סילוון לחיאני הוא בן למשפחה מסורתית מליאון. הנסיבות הפגישוהו עם צעירה לא-יהודייה מאיטליה, ובין השניים נקשר קשר שהתהדק והלך. יום אחד הפתיע סילוון את משפחתו בהודעה על החלטתו להתחתן עם אותה צעירה. הוריו נחרדו מהרעיון וניסו להניאו מכך, אך כל דבריהם נפלו על אוזניים ערלות.
הוריה של הצעירה נתנו את ברכתם לזוג וכבר נקבעו מקום ומועד לחתונה.
אביו של סילוון נמנה עם מקורבי בית-חב"ד בליאון. כמה שבועות לפני החתונה החליט לבקש את עזרת השליח בעיר, הרב שמואל גורביץ'. "אנא, עשה הכול למנוע מבני לעשות את הצעד הנמהר", התחנן לשליח. "אעשה כל שביכולתי", הבטיח לו הרב גורביץ'.
הרב גורביץ' נפגש עם סילוון והחל לדבר על ליבו. "אתה עומד לעשות מעשה שכל ימיך תתחרט עליו... ילדיך יהיו גויים, ובכך תנתק אותם משרשרת הדורות של עם-ישראל... יהודים מסרו את נפשם למניעת התבוללות ואתה עומד לעשות זאת בדעה צלולה... איך תפנה עורף להוריך-מולידיך ותסב להם צער רב כל-כך". אך כל זה לא ריכך את ליבו של סילוון.
לפתע הבזיק במוחו של הרב גורביץ' רעיון נועז. "יש לי הצעה בשבילך", פנה לסילוון. "אתה עומד לעשות צעד גורלי בחייך. סע אל הרבי מליובאוויטש וספר לו כך. ייתכן שהרבי יצליח לגרום לך לחשוב מחדש על צעדך. מצד שני, אולי דווקא אתה תשכנע אותו בצדקתך...".
הרעיון מצא חן בעיני סילוון. שבועיים בלבד לפני מועד חתונתו מצא את עצמו בחצר הרבי בניו-יורק. את פניו שם קיבל אחיו של הרב גורביץ', שלום, שבאותה עת היה תלמיד הישיבה בחצר הרבי. שלום עודכן על-ידי אחיו בפרטי המקרה.
באותה תקופה היה קשה להתקבל ל'יחידות' אצל הרבי. סילוון העלה את עניינו על הכתב, והתעקש למסור את מכתבו היישר לידי הרבי. למכתבו האישי צירף כמה מכתבים נוספים לרבי, ששלחו עמו בני-משפחה ומכרים מצרפת.
בשעת צהריים יצא הרבי מחדרו לתפילת מנחה. בתום התפילה, כשהרבי עשה את דרכו חזרה לחדרו, נדחק סילוון בין האנשים והושיט לרבי את צרור המכתבים. הרבי נטלם מידו ונכנס לחדרו.
במכתבו של סילוון, לאחר שסיפר על עצמו ועל תכניתו, תהה "איזו עוולה יש בכך שאני מבקש לנהוג על-פי צו-ליבי". בהמשך שאל, "איך אפשר לצפות ממני לפעול בניגוד לרגשותיי העזים כלפי הצעירה". לבסוף הוסיף, כי "גם אם המעשה שלי אכן חמור כל-כך על-פי התורה, אני מקווה שהדבר לא יפגע בכל האחרים ששלחו עמי מכתבים לבקשת ברכה. הם אינם אשמים במעשיי"...
כעבור כמחצית השעה חיפש מזכירו של הרבי את סילוון. הוא מצא אותו בעזרתו של שלום גורביץ', ומסר לו את תשובת הרבי, שנכתבה בשולי מכתבו. הרבי התייחס לכל הסעיפים במכתבו של סילוון. ראשית, העמידו על קדושת הנפש היהודית ועל החומרה הרבה שבה רואה התורה נישואי תערובת. "על-פי התורה, כשיהודי נושא גויה לאישה, הוא עושה עוול לא רק לעצמו אלא גם לה. נישואים כאלה פסולים מיסודם, נועדו לכישלון והם עתידים להזיק לשני הצדדים. לאור זאת, אם אמנם חפצים אתם זה בטובת זה, עליכם להיפרד".
בעניין השאלה כיצד דורשים ממנו להתעלם מרגשותיו, קבע הרבי כי פרידה מוחלטת ביניהם תצנן את הרגשות עד דעיכתם. על חששו שמא ייפגעו בגללו כל מי ששלחו עמו מכתבים לבקשת ברכה, השיב הרבי כי "לכל יהודי יש זכות להתברך, גם לך".
גם מכתבו של הרבי לא הצליח להטות את סילוון מדרכו. כעבור יומיים שב לצרפת וההכנות לחתונה נכנסו להילוך גבוה. בינתיים הגיעו מאיטליה הורי הכלה וכל בני משפחתה.
בשבת שקדמה ליום החתונה נפגשו סילוון וכלתו עם הוריה ובני משפחתה, בלשכת ראש העיר ליאון, להירשם לנישואין. המעמד היה חגיגי והכול התנהל כמצופה.
"התרצי להינשא לאיש זה?", שאל ראש העיר את הכלה. "כן!", השיבה. או-אז פנה ראש העיר אל סילוון ושאל אם רצונו לשאת לאישה את העומדת לצידו. למרבה ההפתעה, התשובה המיוחלת בוששה לבוא. סילוון שקע לפתע בהרהורים שהכניסו את הסובבים למתח ולעצבנות. לאחר כמה שניות אמר מילה אחת שהכתה את הכול בהלם – "לא!".
סילוון ניצל את ההלם והמבוכה שהשתררו במקום כדי לשאת את רגליו ולהסתלק. הוא רץ כל עוד רוחו בו עד שהגיע לביתו של אחד ממכריו. הוא חשש מנחת זרועם של אחי הכלה, שדמם האיטלקי הסוער רתח בעורקיהם, והחליט להסתתר בבית החבר עד יעבור זעם. לאחר מכן ידע כי נכון נהג: האיטלקים הנזעמים ריסקו את דלת הדירה ורוקנו את כל תכולתה.
כשנשאל סילוון מה גרם להתנהגותו הלא-צפויה רגע לפני החתונה, השיב: "אין לי שום הסבר הגיוני למעשיי. דבר לא השתנה בתוך ליבי, כשעמדתי שם מול ראש העיר. אך הרבי מליובאוויטש לא הניח לי להתחתן עם הגויה"...
סילוון (מרדכי) לחיאני נשוי כיום ליהודייה. הוא ואשתו מנהלים בית שומר מצוות, ושני ילדיהם לומדים בבית-ספר חב"ד בליאון.
(תודתנו למספרי המעשה – הרבנים שמואל ושלום גורביץ, ליאון) | 
זמנים נוספים
שקיעה: 19:14
זריחה: 6:05
