חב''ד כל הלב לכל אחד
לימוד יומי | חנות | הרשמה לאתר | צור קשר
זמנים נוספים שקיעה: 19:19 זריחה: 6:09 י"ט באב התשע"ט, 20/8/19
חפש במדור זה
אפשרויות מתקדמות
הודעות אחרונות בפורום

שאלות אחרונות לרב

(אתר האינטרנט של צעירי אגודת חב"ד - המרכז (ע"ר

על-ידי הוספה בלימוד התורה פועלים הנישואין דישראל והקב"ה
דבר מלכות

חמישה-עשר בתשרי ויום-הכיפורים הסמוך לו נעלים מחמישה-עשר בניסן, מצד העילוי של עבודת התשובה על עבודת הצדיקים * ובחמישה-עשר באב יש מעלה גם לעומת יום-הכיפורים, שכן הוא בא לאחרי הירידה הכי גדולה דחורבן בית-המקדש * שלימות תיקון העניינים הבלתי רצויים נעשית על-ידי לימוד התורה - "דמוסיף יוסיף" * משיחת כ"ק אדמו"ר נשיא דורנו

א. אודות חמישה-עשר באב איתא במשנה סוף מסכת תענית1: "לא היו ימים טובים לישראל כחמישה-עשר באב".

ונקודת הביאור בזה2:

חמישה-עשר באב הוא היום שבו "קיימא סיהרא (דחודש אב) באשלמותא"3, ושלימות הלבנה קשורה ומורה על השלימות דישראל ש"מונין ללבנה" ו"דומין ללבנה"4.

ואף ששלימות הלבנה בחמישה-עשר בחודש היא בכל חודשי השנה, מכל-מקום, יש עילוי בחמישה-עשר באב לגבי חמישה-עשר דכל חודשי השנה, אפילו לגבי חמישה-עשר בניסן (חג הפסח) וחמישה-עשר בתשרי (חג הסוכות), כדברי המשנה "לא היו ימים טובים לישראל כחמישה-עשר באב", שהיום-טוב דחמישה-עשר באב גדול יותר מהימים-טובים שמתחילים בחמישה-עשר בניסן ובחמישה-עשר בתשרי, חג הסוכות, שבעת ימי הפסח, ושמונת ימי הסוכות (שבעת ימי הסוכות ושמיני עצרת), כדלקמן.

ב. ויובן בהקדם החילוק שבין חמישה-עשר בניסן לחמישה-עשר בתשרי: חמישה עשר בניסן (חג הפסח) קשור עם עבודת הצדיקים - שהרי בחג הפסח היתה לידת עם ישראל, כלשון הכתוב5 "לקחת לו גוי מקרב גוי", ובמילא היתה אז התחלת העבודה דבני-ישראל - עבודת הצדיקים, "ועמך כולם צדיקים"6.

וחמישה-עשר בתשרי (חג הסוכות) קשור עם עבודת התשובה - שהרי חג הסוכות בא לאחרי ועל-ידי עבודת התשובה7 בעשרת-ימי-תשובה שבהתחלת החודש, עד לשלימות התשובה דיום-הכיפורים, "אחת בשנה"8, שעניין זה מתגלה "ליום חגינו"9, חמישה-עשר בתשרי10.

וכיוון שיש עילוי בעבודת התשובה לגבי עבודת הצדיקים - מובן, שיש גם עילוי בחמישה-עשר בתשרי (הקשור עם עבודת התשובה) לגבי חמישה-עשר בניסן  (הקשור עם עבודת הצדיקים).

ועל-פי זה יש לבאר גם העילוי דחמישה-עשר באב לגבי חמישה-עשר בניסן וחמישה-עשר בתשרי:

המעלה שבעבודת התשובה (שמצד זה יש עילוי בחמישה-עשר בתשרי לגבי חמישה-עשר בניסן) היא מצד העלייה שנעשית לאחרי הירידה (שעל-ידי החטא), ירידה צורך עלייה, שעל-ידי זה באים לדרגה נעלית יותר מכמו לפני הירידה, וככל שתגדל הירידה למטה-מטה ביותר, כך תגדל העלייה למעלה-מעלה ביותר.

ומזה מובן גודל העילוי דחמישה-עשר באב - להיותו לאחרי הירידה דתשעה באב שבו היה חורבן בית-המקדש עד לקודש-הקדשים כו', אשר, מכל ענייני ירידה בעולם-הזה התחתון שאין תחתון ממנו הרי זו ירידה הכי גדולה שאין דוגמתה (שלא בערך לגבי הירידה הקשורה עם עבודת התשובה דיום-הכיפורים והתגלותה בחג הסוכות), ולכן גם העלייה (שנעשית על-ידי ירידה גדולה זו) היא עלייה גדולה ביותר (שעל-ידי זה מתגלית השלימות ד"מנחם-אב"11, נחמה על עניין הגלות). כמודגש במעלת היום-טוב שאין דוגמתו בכל השנה כולה - "לא היו ימים טובים לישראל כחמישה-עשר באב".

ג. ויש להוסיף, שעניין זה מרומז גם במהאמר "לא היו ימים טובים לישראל כחמישה-עשר באב וכיום-הכיפורים":

ההשוואה דחמישה-עשר באב ויום-הכיפורים מדגישה את הנקודה המשותפת והצד השווה שביניהם - עלייה שבאה לאחרי הקדמת הירידה על-ידי עבודת התשובה: יום-הכיפורים - העילוי שנעשה לאחרי הירידה דהחטא על-ידי עבודת התשובה דיום-הכיפורים, וחמישה-עשר באב - העילוי שנעשה לאחרי הירידה דתשעה באב על-ידי עבודת התשובה שבכללות "מעשינו ועבודתינו כל זמן משך הגלות"12.

וההקדמה דחמישה-עשר באב ליום-הכיפורים ("לא היו ימים טובים לישראל כחמישה-עשר באב (ואחר-כך) וכיום-הכיפורים") - אף שמצד סדר המאורעות קודם יום-הכיפורים (בסיום ג' פעמים ארבעים יום דמתן-תורה בסמיכות ליציאת-מצרים) לחמישה-עשר באב (כשכלו מתי מדבר13 בסוף שנת הארבעים ליציאת-מצרים) מדגישה את המעלה דחמישה-עשר באב גם לגבי יום-הכיפורים, כאמור, שכיוון שהירידה דתשעה באב היא שלא בערך להירידה שעל-ידי חטא סתם, לכן, גם העלייה דחמישה-עשר באב היא באופן נעלה יותר מהעלייה דיום הכיפורים.

ויש לומר שעניין זה מודגש גם בה"יום טוב" ("לא היו ימים טובים לישראל כחמישה-עשר באב וכיום-הכיפורים") - שהיום-טוב דיום-הכיפורים הוא באופן של העדר ואיסור אכילה ושתייה, מה-שאין-כן היום-טוב דחמישה-עשר באב הוא באופן שמותר14 באכילה ושתייה, על-דרך ובדוגמת העילוי דפורים15 לגבי יום-הכיפורים, "כפורים" (בכ"ף הדימיון), כמו פורים16, כיוון שהעניינים שנעשים ביום-הכיפורים באופן של תענית, נעשים בפורים באופן של "משתה ושמחה"17, ושמחה הכי גדולה, "מחייב18 איניש לבסומי19 בפוריא עד דלא ידע"20.

ד. ובהמשך לדברי המשנה בסוף מסכת תענית על-דבר היום-טוב דחמישה-עשר באב, מבארת הגמרא בסוף מסכת תענית עניינו של חמישה-עשר באב בעבודת האדם  - "מכאן ואילך דמוסיף יוסיף", ומפרש רש"י "מחמישה-עשר באב ואילך דמוסיף לילות על הימים לעסוק בתורה יוסיף חיים על חייו" - שגם בעניין זה21 מודגש הקשר והשייכות ליום-הכיפורים:

בביאור היום-טוב דיום-הכיפורים - איתא בגמרא13 "בשלמא יום-הכיפורים משום דאית ביה סליחה ומחילה, יום שנתנו בו הלוחות האחרונות"22. ובלוחות האחרונות מודגשת ההוספה בלימוד התורה (עניינו של חמישה-עשר באב, "מכאן ואילך דמוסיף יוסיף") - כדאיתא במדרש23 "אמר-לו הקב"ה (למשה) אל תצטער בלוחות הראשונות שלא היו אלא עשרת הדברות לבד, ובלוחות השניים אני נותן לך שיהא בהם הלכות, מדרש ואגדות, הדא הוא דכתיב24 ויגד לך תעלומות חכמה כי כפליים לתושייה".

זאת ועוד:

כשם שביום-הכיפורים מודגש הקשר והשייכות דמתן-תורה ("יום שניתנו בו לוחות האחרונות") לעבודת התשובה ("דאית ביה סליחה ומחילה"), כן הוא גם בנוגע לחמישה-עשר באב - שעל-ידי ההוספה בלימוד התורה מחמישה-עשר באב ("מכאן ואילך דמוסיף יוסיף") מתקנים (עניין התשובה) העניינים הבלתי-רצויים דתשעה באב.

ה. ויש לומר, שעניין זה, (שהתיקון דתשעה באב נעשה על-ידי ההוספה בלימוד התורה) מרומז גם מהדיוק "דמוסיף לילות על הימים לעסוק בתורה":

הטעם ש"מחמישה-עשר באב ואילך מוסיף לילות על הימים לעסוק בתורה", הוא לפי שמחמישה-עשר באב ואילך "הלילות מאריכין והימים מתקצרין"25, ולכן צריך לנצל אריכות הלילה כדי להוסיף בלימוד התורה, כמאמר רז"ל26 "לא איברי ליליא אלא לגירסא", שהלילה הוא זמן מסוגל ביותר ללימוד התורה, כפסק-דין הרמב"ם27 "אף-על-פי שמצווה ללמוד ביום ובלילה אין אדם למד רוב חכמתו אלא בלילה... אמרו חכמים28 אין רינה של תורה אלא בלילה שנאמר29 קומי רוני בלילה".

ויש להוסיף על-דרך הרמז שחושך הלילה מורה על חושך הגלות, ואריכות הלילה ("הלילות מתארכין") מורה על אריכות הגלות, והעצה לזה - "מוסיף לילות על הימים לעסוק בתורה", שעל-ידי ההוספה בלימוד התורה בלילות, "תורה אור"30, מאירים חשכת ליל הגלות31, ועד שמהפכים חשכת ליל הגלות לאור הגאולה כמו שכתוב32 "לילה כיום יאיר".

ויש לקשר זה גם עם דברי הגמרא לפני זה (לפני "מכאן ואילך דמוסיף יוסיף") "מחמישה-עשר באב ואילך תשש כוחה של חמה" - שהחלישות ("תשש") בהעניינים הבלתי-רצויים הקשורים עם "חמה"33 נעשית על-ידי ההוספה בלימוד התורה (בלילה) מחמישה-עשר באב ואילך (שהלילות מתארכין), כמאמר רז"ל34 שהתורה נקראת "תושייה" (ובפרט לוחות אחרונות שהם באופן ד"כפליים לתושייה"23) על-שם שמתשת הכוח דנפש הבהמית35, וכש"תשש כוחה של חמה, נתחזק וניתוסף כוחה של הלבנה, עד ש"קיימא סיהרא באשלמותא", השלימות דישראל שדומין ללבנה.

ו. ובהמשך לזה בא סיום מסכת תענית במשנה ובגמרא - "בנות ישראל יוצאות וחולות36 בכרמים כו'", "עתיד הקב"ה לעשות מחול לצדיקים כו'":

על-ידי ההוספה בלימוד התורה ("מכאן ואילך דמוסיף יוסיף") פועלים שלימות העניין ד"ביום חתונתו זה מתן תורה" (יום-הכיפורים שניתנו בו לוחות אחרונות) - הנישואין דהקב"ה וכנסת-ישראל בגאולה העתידה ("ביום שמחת לבו זה בניין בית-המקדש שיבנה במהרה בימינו", "אחמישה-עשר באב קאי שטעמי שמחתו תלויין בבניין בית-המקדש"37), כמאמר רז"ל38 "לימות המשיח יהיו נישואין".

וזהו תוכן העניין ד"בנות ישראל יוצאות וחולות בכרמים כו'" - כידוע ש"בנות ישראל" קאי על כנסת-ישראל, כל אחד ואחד מישראל וכלל ישראל, שמתחלקים בפרטיות לד' הסוגים שהובאו בברייתא39 בסיום המסכת, שהם כנגד ד' אותיות שם הוי'40, וכולם יחדיו "יוצאות וחולות בכרמים ומה היו אומרות שא נא עיניך וראה כו'" - השידוך והנישואין דכנסת-ישראל עם הקב"ה.

ומדייק במשנה "חולות בכרמים", ריקוד באופן של "מחול" דווקא. ומבואר בפרטיות יותר בגמרא ש"עתיד הקב"ה לעשות מחול לצדיקים והוא יושב ביניהם (באמצע המחול) בגן-עדן וכל אחד ואחד מראה באצבעו כו'" - ש"מחול" הוא ריקוד בעיגול באופן של קירוב דווקא41 (כפי שרואים במוחש ב"מחול" כפשוטו42). ורומז על הקירוב והאחדות דכל בני-ישראל ("ועמך כולם צדיקים") עם הקב"ה שנעשה בפועל ובגלוי על-ידי לימוד התורה - "ישראל אורייתא וקוב"ה כולא חד"43, ובפרט על-ידי ההוספה בלימוד התורה באופן ד"כפליים לתושייה", שעל-ידי זה נעשה גם הקירוב והאחדות עם הקב"ה באופן ד"כפליים לתושייה", כהסיום בגמרא בפסוק44 "ואמר ביום ההוא הנה אלוקינו זה גו' זה ה' קיווינו לו גו'", ב' פעמים זה45.

(קטעים מהתוועדות חמישה-עשר באב ה'תשמ"ט - 'תורת-מנחם - התוועדויות' ה'תשמ"ט כרך ד' עמ' 150-154 - בלתי מוגה)

----------

1) כו,ב.

2) וכבר נתבאר בארוכה בשנים שלפנ"ז, על יסוד ביאורי רבותינו נשיאינו במאמרי חסידות, בתוספת הערות וכו' (ראה קונטרס משיחות: ליל ד' פ' עקב. ט"ו במנ"א תשמ"ו. ש"פ ואתחנן, ט"ז מנ"א תשמ"ח. ועוד)

3) זוהר ח"א קנ, רע"א. ח"ב פ"ה, רע"א. ועוד. וראה שמו"ר פט"ו, כו.

4) סוכה כט,א. ב"ר פ"ו, ג. וראה אוה"ת בראשית ד, סע"ב ואילך. ובכ"מ.

5) ואתחנן ד,לד.

6) ישעיה ס,כא. סנהדרין ר"פ חלק.

7)  נוסף על ההכנה דעבודת התשובה בחודש אלול, ובפרט בימי הסליחות.

8) ס"פ תצוה. אחרי טז,לד.

9) תהילים פא,ד. וראה לקו"ת דרושי ר"ה נד, רע"ד. ובכ"מ.

10) אותיות "ישרת", אבל בסדר דמלמטה למעלה - "תשרי" (ת' ש' ר'), בהתאם לסדר דעבודת התשובה (ראה אוה"ת על סידור עמ' שסח. ועוד).

11) בהוספה על העניין ד"אב" סתם, אשר, גם כשאהבת האב היא בהתגלות יש מקום להנהגה שאינה טוב הנראה והנגלה, ובלשון רבינו הזקן (אגה"ק סכ"ב) "כמו אב רחמן חכם וצדיק המכה בנו... רוחץ... מרוב אהבתו כו'", אלא אם כן כשמתגלית גם הדרגה ד"חסיד", שאז ההנהגה היא בטוב הנראה והנגלה דווקא (ראה סה"ש תש"ד עמ' 15).

12) לשון אדה"ז בתניא רפל"ז.

13) תענית ל, סע"ב.

14) ומצד הציווי "ונשמרתם גו' לנפשותיכם" - חייב באכילה ושתייה.

15) להעיר, שפורים דמוקפות חומה (שושן פורים) הוא ביום חמישה-עשר בחודש.

16) תקו"ז תכ"א (נז, ב).

17) אסתר ט, יז-כב.

18) מגילה ז, ב.

19) כולל גם חיוב דאכילת סעודה (נוסף על שתיית יין) - "חובת סעודה זו שיאכל ויתקן סעודה נאה כו'" (רמב"ם הל' מגילה פ"ב הט"ו).

20) ראה תו"א מג"א צה, סע"ד ואילך. צט,ד ואילך. ובכ"מ.

21) כמו במאמר המשנה ע"ד היו"ט - "לא היוימים טובים לישראל כחמישה-עשר באב וכיום-הכיפורים".

22) ועד"ז במשנה - "יום חתונתו זה מתן תורה", "יום-הכיפורים שניתנו בו לוחות האחרונות" (פרש"י שם).

23) שמו"ר רפמ"ו.

24) איוב יא, ו.

25) פרשב"ם ב"ב קכא,ב.

26) עירובין סה,א.

27) הל' ת"ת פ"ג הי"ג.

28) שמו"ר פמ"ז, ה.

29) איכה ב,יט.

30) משלי ו,כג.

31) כולל שגם כשנמצאים לשעה קלה בגלות נעשה מעמד ומצב של אור (כפי ששייך בזמן הגלות). ועד שחושך (קושי) הגלות אינו אלא בתורה - על-דרך מארז"ל (סנהדרין כד,א) "במחשכים הושיבני זה תלמודה של בבל" (ראה תו"א ר"פ שמות).

32) תהלים קלט,ב.

33) "חמה" דייקא (ולא "שמש"), שמורה על החמימות דעוה"ז התחתון (ראה אוה"ת ואתחנן עמ' ב'קצח. סה"מ תרנ"ד עמ' צח. עת"ר עמ' רל).

34) סנהדרין כו,ב. ועוד.

35) תו"א יתרו סז,ב. ובכ"מ.

36) כמו לחול במחולות (שופטים כא,כא) - פרש"י.

37) חדא"ג מהרש"א תענית שם.

38) שמו"ר ספט"ו.

39) לגירסת הע"י.

40) פע"ח סוף שער חגה"ש - דרוש לט"ו באב.

41) ראה מאמרי אדה"ז תקס"ה עמ' ריד ואילך. ועוד.

42) אפילו אצל אוה"ע, ועאכו"כ אצל בנ"י, שאצלם כל העניינים הם לאמיתתם, משא"כ אצל אוה"ע, שאין זה אלא בשביל עניין הבחירה (ראה סה"מ תרנ"ו ס"ע שיט. ועוד).

43) ראה זח"ג עג,א.

44) ישעיה כה,ט.

45) שמו"ר ספכ"ג.


 
 
תנאי שימוש ניהול מפה אודותינו כל הזכויות שמורות (תשס''ב 2002) צעירי אגודת חב''ד - המרכז (ע''ר)