פרשתנו נפתחת בשכר שהעניק הקב"ה לפינחס על מעשה הקנאות שלו. פינחס עשה מעשה מסוכן, וסיכן את גופו ואת נפשו. אמנם התורה קובעת שמי שעושה חטא כמו שעשה זמרי בן-סלוא – "קנאים פוגעים בו", אך אין שום דין, שחייבים לעשות זאת. להפך, מי שבא לשאול אם לעשות את המעשה – "אין מורים לו". והנה, פינחס אזר אומץ ועשה את המעשה.
בתלמוד הרושלמי נאמר, שמעשה פינחס היה "שלא ברצון חכמים", והם אף "ביקשו לנדותו", כלומר, להטיל עליו חרם. הם לא עשו זאת משום ש"קפצה עליו רוח-הקודש ואמרה 'והיתה לו ולזרעו אחריו ברית כהונת-עולם'". הקב"ה גילה שמעשהו של פינחס היה רצוי לפניו עד שהעניק לו על כך שכר נפלא – כהונת-עולם.
להציל את עם-ישראל
מכאן ניתן ללמוד על גדולת מעשהו. הלוא קודם שהקב"ה הודיע שפינחס "השיב את חמתי מעל בני-ישראל", ידע פינחס שהמעשה הוא "שלא ברצון חכמים". הוא למד תורה מפי משה רבנו, וכשם שקיבל ממנו את ההלכה "קנאים פוגעים בו", כך ידע את פרטי הדין ש"אין מורין כן", ושזה "לא ברצון חכמים". כלומר, פעולת הקנאות שלו הייתה מסירות-נפש בגוף וגם מסירות-נפש מצד הנשמה, שכן היו עשויים לנדותו, ובכל-זאת קם וקינא את קנאת ה'.
אלא פינחס ראה את מצבו החמור של בני-ישראל – "וישב ישראל בשיטים" – שנכנסה בהם רוח-שטות לעבור עברות חמורות ביותר, שהביאו עונש של מגפה קשה. חשב פינחס: במה נחשבת מסירות הגוף והנפש שלי גם יחד אם בכך אוכל להשיב את חמתו של הקב"ה ולהציל את עם-ישראל.
עצם הנשמה
התנהגות כזאת של קנאות למען ה' ולמען עם-ישראל, בדרך של מסירות-נפש, באה מעצם נשמתו של היהודי. שורש הנשמה נעלה אף מהתורה, ולכן מסירות-הנפש באה לידי ביטוי בדברים שהם מעל המדידות וההגבלות של התורה. התורה אינה תובעת ממנו למסור את נפשו עד כדי כך, אבל הוא, בגלל הקשר העצמותי של שורש הנשמה עם הקב"ה, מוסר את נפשו בלי שום חשבונות.
מסירות-נפש זו הביאה את השכר "לו ולזרעו אחריו ברית כהונת-עולם". שכר זה אף הוא מעל ההגבלות של התורה. על-פי התורה, הכהונה עוברת בירושה מאב לבן. פינחס עצמו לא היה כוהן, ועל-כן לא היה יכול להנחיל את הכהונה לצאצאיו. אולם מאחר ש"קינא לאלוקיו", קנאות שמעל הגבלות התורה, נתן לו הקב"ה כהונה "לו ולזרעו", שאף היא למעלה מהתורה.
לצאת ולהציל
מכאן יש ללמוד הוראה לדורנו: כשרואים את מצבו של עם-ישראל בימינו, יש לצאת במסירות-נפש ולהשפיע על יהודים לקיים תורה ומצוות. אפילו מי שעדיין צריך ללמוד ולהבין את ענייני התורה, נדרש להקריב את טובתו האישית ולהציל יהודים סביבו.
על-ידי עבודה זו זוכים שיתגלה "פינחס הוא אליהו", מבשר הגאולה, בקרוב ממש.
(לקוטי שיחות כרך חי, עמ' 318) | 
זמנים נוספים
שקיעה: 19:14
זריחה: 6:06
