מורידים שפע
"את קרבני לחמי" (במדבר כח,ב). הקרבנות נמשלו ללחם. כשם שהאוכל ממשיך ומוריד את חיות הנפש לתוך הגוף, כך עבודת הקרבנות ממשיכה שפע אלוקי לעולמות.
(לקוטי תורה)
לחם לאנשיי
"את קרבני לחמי לאישיי". הקרבן הנרצה לפניי הוא "לחמי לאישיי" - שתיתנו לחם לאנשיי, בבחינת "פרוס לרעב לחמך".
(רבי פינחס מקוריץ)
כליל לה'
קרבן התמיד, המסמל את כללות הקרבנות, היה קרבן עולה, שהוא כליל לה'. ללמדנו שאם רצוננו להגיע לדבקות אמיתית בה' – קרבן מלשון קירוב – עלינו לעבדו בבחינת "כליל לה'", שלא על-מנת לקבל פרס.
(שיחות קודש)
תורה כקרבנות
"עולת תמיד העשויה בהר-סיני" (במדבר כח,ו). בגמרא נאמר (מנחות קו): "בזמן שאין בית-המקדש קיים, הקורא בפרשת קרבנות כאילו הקריב קרבן. ובשביל זה תיקנו לומר פרשת תמיד בכל יום". דבר זה רמוז במה שנאמר "עולת תמיד" - איך אפשר להקריב קרבן תמיד גם כשבית-המקדש אינו קיים? ממשיך הפסוק: "העשויה בהר-סיני" – על-ידי לימוד התורה שניתנה בסיני.
(מקרא מפורש)
בכל הזמנים
"את הכבש האחד תעשה בבוקר ואת הכבש השני תעשה בין-הערביים" (במדבר כח,ד). הן בתקופות של "בוקר", בזמנים מאושרים, הן בזמנים של "בין-הערביים", בתקופות קשות, יש להתמיד בעבודת הקרבנות - להתקרב לה' ולדבוק בו.
(הרבי מליובאוויטש)
אש והתלהבות
"והקרבתם אשה עולה לה'" (במדבר כח,יט). אם ההקרבה היא "אשה" – באש ובהתלהבות, אזיי היא "עולה לה'" - הקב"ה מתעלה על-ידה. זהו שנאמר "ימלא ה' כל משאלותיך", כל שאיפותיך יהיו מלאים לה', להיות בתשוקה עזה להעלות ולהגדיל את שמו הגדול.
(קדושת לוי)
שני תמידים
"שניים ליום עולה תמיד" (במדבר כח,יג). אדם מישראל צריך להעלות על ליבו בכל יום "שני תמידים" - "שיוויתי ה' לנגדי תמיד", ובמקביל "וחטאתי נגדי תמיד".
(מגנזנו העתיק)
הניחוח של עצמותו יתברך
"ריח ניחוחי" (במדבר כח,ד). ריח הקרבנות מוריד שפע אלוקי לעולם, והכתוב מדייק שזה "ניחוחי" – הניחוח שלי, שכן עבודת הקרבנות ממשיכה את מהותו ועצמותו יתברך שישכון ויתגלה בעולם.
(לקוטי תורה) | 
זמנים נוספים
שקיעה: 19:14
זריחה: 6:05
