שאלה: האם יכולים לצאת ידי חובת ספירת העומר בשמיעת הספירה של שליח-הציבור?
תשובה: בכל התורה קיים הכלל "שומע - כעונה". כלומר, אם אדם שומע בשלמות את הקידוש, קריאת המגילה או ברכת המצוות מפי אדם אחר (החייב בהן), האומרן מתוך כוונה להוציאו ידי-חובה וגם השומע כיוון לצאת בשמיעתו - יצא, כי נחשב לו כאילו אמר זאת בעצמו.
כך גם בעניין ברכת הספירה. לכן מי ששכח לספור יום אחד, יבקש מחברו שיכוון להוציאו ידי חובת הברכה. רצוי להודיע לציבור שהש"ץ (שליח-הציבור) מכוון להוציא את כל מי שרוצה לצאת בברכתו (על הש"ץ לכוון במפורש שלא להוציא את כל מי שרוצה לברך ו/או לספור בעצמו, כדי שלא להכניסם לספק).
אף שהציבור רשאי לצאת בברכת הש"ץ, נהוג שכל אחד ואחד מברך לעצמו. יש שהסבירו את הטעם, מפני שעל המברך (ובכלל זה היוצא בשמיעתו) לדעת תחילה את היום שסופרים, ולכן מברכים רק אחרי ספירת הש"ץ (שאז יודע כל הציבור את הספירה הנכונה לערב זה).
גם מי שכבר ספר רשאי להוציא ידי-חובה בברכתו את מי שאינו יודע לברך בעצמו (בפרט אם מסיבה כלשהי אין הלה יכול לקרוא את הברכה מן הכתב), כמו בקידוש, שהרי גם הוא נקרא "מחוייב בדבר" שכל ישראל יברכו, כי "כל ישראל ערבין זה בזה".
בעניין הספירה עצמה, יש דעה בפוסקים, שדברי חז"ל "שתהא ספירה לכל אחד ואחד", כוונתם, שכל אחד ואחד יספור בעצמו ממש ולא יצא בשמיעה מחברו. להלכה נתקבלה הדעה שכוונת חז"ל היא רק שספירת העומר מוטלת על כל יחיד, שלא כספירת שנות היובל המוטלת על הסנהדרין הגדולה בלבד. למעשה: על כל יחיד לספור בעצמו, ואם שמע כראוי - יצא ידי חובתו בשמיעה, ויש הפוסקים שיספור שוב ללא ברכה.
מקורות: ר"ה כט,א. מנחות סה,ב. טושו"ע או"ח תפט ונו"כ, שע"ת ס"ק ו, ושו"ע אדמו"ר הזקן ס"א וסי"ב. 'ספירת העומר - הלכות ומנהגים השלם' פ"ב ס"ב, ופ"ד סט"ו וסכ"ב והע' מד. | 
זמנים נוספים
שקיעה: 19:14
זריחה: 6:05
