מדורים נוספים
	התקשרות 556 - כל המדורים ברצף
	נקודת הפורים חודרת בגדרי הזמן והמקום
	הכנות לפורים
	הלכות ומנהגי חב"ד

העילוי והחידוש שבתורה אינם בהעלאה מהארץ לשמים אלא בהמשכת התורה למטה בארץ, למקום ששם נמצא גם היצר-הרע * דווקא מכיוון שפורים נמשך ממקום עליון ביותר, שמצד זה "מגילת אסתר אינה בטלה" - בכוחו לרדת ולחדור במקומות הנמוכים ביותר ועד ל"בני הכפרים" * משיחת כ"ק אדמו"ר נשיא דורנו

א. כ"ק מו"ח אדמו"ר סיפר בהתוועדות דפורים¹, אודות פורים שנת תק"ה:

שנת תק"ה היא השנה שבה נולד רבינו הזקן - בח"י אלול. ובפורים שלפני זה, התוועד הבעש"ט עם תלמידיו, החברייא קדישא,

- באומרו, בין הדברים (בשייכות לשנה ההיא שהיתה שנת העיבור), שהעולם הוא עכשיו בעיבור -

וביאר העניין שבני-ישראל נקראים במגילה בשם "יהודים", ושש פעמים נאמר במגילה "יהודיים" בשני יו"דין, שמורה על עשר כוחות של נפש האלוקית ועשר כוחות של נפש הטבעית. ואילו בתורה - נקראים הם בשם "בני ישראל".

השם "יהודים" - הוא על-שם עניין המסירות-נפש:

איתא בגמרא² "אמאי קרי ליה יהודי" - אף שלא היה משבט יהודה - "על שום שכפר בעבודה-זרה, שכל הכופר בעבודה-זרה (שהוא "כמודה בכל התורה כולה"³) נקרא יהודי".

והרי הכפירה בעבודה-זרה היתה אז מתוך מסירות-נפש, שלכן, רק "מרדכי לא יכרע ולא ישתחווה", ואילו "כל עבדי המלך... כורעים ומשתחווים להמן כי כן ציווה לו המלך"⁴.

ואילו השם "(בני) ישראל" - איתא בספרי קבלה⁵ ש"ישראל" ראשי-תיבות יש שישים ריבוא אותיות לתורה, כנגד שישים ריבוא נשמות ישראל (והיינו, שכל נשמה פרטית היא "ענף" מאחד משישים ריבוא הנשמות שהם שורשים⁶), שכל נשמה יש לה אות בתורה.

והעניין בזה - שהכוח והוראת-הדרך על עניין המסירות-נפש ("יהודים") הוא מהאות בתורה שיש לכל אחד מישראל.

עד כאן תוכן תורת הבעש"ט.

ב. והנה, כמו בכל עניין בתורה, ובפרט בתורתו של נשיא ישראל - יכולים ללמוד מתורת הבעש"ט הנ"ל כמה וכמה פרטים:

ספר תורה, שיש בה קדושה נעלית ביותר - נעשית על-ידי צירוף כל האותיות שבתורה, ואם חסרה אות אחת בתורה, לאו דווקא בפסוק "אנוכי הוי' אלוקיך", אלא איזו אות בתורה שתהיה, אזי הספר-תורה פסולה (כמבואר בזוהר⁷).

ועל-דרך זה בנוגע לשישים ריבוא נשמות ישראל, שבצירוף כולם יחד נעשית הקדושה של הספר-תורה הכללי, שמורכב משישים ריבוא האותיות שבתורה.

וכאשר נשמת איש ישראל מתקשרת עם שורשה בתורה, אזי מתגלה בה כוח המסירות-נפש שהיה אצלה לפני זה בהעלם, והמסירות-נפש פועלת - כמו בימי הפורים - לא רק שיהיה "ונהפוך הוא", אלא גם ש"רבים מעמי הארץ מתיהדים".

וההדגשה בזה - שהתקשרות נשמת איש ישראל עם התורה היא על-ידי אות בתורה:

תורה - היא עניין של לימוד, וכלשון הכתוב⁸: "כי היא חכמתכם ובינתכם לעיני העמים". אמנם, עניין זה שייך רק בנוגע לפסוק ועניין שלם שבתורה, מה-שאין-כן בנוגע לאות שבתורה, שלכאורה אין בה עניין של שכל והבנה והשגה.

וזוהי ההוראה בתורת הבעש"ט - שהתקשרותו של יהודי עם התורה היא על-ידי אות בתורה, שיכולה לכלול את כל התורה כולה, אבל, אין זה עניין של שכל, שהרי באות אחת אי-אפשר לקבוע עניין שכלי בגלוי (כי אם ברמז, ברמז-דרמז ובעומק יותר). ובאופן כזה - לא על-ידי שכל והבנה והשגה - מתקשר יהודי עם התורה, לקבל את כוח המסירות-נפש.

וכאשר יהודי לוקח את התורה כפי שצריכים לקחת את התורה, היינו, שיודע שזהו רצונו של הקב"ה שלמעלה מהבנה והשגה בתכלית - אזי יש לו את כל העניינים שצריכים להיות אצלו, כמרומז בהיו"ד שמורה על עשר כוחות הנפש, שיש בהם גם הכוחות חכמה, בינה, דעת, בחינת המוחין, שמהם נמשך אחר-כך גם במידות שבלב, ועד שנמשך גם במחשבה, דיבור ומעשה, עד להעקב שברגליים,

וכידוע הפתגם שמביא כ"ק מו"ח אדמו"ר באחד ממכתביו⁹, בדיוק לשון הכתוב¹⁰ "עקב אשר שמע אברהם בקולי" (ולא "בעבור" וכיוצא בזה), שהחידוש של אברהם אבינו - הראשון מג' האבות, "אחד היה אברהם וירש את הארץ"¹¹, שזוהי הנתינת-כוח לבני-ישראל שיוכלו לכבוש את העולם - שגם בה"עקב" היה ניכר ונרגש כל התוקף והחיות החום והאור של אברהם.

וכאשר ישנו העניין ד"עקב אשר שמע", שהדרך לזה היא על-ידי זה ש"וישמור משמרתי מצוותי חוקותי ותורותי"¹⁰ - אזי "לנו נתנה הארץ"⁸,

ועל-ידי זה פועלים ביאת משיח למטה מעשרה טפחים, בעגלא דידן, ובאופן דאורה ושמחה וששון ויקר.

* * *

ג. דובר פעם¹² שבפורים מצינו דבר והיפוכו:

מחד גיסא - עניינו של פורים הוא נקודה שלמעלה מהזמן, כמדובר לעיל (ס"ה בגוף השיחה) בביאור מה שכתוב במגילת תענית ש"גאולת מרדכי ואסתר אינה נוהגת אלא יום א'", דלא כגאולת מצרים שנוהגת ז' ימים.

וכמובן גם מזה שמצוות היום היא "עד דלא ידע", ואם-כן, כאשר מקיים את הפורים כהלכתו, באופן ד"עד דלא ידע", אזי ישנה רק ה"נקודה" שבה נתבטלה מציאותו ("די נקודה אין וועלכע ער האט זיך פארלארן"), כי, כל זמן שישנו מציאות של "שטח", באורך ורוחב ועומק או גובה, הרי זה עניין של מדידה והגבלה, היפך העניין ד"לא ידע".

ולאידך גיסא - איתא במשנה¹³ "מגילה נקראת בי"א בי"ב בי"ג בי"ד בט"ו", והמשנה מפרטת: "כרכין המוקפין חומה... קורין בט"ו, כפרים ועיירות גדולות קורין בי"ד, אלא שהכפרים מקדימין ליום הכניסה" - "יום שני בשבת... או חמישי בשבת (ימי הקריאה בתורה) שהוא יום כניסה שהכפרים מתכנסין לעיירות", "ופעמים שיום הכניסה בי"ג ופעמים שהוא בי"א" - בהתאם לקביעות השנה.

והיינו, שבפורים יש חילוק לא רק בנוגע לזמנים, אלא גם בנוגע למקומות - החילוק בין כפרים, ערי הפרזים, וערים מוקפות חומה.

ונמצא, שלא זו בלבד שפורים אינו באופן נעלה יותר מחג הפסח שנחלק לז' ימים, אלא אדרבה - שהרי החלוקה דחג הפסח אינה אלא בנוגע לזמן, ואילו החלוקה דפורים היא לא רק בנוגע לזמן, אלא גם בנוגע למקום, שזהו חידוש שלא מצינו בשאר ימים טובים.

ד. והביאור בזה - שהיא הנותנת:

ובהקדם מה שנתבאר לעיל (ס"כ בגוף השיחה) מהמאמר של רבינו הזקן, בביאור הטעם שמגילת אסתר אינה בטלה, ו"ימי הפורים האלה... זכרם לא יסוף מזרעם" - שזהו לפי שההמשכה ממקום היותר עליון מגעת למטה מטה ביותר, אפילו בשושן, מקום שבו נתעלם אלוקות עד כדי כך שאפילו בכתבי הקודש, במגילה, אינו יכול להתפרש שמו של הקב"ה בגלוי, אלא ברמז בלבד (בספר-תורה או בראשי-תיבות וכיוצא בזה), ודווקא במקום כזה "לוקחים" את העצמות ומהות שלמעלה ביותר.

ועל-דרך זה בנדון דידן: דווקא מצד זה שעניינו של פורים נמשך ממקום ששם הוא עניין הנצחיות כשלעצמה, שלכן "זכרם לא יסוף מזרעם" - הרי זה נמשך וחודר לא רק בהחלוקות שבעניין הזמן, אלא גם בהחלוקות שבעניין המקום, והיינו, שבכל מקום לפי עניינו נמשכת הנצחיות שלמעלה לפי עניינו של מקום זה בכל פרטיו.

וכאמור לעיל (סכ"א בגוף השיחה), שזוהי הגדלות העילוי והחידוש שבתורה - לא לעלות מהארץ לשמים ושם לקבל את התורה, אלא לקבל את התורה בארץ למטה מעשרה טפחים, ולמטה בארץ, ששם נמצא גם היצר-הרע, תפעל התורה גם על היצר-הרע, עד שיהיה "ואהבת גו' בכל לבבך"¹⁴, "בשני יצריך"¹⁵, היצר-טוב והיצר-הרע - שזוהי עבודה נעלית יותר מאשר עבודתו של צדיק גמור שעובד עבודתו רק עם נפשו האלוקית, ומצד איזו סיבה שתהיה אינו פועל על נפש הבהמית.

ה. וזהו החידוש של פורים גם לגבי חנוכה - שנוסף על המעלה שיש בחנוכה ופורים לגבי שלוש רגלים, כיוון שערבים דברי סופרים יותר מדברי תורה, יש מעלה יתירה בפורים לגבי חנוכה:

בימי חנוכה - המצווה היא בהדלקת נרות, ואומרים מיד ש"אין לנו רשות להשתמש בהן אלא לראותן בלבד"¹⁶; זהו עניין שלמעלה ממך. עליך להדליק את הנרות, אבל לאחרי כן יכול אתה רק להסתכל עליהם, מבלי ליהנות מהם, ואחר-כך נמשך העניין באופן ד"להודות ולהלל", שזהו עניין של תפילה ותורה.

אבל בימי הפורים - עיקר החידוש הוא ב"משלוח מנות איש לרעהו ומתנות לאביונים", ואי-אפשר¹⁷ לצאת ידי-חובה על-ידי משלוח דברי תורה...

- בנוגע לסעודה שלישית, יכולים לצאת ידי חובה על-ידי אכילת דג-מלוח, או על-ידי אמירת דבר-תורה¹⁸, אבל בנוגע לפורים אין עצה כזו; "משלוח מנות" צריך להיות דבר הראוי לאכילה, ועד שיש סברא¹⁹ שצריך להיות דבר הראוי לאכילה ללא עבודה, שלכן, על-ידי בשר חי אי אפשר לצאת ידי חובת משלוח-מנות.

כלומר: החידוש של פורים הוא - שהמשכת העצמות שלמעלה מתלבשת ב"משלוח מנות איש לרעהו ומתנות לאביונים", היינו, שנותן לרעהו דבר מאכל מוכן, כך, שגם אם הלה אינו יודע כיצד לעשות מבשר חי בשר מבושל, נותנים לו מן המוכן, שיוכל מיד לאכול, והמאכל יהיה דם ובשר כבשרו.

וזהו גם הטעם שעניינו של פורים צריך לחדור ("דורכנעמען") לא רק בחילוקי הזמנים, אלא גם בחילוקי המקומות, עד לדרגה היותר תחתונה שבמקום, שזהו עניין דכפרים - כי, דווקא מצד גודל המעלה דפורים הרי זה נמשך וחודר גם למטה ביותר, לפעול אצל בני הכפרים, שנמצאים במעמד ומצב שזקוקים להגיע לאלו שלמעלה מהם שדרים בעיר גדולה מוקפת חומה - שגם אצלם יומשכו כל ענייני הפורים באופן שיהיו קורין את המגילה עם כל הפרטים כמו שנקראת בעיירות המוקפות חומה.

ו. ועוד עניין בזה - כדברי הגמרא²⁰ ש"חכמים הקילו על הכפרים להיות מקדימין ליום הכניסה כדי שיספקו מים ומזון לאחיהם שבכרכים":

בן כפר יכול לחשוב, שכיוון שנמצא ב"כפר", אינו אלא "מקבל" בלבד, ולהרגיש את עצמו ירוד ("אראפ-געפאלן") לגבי בני עיירות גדולות וכרכים המוקפים חומה.

אך האמת היא, שבן כפר אינו צריך להרגיש את עצמו ירוד לגבי בני הכרכים (עיירות גדולות וערים מוקפות חומה), כי, הקיום של בני הכרכים הוא - על-ידי זה שבני הכפרים מספקים מים ומזון לאחיכם שבכרכים!

ועל-דרך מה שכתב כ"ק מו"ח אדמו"ר בהמשך ההילולא²¹, שעניין הניצחון נעשה על-ידי אנשי החיל דווקא (אלא שמצד כמה סדרים נקרא הנצחון על-שם המפקד וראש החיל), כפי שרואים במלחמה כפשוטה, שאלו שעומדים בקשרי המלחמה ומעמידים את עצמם בסכנה להתקיף את השונא והאוייב ולהלחם עמו ולנצחו - הם אנשי החיל, ועל-דרך זה ב"צבאות השם", שאלו שפועלים את הניצחון הם אנשי החיל אשר נגע יראת ה' בלבם²².

* * *

ז. והנה, בנוגע לפורים שבו נאמר "ליהודים היתה אורה ושמחה וששון ויקר", נתבאר לעיל (סי"ב בגוף השיחה) שאף שישנו הפירוש בתורה שבעל-פה "אורה זו תורה ושמחה זה יום-טוב וששון זו מילה ויקר אלו תפילין", הרי יש בתורה שבעל-פה גם כלל ש"אין מקרא יוצא מידי פשוטו".

ולכאורה, כיצד נעשית ההתאמה בין שני הדברים?

והעניין בזה - שכאשר יהודי מתנהג בחייו הרוחניים באופן ש"בחוקותי תלכו ואת מצוותי תשמרו", אזי נמשכת בחייו הגשמיים ההנהגה ד"ונתתי גשמיכם בעתם ונתנה הארץ יבולה ועץ השדה יתן פריו"²³.

ואין כאן שני דברים נפרדים, כי אם, משל ונמשל, פנים ופנים דפנים, שכן, כללות עניין הגשמיות הוא ירידת הרוחניות במדריגה תחתונה יותר עד שנעשית גשמיות, כפי שמבאר רבינו הזקן²⁴ בארוכה שלכן נקראת התורה "משל הקדמוני"²⁵, כיוון שכל העניינים שנזכרו בתורה ישנם גם למעלה, אלא ששם הוא באופן רוחני ונעלה יותר, ולדוגמה: ישנו אריה שלמעלה כפי שהוא בכיסא הכבוד, וישנו גם אריה בעולם העשייה, ועד שיכולה להיות הירידה לבחינת אריה דלעומת-זה.

ועל-דרך זה בנדון דידן: כדי לפעול שתהיה "אורה ושמחה וששון ויקר" כפשוטו - בדרך מלמעלה למטה - הרי זה באופן שכאשר ישנה "תורה" אזי נמשכת "אורה" כפשוטו, שנעשה אור בכל העניינים, וכמו כן על-ידי "שמחה וששון ויקר" ברוחניות ממשיכים עניינים אלו בגשמיות.

אמנם, נתבאר לעיל בהמאמר²⁶ בפירוש הכתוב²⁷ "דודי שלח ידו מן החור", שהקב"ה אינו מתחשב בכל החשבונות, אפילו לא בהחשבונות דבית-דין של מעלה ועושה את כל העניינים כדי לעזור ליהודי להיות במעמד ומצב ד"אחותי", ואחר-כך "רעייתי", ואחר-כך "יונתי" ואחר-כך "תמתי".

וכיוון שכן, לא מתחשב הקב"ה גם עם הסדר האמור, אלא מתנהג לפי הסדר השני,

- כפי שלומדים עם ילד קטן, שמצד קטנות שכלו אי אפשר להתחיל ללמדו את המגילה לפי הדרש ואחר-כך ילמדו עמו הפירוש הפשוט, אלא הלימוד הוא בסדר הפוך: תחילה הפירוש הפשוט, ולאחרי כן, כאשר שכלו מתפתח, אזי לומדים עמו גם הרמז והדרוש שבכתוב -

שגם אלו שמצד עבודתם אינם יכולים להגיע לעילוי הנדרש במעמד ומצב הרוחני, מצד צוק העתים או מצד איזו סיבה שתהיה - הנה מצד העניין ד"דודי שלח ידו מן החור", נותן להם הקב"ה "אורה ושמחה וששון ויקר" בכל העניינים הגשמיים,

ואז יקויים בהם - כמאמר רבינו²⁸ - שהקב"ה ייתן לבני-ישראל גשמיות, ואז יראו בני-ישראל כיצד יכולים הם לעשות מגשמיות רוחניות.

 (קטעים מהתוועדות חג הפורים ה'תש"כ* - בלתי מוגה)

----------

*) ההתוועדות נערכה באולם הגדול אשר ב-585 אלבאני עוו. בסמיכות לראטלאנד ראוד.

1) תש"ה בתחילתה (סה"ש תש"ה עמ' 71).

2) מגילה יג, רע"א.

3) קידושין מ,א.

4) אסתר ג,ב.

5) מג"ע אופן קפו.

6) תניא פל"ז (מח,א).

7) ראה זח"ג עא,א. תקו"ז תכ"ה.

8) ואתחנן ד,ו.

9) אג"ק שלו ח"ג עמ' תקסח (משיחת פורים תער"ב).

10) תולדות כו,ה.

11) יחזקאל לג,כד.

12) ראה שיחת פורים תשט"ו ס"ו ואילך (תו"מ חי"ג עמ' 302 ואילך).

13) ריש מגילה ובפרש"י.

14) ואתחנן ו,ה.

15) ברכות נד,א (במשנה). ספרי ופרש"י עה"פ.

16) בנוסח "הנרות הללו".

17) ראה נטעי-גבריאל - הל' פורים פנ"ט ס"א, ובחלק השו"ת סכ"ח. וש"נ. לקוטי לוי"צ אגרות-קודש עמ' רסז ואילך.

18) ראה זח"ג צה,א - הובא במג"א או"ח סתמ"ד סק"ב (בשם השל"ה).

19) ראה מג"א או"ח סתרצ"ה סקי"א (ממהרי"ל). פרמ"ג שם.

20) מגילה שם. וש"נ.

21) ד"ה באתי לגני תש"י פי"א (סה"מ תש"י עמ' 132).

22) ע"פ שמואל-א י,כו. וראה שו"ע אדה"ז או"ח מהדו"ב ס"א ס"ב. תניא אגה"ק רס"ל. סידור (עם דא"ח) הערה לתיקון חצות בסופה (קנב,ב). וראה גם סה"מ תרפ"ט ריש עמ' 126. סה"ש תש"ב ריש עמ' 114. תש"ג עמ' 7. תש"ד עמ' 36. תש"ח עמ' 251. תש"ט עמ' 337. אג"ק אדמו"ר מוהריי"צ ח"ז ע' ט.

23) ר"פ בחוקותי.

24) תו"א מג"א צח,ב.

25) שמואל-א כד,יד. וראה פרש"י משפטים כא,יג. פרש"י מכות י,ב.

26) פ"ט.

27) שה"ש ה,ב-ד.

28) ראה סה"ש תש"ז עמ' 99. תש"ח ע' 189. תש"ט עמ' 292. ה'שי"ת עמ' 343.