח הרב יהודה-לייב שיחי' גרונר) לסור לחדרו של המזכיר הרה"ח הרב חמ"א חודוקוב. כשנכנסו אמר להם: הרבי מסר בעבורכם שלושה שטרות של דולר עבור כל אחד ובקבוק משקה, הכול מסרתי לר' שמואל לויטין (ע"ה).

"למרות השעה המאוחרת" - מספר הרב מיכאלשווילי בספרו הנ"ל, עמ' 164 - "נכנסנו לחדרו של הרב לויטין אשר קיבל אותנו בחום ובלבביות רבה. שעה ארוכה חקר אותנו מהנעשה במשפחתנו. הרב לויטין היה מאוד נרגש בראותו את קיום נבואתו של הרבי מתממשת. הוא חילק לנו את הדולרים ובקבוקי ה'משקה', והורה לנו לחלק את ה'משקה' לבחורים. הרב לויטין עצמו פתח בקבוק ושתה עמנו 'לחיים'. כולנו הצטרפנו ופצחנו בריקוד שנמשך עד השעות הקטנות של הלילה. מאוחר יותר נודע לנו כי הרבי המתין כמה שעות עד שהגיעה הידיעה על בואנו, ואז נתן דולרים ו'משקה' בידי הרב חודקוב".

באותו ראש-השנה ביקש הרבי שהעולים מעבר למסך-הברזל יעלו על הבימה ויעמדו לצדו בזמן התקיעות.

קליטת יהדות גרוזיה

דברים נוקבים על הצלת יהודי גרוזיה השמיע הרבי בהתוועדות שבת-קודש פרשת ויגש, ז' בטבת תשל"ב (שיחות-קודש תשל"ב, כרך א, עמ' 597-596):

עולי גרוזיה שעמדו בניסיון, עד כדי מסירות-נפש, למעלה מחמישים שנה, צועקים "תנו לנו לחנך ילדינו על-פי דרך התורה והמצוות, לכל-הפחות כמו שהיה באפשרותינו במשטר הקומוניסטי".

כשמושיבים אותם מפוזרים, בסביבה לא-דתית, בסביבה של חילול-שבת היפך הצניעות וכו', אזי בדרך ממילא שוללים מהם אפשרות זו. על-פי ההלכה, כשילדה קטנה (בגיל או בדעת) נמצאת בסביבה שבה כל בנות-גילה לבושות בבגדים לא צנועים, היא נחשבת כ'אנוסה' להתלבש כמותם. הדברים אמורים גם לגבי שמירת שבת וכו'. מאונס כזה יהודי גרוזיה לא ידעו אפילו במשטרו של סטאלין, לכן בקשתם היא שיתנו להם אפשרות להתיישב כולם יחד במקום אחד, באופן שיהיה ביכולתם להתנהג ולחנך את ילדיהם כפי שהיה בגרוזיה.

צעקתם זו כבר עמדה להתקבל (במידה מסוימת, על-כל-פנים) אצל נציגי מפא"י ואפילו אצל חברי מפ"ם, ודווקא אותו החוג של חמישה-שישה אנשים ה"דתיים" שיגר לראש משרד הקליטה - אשר נמנה על חברי מפ"ם - בטענת "הייתכן לאפשר לחוגים חרדיים קיצונים לטפל בקליטת עולי גרוזיה", ואשר יש לסלק את ה"חרדים קיצוניים" מלטפל בהם.

[לאמיתו של דבר, אותם שזכו לכינוי "חרדים קיצוניים" אינם מגיעים אפילו לקרסוליהם של יהודי גרוזיה שעמדו יותר מחמישים שנה במסירות-נפש בפועל!...]

הרבי הוסיף לזעוק:

אותם נציגים דתיים משתמשים בשם דת ישראל (ובשם כל אותם מאה אלף בוחרים שהצביעו למענם בבחירות!) לדאוג שיהודי גרוזיה לא ייקלטו בידי יהודים יראי-שמים. במקום לפעול כפי שמתבקש מתפקידם (כנציגים דתיים) שליהודי גרוזיה ייבנו בתי-כנסת מתאימים (ולא יאלצו להתפלל במקלטים), ומקוואות (לא יאלצו לכתת רגליהם בנסיעה למרחקים), הרי כל זה לא בוער להם, יש להם שהות לדחות זאת!... חושבים הם שכך יישאו-חן בעיני נציגי מפ"ם... מה"קולות" של יהודי גרוזיה הם יכולים כבר לשכוח בימי הבחירות, יהודי גרוזיה יזכרו היטב איזה התנהגות (אכזרית) הם זכו לקבל מאותם נציגים!

הרבי הגביה את קולו וצעק:

לא יאומן כי יסופר! יהודים דתיים הולכים לאנשי מפ"ם לשכנעם לגזול מיהודי גרוזיה את הטיפול והמגע של יהודים שומרי תורה ומצוות. בכך הם חוזרים על הטעות שנעשו בשנים שעברו בפרשיות ילדי מרוקו, אלג'יר ותימן. סבורים הם שהדברים נשכחו (כמו דברים שנשכחים אחרי עבור י"ב חודשים), בפירוש אין הדברים כן: קול דמי ילדי טהרן ובניהם ובני בניהם "צועקים אליי מן האדמה" עד סוף כל הדורות!... בעיית יהודי גרוזיה הינה דבר איום ונוגעת לאלפי יהודים יקרים... ועל-אחת-כמה-וכמה בעיית מיהו יהודי הנוגעת לארבעה-עשר מיליון יהודים!...

ה'חכמים' אצל הרבי

בספר הנ"ל ('זכרונות יעקב' עמ' 147) מסופר כי במהלת ה'יחידות' שלו, שאל הרבי את המחבר בעניין יהודי גרוזיה המבקשים לעלות לארץ-ישראל, ומעוררים על-דבר הוויזות מארץ-ישראל - ודברי הרבי: "אתה הרי מאמין שיש ריבון עולמים, ויש בורא לעולם, ובעזרת ה' הכל יסתדר, בלי בעיות!".

בערב פורים תשל"ב הגיעו לארץ-הקודש חכם יעקב דובראשוילי ע"ה ותלמידו חכם רפאל אלאשוילי. את פרטי הדברים סיפר בשעתו, בראיון שהעניק ל'כפר חב"ד' (גליון 685), ועליהם נוסיף עוד כהנה וכהנה מפי בניו שיחי':

בשדה התעופה בלוד ציפתה להם, בהוראת הרבי, קבוצה של חסידי ועסקני חב"ד בראשות הרב אפרים וולף... ומיד לאחר-מכן החלו לבוא לקבל את פניהם אנ"ש מנחלת הר חב"ד... לקראת י"א בניסן, קיבל הרב אפרים וולף הודעה מהרבי להורות לחכם יעקב וזוגתו וכן לחכם רפאל וזוגתו לנסוע לרבי, שלקח על עצמו גם את הוצאות הנסיעה. חכם רפאל פתח בהכנות. מאחר שהיה מטופל בילדים קטנים, לא יכל לצרף לנסיעה את זוגתו הרבנית, והחליט לצרף במקומה את בנו הרב אהרון, שהיה אז בן חמש-עשרה (וכיום מראשי הכולל ליהדות גרוזיה בלוד). בעודו מתכונן לנסיעה, באה הוראה מהרבי לדחות את הנסיעה לתשרי תשל"ג. בחול-המועד פסח באותה שנה, בתשל"ב, המוסדות בראשות הרב אפרים וולף עמדו לערוך בנחלת הר חב"ד כינוס גדול ומרכזי לכל יוצאי גרוזיה,  והרבי רצה שחכם רפאל יישאר וידבר שם.

כחצי שנה לאחר שעלו ארצה, יומיים לפני ראש-השנה תשל"ג, נסעו לרבי. חכם רפאל ובנו ביחד עם חכם יעקב ע"ה נחתו בניו-יורק ביום רביעי בלילה, וכבר בבוקר שלמחרת זכו להתפלל במניין של הרבי. בקריאת התורה "במקום כהן" עלה חכם יעקב ע"ה, בעלייה השנייה עלה חכם רפאל ול'שלישי' עלה הרבי, כרגיל.

כשהרבי נכנס לחדרו אחרי התפילה, קרא המזכיר הרה"ח הרב בנימין שיחי' קליין לחכם יעקב ולחכם רפאל ואמר להם שהרבי מבקש שייכנסו מיד לחדרו.

חכם רפאל: "נכנסנו לגן-עדן העליון והרבי קידם את פנינו במילים 'ברוך הבא'. אחרי זה דרש בשלומנו ושאל איך האכסניה (התארחנו בביתו של הרה"ח ר' מיכאל סלאווין), ואמר שרצה רק לדעת אם הכל בסדר, ולבסוף בירך אותנו: 'לשנה טובה ומתוקה, ושלא יצטרכו עוד לויזות מרוסיה ויהיה קיבוץ גלויות על-ידי משיח צדקנו'.

"לא חלפה אלא חצי שעה, והנה יצאה הוראה מהרבי באמצעות המזכיר הרב קליין, שהרה"ח הרב דוד שיחי' רסקין יהיה המלווה שלנו בכל מקום שאליו נבוא ונלך, ותחילה ייסע עמנו ל'אוהל'. למחרת היה אמנם יום שישי, ערב ראש-השנה, שאז בלאו הכי כולם עולים לאוהל הקדוש (ראש-השנה חל באותה שנה ביום השבת וביום ראשון), אך הרבי רצה שניסע כבר ביום חמישי. הרבי נימק זאת בעובדה שאנו אחרי טיסה, ולמחרת יהיה צפוף מאוד באוהל, ולכן מוטב שנלך היום.

"בשבת קודם יום-טוב ראשון של ראש-השנה נתנו לנו עליות, והיחס המיוחד שזכינו לו התבטא בהיבטים רבים. בהתוועדות היו מושיבים אותנו מאחורי הרבי. במהלך אחת מההתוועדויות באותו חודש תשרי אמר הרבי לחכם יעקב לפתוח בניגון, וחכם יעקב פתח בשיר 'מי הוא זה ואיזהו, זה א-לי ואנוהו', ומאז ניגון זה מושר בקביעות בחצר הרבי.

"במוצאי שמחת-תורה, סימן לי הרבי לשיר. פתחתי בשיר 'אל תירא עבדי יעקב' והרבי עודד בידו הקדושה. מאוחר יותר, הרבי ציווה על החזן ר' משה טלישבסקי לבוא לאכסניה שלנו ולהקליט אותנו בשירתנו. אגב, באותו חודש תשרי שהו אצל הרבי גם חכם גבריאל מודזגראשוילי, מזקני חסידי חב"ד בגרוזיה, וחכם מיכאל טטרואשווילי, שהיה מתלמידי הרה"ח רבי אברהם סלאווין הי"ד".

"חכמים יש מספיק"...

לפני חזרתם ארצה נקבעה להם 'יחידות'. חכם רפאל נכנס עם חכם יעקב, וה'יחידות' ארכה שעתיים והתנהלה בלשון-הקודש.

סיפר חכם רפאל: "בעיקרו של דבר, הרבי התעניין במצבה של יהדות גרוזיה. תחילה הרבי התעניין ישירות במצב היהודים בגרוזיה, ובהמשך דיבר על מצב העולים בארץ. כשעברנו לדבר על פעילותנו, ביקש רבי יעקב מהרבי לפטור אותו מפעילות למען הכלל, כדי שיוכל לשבת באוהלה של תורה, הוא אמר לרבי בערך כך: 'די לי במה שעשיתי עד כה, שהסתובבתי מעיר לעיר ומיישוב ליישוב, אולי כעת הגיע כבר הזמן שאשב בעצמי ואלמד תורה'...

"הרבי ענה: 'אתם כבר במילא מחזיקים במשרת רב, הנכם כבר רבנים, אלא שהנכם רוצים להיות רבנים גדולים יותר; רבנים יש הרבה בישראל; דיינים גם מהם יש הרבה בישראל; חסרים לי רק פעילים שיפעלו במעשה בפועל. רצוני שתפעלו בקרב אלו שעלו ארצה בהשפעתכם, וכשם ששמרתם עליהם ועל יהדותם בגרוזיה, תמשיכו לפעול עמם ולשמור עליהם גם בארץ-הקודש'.

"לגבי מנהגי העדה אמר הרבי בתוקף: 'תמשיכו בדיוק כשם שנהגתם שם, כולל נוסח התפילה והניגונים, שיישארו לפי מנהגכם ומנהג אבותיכם כל השנים. תנהיגו 'אל תיטוש תורת אמך', ואז הרבי נתן דוגמא מעשית: 'מה שאתם אומרים במוצאי-שבת 'אגדלך', 'אל תירא' וכו' - תמשיכו לומר, כדי שלא יחשבו שניתן לשנות'.

"בהמשך ה'יחידות' פרשנו לפני הרבי את בעייתנו - שאנו נמצאים בין הפטיש והסדן: לו היינו מאחרים את עלייתנו ארצה, היינו נתונים בסכנה. הק.ג.ב. היה מיד חושד בנו שאנו ממתינים עד שכולם יעלו ארצה בהשפעתנו ואז מתכננים לעלות בעקבותיהם. במקרה כזה היתה קיימת סכנה שרבים מפשוטי העם היו טוענים נגדנו - אם העלייה ארצה היא אכן מצווה גדולה, מדוע אינכם עולים. מאידך, בעלותנו לארץ, השארנו את יהדות גרוזיה ללא רועה (כאן עליי להדגיש שלא הציונות ולא הסוכנות העלו את יהודי גרוזיה ארצה, אלא רק אנו, חכמי יהדות גרוזיה).       

"הרבי השיב: הצמח-צדק אמר 'כשהספינה עלולה לטבוע ויש אפשרות להציל את נוסעיה, הקברניט מוריד קודם-כל את כל הנוסעים ורק לאחר מכן יורד בעצמו'. הבנו שבזה הרבי ביטא את דעתו הקדושה, שמלכתחילה היינו צריכים לדחות את יציאתנו ככל האפשר. לאחר הפסקה של רגע הרבי המשיך: 'תכתבו לשם שבעלי-התפילה והחכמים, המוהלים והשוחטים שהשארתם שם אכן יישארו שם, ואתם מצידכם תדאגו לשמור על קשר-מתמיד עמם ועם יהודי גרוזיה, וכיוון שכבר יצאתם, עליכם לפקח ולשמור על גחלת יהדותם של כל העולים'".

באותו ביקור ב-770 נכנסנו ל'יחידות' פעם נוספת: "פעם נוספת נכנסנו אני ובני אהרון וב'יחידות' זו דובר בעיקר עליו. רציתי שיהגה בתורה כמה שנים ליד הרבי ממש. כאן עמדה לפניי בעיה. ידעתי שהלימודים בניו-יורק התקיימו רק באידיש (ומקצתם באנגלית), ואילו אהרן ידע רק גרוזינית ולשון הקודש, ולא ידענו איך יסתדר. לעומת זאת, בפרק הזמן הקצר שהיינו ב-770, אהרן הספיק לעבור בהצלחה את המבחנים לישיבת תומכי-תמימים המרכזית ואפילו מצא לו חברותא, ר' יקותיאל ראפ. שאלתי אפוא את הרבי באותה 'יחידות' מה לעשות עם בני-בכורי. בתגובתו פנה הרבי ישירות לאהרן: 'אבל כאן לומדים באידיש ובאנגלית, איך תסתדר?'. בנקודה זו עניתי אני במקום בני, שאהרן מצא ב"ה חבר שיודע גם אידיש, גם אנגלית וגם לשון הקודש. הרבי פנה לאהרן והשיב לו במילים הבאות 'מאחר שאבא מסכים וראש הישיבה מסכים וגם אתה רוצה זאת, הריני מברך אותך שתהיה חסיד ירא שמים ולמדן'. בדברים אלה הרבי נתן את הסכמתו וברכתו הקדושה לכניסתו של אהרן שי' (שהיה אז בן חמש-עשרה) ללימודים בישיבה, ובכך תמה ה'יחידות' הזו, שהיתה האחרונה באותו חודש תשרי'".

שביעות-רצון ממנהגי הקהילה

במהלך ה'יחידות' ביקש הרבי שיתארו לפניו את מנהגי יהודי גרוזיה במהלך השבת-קודש. הם תיארו בפרוטרוט איך שעה לפני הדלקת נרות היו מתאספים כולם לאמירת תהילים, אמירת שיר-השירים במנגינה. זמירות בתפילה, אמירת תהילים לפני התפילה בשבת-קודש, שיעור תורה ודרשה שנמשכה כשלוש שעות, סעודה שלישית ושירות ותשבחות.

הרבי האזין לדברים ופניו הביעו שביעות-רצון בלתי רגילה!

הוראה מעניינת מסר הרבי בשעה שתיארו בפניו את ה'חברה' של היהודים המבוגרים 'תפארת זקנים' אשר יושבים במשך היום ואומרים תהילים, חוק-לישראל ולומדים משניות. הרבי שיבח את המפעל קרא להמשיך בו, אבל הוסיף שיש לתת ליהודים אלה תשלום!

קירובים ויחס מיוחד

בשנים הבאות קיבל חכם רפאל מהרבי הנחיות רבות לגבי דרכי הפעולה בקרב יהודי גרוזיה בארץ ובגרוזיה עצמה. בכל הזדמנות אפשרית הגיע חכם רפאל ל-770, ותמיד זכה לקירובים וליחס מיוחד. דמותו ידועה לכול כמי שתמיד העלה חיוך רחב על פניו הקדושות של הרבי, בכל הזדמנות שהוא נראה לפני הרבי.

באחד מביקוריו של חכם רפאל אצל הרבי, נכנס ל'יחידות' שהוקדשה כולה להקמתה מחדש של קהילת יוצאי גרוזיה ברובע קווינס שבניו-יורק.

באותה 'יחידות' הדריכו הרבי וירד לפרטי-פרטים. הרבי, למשל, ייעץ איך וכיצד יש להקים את בית הכנסת ואיך לקבץ לשם את כל יוצאי גרוזיה ולהביא אותם לידי כך שיראו את הבית הזה ככתובתם האמיתית.

חכם רפאל ביקר אצל הרבי פעמיים נוספות באותו עניין, האחת, לרגל 'הנחת אבן הפינה', והשנייה ב'חנוכת הבית' שאורגנה בכוונה-תחילת בסמיכות לשנת השמונים של הרבי - י"א בניסן תשמ"ב.

עדות נוספת ליחסו המיוחד של הרבי לחכם רפאל, משתמעת מהעובדה שהפעם האחרונה שבה הרבי ציווה לשיר באמצע ההתוועדות, היתה בשמחת-תורה תשמ"א - שנת הקהל. בעיצומה של ההתוועדות הרבי אמר: "נמצא כאן החכם של אחינו בני ישראל מגרוזיה והסמוכות שלה, הנמצאים עתה בארץ-הקודש יבוא וישיר ניגון משלהם", ואז פנה לחכם רפאל וביקשו לפצוח בשיר. חכם רפאל החל לשיר בספונטנית "מפי א-ל יבורך ישראל, אין אדיר..." וכשסיים הרבי הורה לו לומר "לחיים" על כוס גדולה.

הרבי מגייס למערכה - ברמז...

בשנת תשד"מ ערך חכם רפאל ביקור נוסף בחצר הרבי, והפעם עם רעייתו הרבנית תחי'. לקראת שובם חזרה לארץ עמד חכם רפאל עם רעייתו הרבנית ליד חדר הרבי, והרבי איחל להם "נסיעה טובה, להתראות ובשורות טובות". הרבי ביקש מחכם רפאל למסור "פרישת-שלום לכל הקהילה בארצנו הקדושה".

בשנת תשמ"ט, כאשר חסידי חב"ד גויסו בצו הרבי לטובת רשימת ג', שהה חכם רפאל בחצרות קודשנו ופעל שם לטובת הכולל לעולי גרוזיה. באחד הימים באותה תקופה פנו אליו מנהלי המערכה בבקשה לשוב ארצה לפני המועד שתיכנן.

לקראת נסיעתו ארצה, ביום ו' במרחשוון תשמ"ט, קיבל מהרבי 'פתק' מופלא שמלמד רבות על אופינה של אותה מערכה, להלן הנוסח המלא:

ומגיע לאה"ק ביום בו מתחילין

לשאול על גשמי ברכה,

ואחז"ל [=ואמרו חז"ל] דלחכם די ברמיזא

מצו"ב לצדקה באה"ק ועיין

(תניא) אגה"ק

מצו"ב 180 ₪

כשקיבל חכם רפאל את המענה, לקח מיד את ספר התניא, וכחכם שדי לו ברמיזא חיפש את הרמז שהרבי כיוון אליו כדבריו "ועיין (תניא) אגה"ק", שבאו מיד לאחר המילים "מצו"ב לצדקה באה"ק". התשובה הייתה במילים המפורשות המסיימות את סימן ד' באיגרת-הקודש:

"ובפרטת צדקת ארץ-ישראל שהיא צדקת ה' ממש כמ"ש תמיד עיני ה' אלוקיך בה והיו עיני ולבי שם כל הימים והיא שעמדה לנו לפדות חיי נפשנו מעצת החושבים לדחות פעמינו ותעמוד לנו לעד לשום נפשנו בחיים אמיתים מחיי החיים לאור באור החיים אשר יאר ה' פניו אתנו סלה אכי"ר"...

עתה הובן גם מה שהרבי נתן את 180 הש"ח, כנגד "חיי החיים" המוזכרים בשורות ספורות אלה פעמים כה רבות.

המסר היה ברור, ומיד עם בואו ארצה, התגייס חכם רפאל למערכה, ובהתנדבות גמורה, הוא וחבריו חכמי גרוזיה הביאו לידי כך שאלפים רבים מבני העדה הגרוזינית פעלו ביום הבחירות כרצון הרבי.

"רב פעלים"

בשנת תש"נ עבר חכם רפאל בחלוקת השטרות לצדקה עם בנו הרה"ח ר' אברהם אלאשוילי שעמד לצאת לשליחות בגרוזיה.

הרבי העניק לחכם רפאל מספר דולרים נוספים, העתיר על בנו השליח את ברכותיו הקדושות ואחר-כך נתן לו דולר נוסף ואמר בזה הלשון: "ובפרט בשביל ידידינו ומקורבינו הנמצאים שם, אפילו אלה שנמצאים בפינה נדחת שם, קרובים לארץ-הקודש יותר מארצות-הברית כך כתוב במפה"...   

באחד המכתבים כללים-פרטיים הוסיף הרבי בכתב יד קדשו את המילים: "רב פעלים".

במהלך 'כוס של ברכה' בשנת תשד"מ עבר חכם רפאל ובאותה שעה ניגנו את "אחד מי יודע" ברוסית הרבי פנה אליו בשאלה: "הנך מכיר את השיר הזה? נו, תשיר!".

כשחזר חכם רפאל מביקור בגרוזיה בחודש מנחם-אב תשמ"ט ודיווח על כך לרבי, הוא זכה לקבל את המענה הבא:

"נת' ות"ח

ובודאי ימשיך לזרז עסקני אנ"ש שי'

שבאה"ק (ובכל מקום)  בכל זה.

ועפ"י הפסק-דין עניי עירך קודמין

בפרט קרוביהם הנ"ל שבאה"ק

והרי הזמן גרמא המלך בשדה וכו'

אזכיר עה"צ [=על הציון] כוח"ט

[=כתיבה וחתימה טובה]