תורת החסידות מדברת על 'ציון' ו'ירושלים' בנפש האדם, וברוח זו היא מסבירה את הפסוק: "כי מציון תצא תורה ודבר ה' מירושלים". בפשטות נראה החלק השני של הפסוק כחזרה על תוכנו של החלק הראשון, אלא שהביטויים שונים: בחלק הראשון אומרים 'ציון' ו'תורה' ובחלק השני - 'דבר ה'' ו'ירושלים'. אולם בתורה, אפילו בדברי שירה יש הסבר לכל כפל-מליצה, כל-שכן בפסוק רגיל, שאינו שירה.
תורת החסידות מסבירה, שהפסוק הזה מדבר על שתי הדרגות שיש בעיר ירושלים ובמשמעותה הרעיונית. בעיר-הקודש יש שתי מעלות: האחת מעניקה לה את השם 'ציון' והשנייה מזכה אותה בתואר 'ירושלים'. כך גם בתורה יש שתי דרגות: יש 'תורה' ויש 'דבר ה''. הדרגה שנקראת 'תורה' קשורה ב'ציון' והדרגה 'דבר ה'' קשורה ב'ירושלים'.
ירושלים של מטה
הפירוש המילולי של המילה 'ציון' הוא - סימן. זו משמעות הפסוק: "הציבי לך ציונים" - סימנים. העיר הזאת היא אפוא ציון וסימן לדבר נעלה יותר. זאת, על-פי דברי המדרש, ש'ירושלים של מטה' מכוונת כנגד 'ירושלים של מעלה'. השם 'ציון' מבטא אפוא את היותה של העיר סימן וביטוי ל'ירושלים של מעלה'.
הביטוי 'סימן' אומר עוד, שמדובר בשני דברים שונים ונבדלים, אלא שהאחד הוא סימן למשנהו, אבל אין הם דבר אחד. כשקוראים לעיר-הקודש 'ציון', פירוש הדבר, ש'ירושלים של מטה' אמנם מזכירה ורומזת על 'ירושלים של מעלה', אבל יש הבדל בין השתיים. למעלה מזה הוא השם 'ירושלים'. מילה זו מורכבת משתי מלים: 'יראה' ו'שלם', וצירוף השתיים בא לומר, שהעיר הזאת מגלמת בתוכה את שלמות היראה - שלמות העבודה של יראת-שמים. 'ירושלים' היא הדרגה הגבוהה יותר בעיר-הקודש - לא רק רמז וסימן לדבר אחר, אלא שלמות בעבודת ה'.
להגיע להלכה
כשם ששתי הדרגות הללו קיימות בעיר-הקודש, כך הן קיימות גם בליבו של כל יהודי, בעבודת-ה' של כל אדם מישראל. מובא במאמרי חז"ל, שגם עם-ישראל נקרא 'ציון' והוא נקרא 'ירושלים'. יש בנפש האדם דרגה שנקראת 'ציון' ויש דרגה שנקראת 'ירושלים'.
'ציון' רומז להשתקפות של דרגות אלוקיות גבוהות בנפשו של היהודי. בכל יהודי יש נפש אלוקית, שהיא חלק א-לוה ממעל ממש, והיא דוגמה ו'צלם' ("בצלם אלוקים") למידות האלוקיות. מצד הנפש האלוקית, כל יהודי הוא 'ציון' וסימן לעניינים אלוקיים. כשדרגה זו, בטהרתה, מאירה בנפשו, מתנהג האדם כהשתקפות של רצון-ה': שכלו, מידותיו, רצונותיו ומאווייו, הם רמז וסימן למה שהקב"ה היה מצפה ממנו.
זה מה שאומר הפסוק: "מציון תצא תורה" - כשרוצים לכוון לאמיתה של תורה, צריך להגיע לבחינת 'ציון' שבנפש. כשיהודי מסלק מעצמו את כל הצדדים האישיים וחושף את הנפש האלוקית שבו, הוא זוכה ללמוד את התורה כפי שהיא נלמדת בגן-עדן ובעולמות העליונים. או-אז הוא מוגן מפני טעויות ומפירושים בלתי-נכונים.
אולם עדיין אין דיי בכך כדי להגיע לבירור אמיתי של ההלכה. הואיל וגם בתורה שלמעלה יש דעות שונות - "אלו ואלו דברי אלוקים חיים" - יש צורך להתעלות לדרגה גבוהה עוד יותר כדי להגיע אל פסק ההלכה, ששורשו גבוה יותר. זאת אפשר להשיג על-ידי 'ירושלים' - שלמות היראה. כשיהודי מלא יראת-ה' וחרד בעת לימודו שמא לא יכוון חלילה לרצון העליון, הוא מתייגע יותר לברר את הדברים עד תומם ומגיע אל פסק ההלכה הנכון. "דבר ה'", זו הלכה, יוצא מ"ירושלים" - משלמות היראה (ראה לקוטי שיחות כרך טו, עמ' 234 ובמקורות המצויינים שם). |
זמנים נוספים
שקיעה: 19:14
זריחה: 6:05
