"לא להיכנס לעניינים של מחלוקת", מורה הרבי בקשר לתהלוכת ל"ג בעומר * "ארץ-ישראל צריכה להיות ראויה לשמה, לא רק ארץ ששייכת ליהודים, אלא ארץ שחדורה ביהדות - 'א אידשע לאנד'" * די להביט בעמוד הראשון של העיתונים כדי להבין שעדיין לא זכינו ל'אתחלתא דגאולה' * על מסירות נפשו של "נכדו של חאנייע מרוזוב" ועוד
מאת הרב מרדכי-מנשה לאופר
בשנת תש"מ קרא הרבי לקיים בקנה-מידה רחב את תהלוכות ל"ג בעומר, ולארגן תהלוכות בכל מקום ומקום. כמה אברכים ארגנו תהלוכה בעיר יקנעם, וזכו להשתתפות פעילה של בית-הספר בעיר. מנהלת בית-הספר כתבה לרבי על התהלוכה, ובין השאר הביעה את תמיהתה על אי הנפת דגל ישראל בתהלוכה.
בימי הסליחות תש"מ שיגר אליה הרבי מכתב ארוך, שבו הוא מביע "תודה לבבית בקשר עם השתתפות תלמידיה בתהלוכת ל"ג בעומר", ובהמשך המכתב מרחיב בחשיבות הדבר. לאחר החתימה מוסיף הרבי ב"נ.ב.":
לכתבה בנוגע לאי-הנפת דגל ישראל בתהלוכה האמורה ופשר הדבר,
בטח ידוע לה שיש הוראה עקרונית לכל עסקני ופעילי חב"ד להשתדל ככל האפשר בהפצת היהדות, התורה ומצוותיה, בכל החוגים, מבלי תערובת של מפלגתיות ופוליטיקה וכיוצא בזה, ומכל שכן שלא להיכנס לעניינים של מחלוקת, וכל שכן עניין שיכול למנוע מישהו מלהוסיף בתורה ומצוותיה. ובוודאי ידוע לה גם כן אשר ישנם כמה חוגים שמכמה טעמים (צודקים או לא צודקים) הנפת דגל תמנע בעדם להשתתף בתהלוכת ל"ג בעומר, וכיוצא בזה, ולמה יקופח חלקם של כמה וכמה מילדי ישראל?
תקוותי חזקה שכשתתבונן בהאמור, לא רק תבין הנהגה האמורה לאשורה, אלא גם תוכל להסבירה לאלה שישאלו אותה פשר הדבר, ובדברים היוצאים מן הלב.
ולהוסיף עוד נקודה עיקרית, אשר בוודאי ידועה לה ונוהגת כך בפעולותיה בשדה החינוך, והוא קו יסודי בחינוך, שהמחנך משתדל לכוון כל תשומת לב המחונך או המודרך באותה נקודה שהיא מטרת חינוך זה, מבלי להכניסו בשטח אחר, איזה שיהיה, ואפילו רצוי כשלעצמו. שאם ראויה הנהגה זו גם בנוגע למבוגרים, עיקר ויסוד היא בהצלחת חינוך הקטנים והקטנות.
עבודה בשבת מזיקה לביטחון הארץ
יהודי שאל את הרבי בדבר הצעת עבודה בכור הגרעיני בדימונה. המשרה חייבה עבודה במהלך שבת אחת לחודש. במוקד התשובה כותב הרבי:
לפלא גדול שאלתו - היקבל משרה שיעבוד בה גם בשויו"ט [בשבת ויום-טוב] - איסור סקילה ר"ל [רחמנא ליצלן], מזיק לבטחון אה"ק [ארץ-הקודש] כמפורש בקרא ועוד.
לא רק "ארץ של יהודים"
בשיחה ארוכה הבהיר הרבי בנחרצות את השקפתו בעניין ארץ-ישראל. השיחה הוקדשה לתופעת ה'יורדים' ולעניינים נוספים, ונאמרה בהתוועדות כ' במנחם-אב תשכ"ד (פורסמה על-ידי ועד הנחות בלה"ק לשבת קודש פרשת עקב תשס"ד). הנה קטעים ממנה:
ארץ ישראל יכולה להתקיים על-ידי יהדות ('אידישקייט'), ויהדות פירושה - לא רק רגש בלב, אלא - הנחת תפילין, שמירת כשרות, שבת, טהרת-המשפחה, וחינוך ילדים וילדות, הקטנים עם הגדולים, מבלי לשאול מהו רצונם של ההורים, אלא לחנך בהתאם לטובתם של הילדים.
כדי שארץ-ישראל תהיה ראויה לשמה, לא רק ארץ ששייכת ליהודים, אלא ארץ שחדורה ביהדות ('א אידשע לאנד'), אין דרך אחרת מלבד שלילת העגל: העגל שאליו משתחווים כל אומות-העולם - לא זו בלבד שלא משתחווים אליו, אלא אדרבה, שורפים אותו, ולא עושים זאת בסתר, מפני שמתביישים בכך, אלא מודיעים לכל האומות שבכל העולם ש'לא יהיה לך אלוהים אחרים' ו'שקץ תשקצנו ותעב תתעבנו'...
מי שתומכים באמת בארץ-ישראל, ורוצים שארץ-ישראל תהיה מיושבת ביהודים - עליהם לכל לראש לשרוף את העגל, ולידע שלא ככל הגויים בית ישראל, אלא "הן עם לבדד ישכון ובגויים לא יתחשב"...
ירידה גם ברוחניות
ובהמשך הדברים:
אותם יהודים שעושים 'עגל' רחמנא ליצלן, הרי סוף-כל-סוף בורחים הם מארץ-ישראל, וגוררים עמהם עוד יהודים, באומרם, שארץ-ישראל היא ארץ קטנה, ויש בה הרבה קשיים, ולעומת זאת, ארץ מצרים היא ארץ גדולה ורחבה שלא בערך יותר מארץ-ישראל, ויש בה כל טוב גשמי, תרבות, וכל המרעין בישין ('אלע-שווארץ-יאר') שיש בארץ מצרים... אלו שטוענים כן [שאין צורך ביהדות ובשולחן-ערוך] - הנה מהם באים כל אותם אלפי היהודים שקוראים להם 'יורדים'!
יכולים לחשוב שהם נוסעים ממדינה אחת למדינה אחרת, אבל לאמיתו של דבר, הרי זה - כפי השם שניתן על-ידי יהודים - עניין של ירידה אמיתית:
זוהי נסיעה מ"ארץ אשר גו' תמיד עיני ה' אלוקיך מה מרשית השנה ועד אחרית שנה", היינו, נסיעה ממעמד ומצב שמרגישים במשך כל היום שהקב"ה מביט על כל יהודי בפרט, לא רק "מרשית שנה", בראש-השנה ויום-הכיפורים, אלא "עד אחרית שנה"; בכל יום בשנה נמצאים יחד עם הקב"ה באותן ד' אמות, והקב"ה מביט עליו אם הוא שומר כשרות, מניח תפילין, שומר שבת ויום-טוב, ומחנך את ילדיו, הבנים והבנות, ללימוד התורה, תורת אמת, וקיום מצוותיה בחיי היום יום.
מלחמה על הגבולות הרוחניים
בהמשך השיחה דיבר הרבי על ה'דמוקרטיה' בארץ-ישראל:
בצאת ישראל ממצרים - הנה אפילו אלו שלא זו בלבד שלא רצו להמשיך לילך לארץ-ישראל, אלא חזרו לאחוריהם, ולא רק מסע אחד, אלא עוד מסע ועוד מסע, עד שמונה מסעות - לא הניחו להם, חס-ושלום, לחזור למצרים.
על-פי כללי ה'דמוקרטיה', אין להכריח אדם מבוגר בניגוד לרצונו: רצונך לילך לארץ-ישראל - לך לארץ-ישראל, אבל אם פלוני רוצה ללכת למצרים - מדוע הנך מבלבל אותו?!...
אבל לא בדרך כזו מקבלים את ארץ-ישראל, ולא בדרך כזו תהיה הגאולה האמיתית. - משיח 'יכוף כל ישראל לילך בה'! אם הוא רק בן אברהם, יצחק ויעקב, אסור להתייאש ממנו, וצריכים לשכוח מ'דמוקרטיה'.
'דמוקרטיה' - שייכת בעניני מסחר, וכיוצא בזה, או אפילו בנוגע לדין-תורה, ש'אחרי רבים להטות'; אבל כאשר מדובר אודות שמירת שבת, הנחת תפילין, כשרות, צניעות (שילדים וילדות אינם צריכים ואסור להם להיות ביחד) - לא משנה מהי דעת הרבים, או אפילו כולם כאחד; גם כאשר 'כל העולם כולו מעבר אחד', הנה מצד השני עומד אברהם אבינו, 'אחד היה אברהם', ועל-ידי זה שאינו מתפעל מכל העולם כולו, אזי 'וירש את הארץ' באופן כזה מקבלים את ארץ-ישראל.
"וזהו מה שהראה שבט לוי - שלא זו בלבד שהם בעצמם הלכו לארץ-ישראל, אלא עוד זאת, שרדפו אחרי כל אחד מאלו שחזרו לאחוריהם, ונלחמו עמהם, עד שהכריחו אותם להתנהג כמו יהודי ולילך לארץ-ישראל.
באופן כזה נכנסו בני-ישראל לארץ-ישראל בגאולה הראשונה על-ידי 'גואל ראשון', משה רבינו, וזוהי הדרך להכניסה לארץ בגאולה האמיתית והשלימה על-ידי 'גואל אחרון'.
ואילו הדרישה להעמיד להצבעה אם יהודי צריך להניח תפילין, ואם אין רצונו בכך, אסור לדבר עמו על זה, כיון שזוהי כפייה - הרי זה היפך התורה, והיפך הדרך לקבל את ארץ-ישראל.
והגע עצמך:
כאשר מדובר אודות הגנה על גבולי ארץ-ישראל מפני גויים, לא שואלים את היהודי אם הוא רוצה ללכת לצבא, או לא, אלא מכריחים אותו לעשות זאת, כיוון שיודעים שבכך תלויה השלימות של ארץ-ישראל, שלא יכבשוה גויים ח"ו.
אמנם ארץ-ישראל אינה גשמיות בלבד; זוהי 'ארץ אשר גו' תמיד עיני ה' אלוקיך בה מרשית השנה ועד אחרית שנה'. המציאות של ארץ-ישראל היא - שיש בה גילוי אלוקות במשך כל השנה, מראש השנה ועד היום האחרון שבשנה. אלא, שרצונו של הקב"ה שענין זה יומשך למטה מעשרה טפחים, ולכן נתלבשה ארץ ישראל הרוחנית בארץ-ישראל הגשמית.
וכיוון שכן, הרי אם בנוגע להגנה על ארץ-ישראל הגשמית, לא שואלים יהודי אם רצונו ללכת לצבא, אלא כיוון שיודעים שזוהי סכנה, אזי לוקחים אותו, והוא אכן מציית ומגן על ארץ-ישראל - הרי על-אחת-כמה-וכמה כאשר צריך להגן על הנשמה של ארץ-ישראל, שבוודאי אין זה דבר שיש להעמידו להצבעה, ולשאול תחילה אם רצונו לקיים תורת משה או לא, אם רצונו להכיר ש"ה' אחד" בעולם הזה הגשמי או לא, ולהתחשב בדעתו;
אלא, יש להתנהג על-פי ההוראה מהסיפור מפרשת היום, שבני לוי לא הלכו לארץ-ישראל לבדם, בהשאירם במדבר את אלו שחזרו לאחוריהם, אלא רדפו אחריהם ועשו עמהם מלחמה, וסוף-כל-סוף פעלו שגם הם יכירו את האמת - לשכוח מה'עגל', ולילך מרצונם הטוב לכבוש את ארץ-ישראל.
והתורה היא נצחית:
יש לדעת שאין דרך אחרת; בדרך אחרת אי אפשר לנחול את ארץ-ישראל. כבר ניסו את כל הדרכים, וכבר ניסו עמים שהיו חזקים בגשמיות יותר מאשר בני-ישראל, והחזיקו בארץ-ישראל מאות שנים, אבל סוף-כל-סוף 'ותקיא הארץ את יושביה'; כנענים, ישמעאלים, נוצרים - את כולם.
נגד "אתחלתא דגאולה"
בהתוועדות שבת-קודש פרשת בראשית (התוועדות ב') תשל"א דיבר הרבי על שלילת הגדרת תקופתנו 'אתחלתא דגאולה' ובין השאר התבטא (בתרגום חופשי):
אין צורך להשתמש בפסק-דינו של הרמב"ם [=שהוא היסוד לקביעה שעדיין לא זכינו ל"אתחלתא דגאולה"], די במבט בעיתון, ואין צורך לעיין בעמודיו הפנימיים, כבר בעמוד הראשון רואים שעדיין לא זכינו ל"אתחלתא דגאולה".
"מאורע הנפלא" בששת הימים
את מלחמת ששת הימים תיאר הרבי בהתוועדות שבת פרשת פינחס תשכ"ז ('תורת-מנחם - מנחם-ציון', כרך ב, עמ' 411) כ"מאורע הנפלא שאירע בחדשים האחרונים - 'ארים ניסי' - ...'נס על ההרים', גילוי שלמעלה מסדר השתלשלות שאינו מלובש בדרכי הטבע, והראיה, שעד היום הזה עומדים 'כל עמי הארץ' בהשתוממות ואינם מבינים איך אירע דבר פלא כזה!".
הרבי ציין את מעלתם ומסירות-נפשם של היוצאים בצבא (ראה גם 'התקשרות' גיליון מא) ובהמשך אמר:
וכאן המקום להזכיר את נכדו של חאניע מרוזוב - הר"ר דוד מרוזוב הי"ד - שמסר נפשו על קידוש השם (לאחרי הניסים והנפלאות שאירעו אצלו לפני-זה), ובוודאי שהשם יקום דמו, והשם יתברך יעזרהו במקום אשר הוא, כאמור, ש'יבנה לו בית נכון בישראל... ויזכה לחיי העולם הבא... והיתה נפש אדוני צרורה בצרור החיים את ה' אלוקיך'.
"והוא בתוכם"
הנה צילום מחלוקת משניות שנערכה באותם ימים בישיבת 'תומכי תמימים' בכפר-חב"ד ומכתב של הרבי אל "המשתתפים בחלוקת ש"ס משנה - לימוד לעילוי נשמת התמים אברהם-דוד בן פנחס הי"ד". האיגרת מסתיימת במילים: "והקיצו ורננו שוכני עפר והוא בתוכם" ו"בברכה לבשורות טובות ומשמחות".
צילום במהדורה המודפסת |
זמנים נוספים
שקיעה: 19:13
זריחה: 6:07
