מדורים נוספים
	התקשרות 552 - כל המדורים ברצף
	ה"אתה" דמשה מחבר את ה"אתה" דישראל עם ה"אתה" האמיתי
	הערות התמימים ואנ"ש
	פרשת תצווה
	הלכות ומנהגי חב"ד

כמעט כל סניף של ישיבת חב"ד פירסם קובץ 'הערות התמימים ואנ"ש' * התייחסויות של הרבי לקבצים השונים * מוריסטון ו'אהלי תורה' נהפכות לבימות חיות ותוססות * הוראות למערכות ולכותבים * רשימה שנייה

מאת הרב מרדכי-מנשה לאופר

ברשימה הקודמת סיפרנו על הופעת הגיליונות במוריסטון. תחילה הופיעו אחת לשלושה שבועות. בשנת תשל"ט הוחל להוציא לאור את הקונטרס במתכונת דו-שבועית. לשבת בראשית ירד הרבי לתפילה כשבידו הק' הסידור ובתוך הסידור קובץ ההערות השבועי. חדי-העין הבחינו כי הרבי מעיין בקובץ, תופעה שהפכה מאז לנוהג כמעט קבוע.

"חידוש בתולדות ליובאוויטש"

בליל שישי של פרשת תולדות כתב הרבי בתגובה לשמות חברי המערכת:

ואשרי חלקם, ויה"ר [=ויהי רצון] שיעלו מעלה מעלה בתומ"צ [=בתורה ומצוות].

באחד מימי השבוע של פרשת תולדות תשמ"ג הודיע המזכיר, הרה"ח הרב יהודה-לייב שיחי' גרונר, לאחראי על ההערות במוריסטון, הת' שניאור-זלמן ליבעראוו, כי הרבי כתב על דפי גיליון ההערות בכתב-יד קדשו, בתוכנן של ההערות. בהמשך ביקש ממנו הרב גרונר שיבוא מיד לנויורק.

לאחר מכן סיפר הנ"ל: "קיבלתי הלם. דבר כזה לא קרה מעולם, שהרבי יכתוב הערות על מה שהבחורים כתבו? בתולדות ליובאוויטש לא הייתה כזאת מעולם! כשהגעתי לניו-יורק קיבלתי מהמזכיר את הגיליון שמסרתי עבור הרבי לפני שבת, בתוספת כתב יד קודשו של הרבי בצידי הדף.

"מאז נהפך הדבר לנוהג קבוע. מידי כמה שבועות, במשך תקופה של כשנתיים-שלוש, היה הרבי מוציא את הגיליון עם הערות בשולי הדפים.

"חשוב לציין, כי על-אף המקובל במזכירות שלא למסור את כתב-יד קודשו של הרבי, זכיתי לקבל את ההערות המקוריות, וזאת בשל העובדה כי ההערות הופיעו בשילוב חיצים וכדו', מבלי אפשרות להעתיקם כראוי".

הרבי מעיר ומאיר

להלן כמה דוגמאות:

"באחת הפעמים ציין הרבי על דף השער חץ לעבר המילה "מערכת" שהייתה מודפסת על שער החוברת, [כלומר: למסור את החוברת לידי המערכת]. בהזדמנות אחרת, זכינו שהרבי יציין בתשובה לשאלתנו:

להחזיר המצו"ב [=המצורף בזה].

"במהלך אותה תקופה זכיתי להבחין בהתייחסויות שונות של הרבי להוצאת הקובצים. פעם אחת כתב אחד התמימים הערה על נושא מסויים, ובאותו השבוע ביקר אצל הרבי הרב שאר-ישוב הכהן מחיפה. כשהכנסנו את הקובץ לרבי, כתב הרבי ליד הערה זו:

בארוכה בשיחת הרב שאר-ישוב הכהן.

"אחת ההערות אף 'הולידה' תיקון בתניא, שבא בתגובה לשאלת אחד התמימים. ואכן, בתניא, בשולי עמוד קצ"ט ב"הערות ותיקונים", ניתן להבחין בתיקון שמופיע תחת הכותרת "הוספה לאחר זמן..." - זה התיקון שכאמור, תוקן על-ידי הרבי בעקבות ההערה.

"בדרך כלל היינו מכניסים לרבי את הגיליון השבועי בשעות אחר-הצהריים של יום שישי. ביום שני שלאחריו היינו מקבלים את הגיליון עם הערותיו של הרבי, והיינו מפענחים את כתב-היד עם ה'חוזרים', שהיו בקיאים בעניין. ביום שלישי היינו מכניסים חזרה את הפענוחים להגהה ולמחרת (או ביום חמישי) היו המזכירים מחזירים לנו את ההערות כפי שהן מוגהות, והיינו מדפיסים אותם בגיליון של אותו שבוע.

"לעיתים הגיה הרבי את השיחה במיוחד כדי להדפיסה בקובץ ההערות השבועי. שיחות אלה התפרסמו תחת הכותרת 'קטע זה הוגה על-ידי כ"ק אד"ש'".

מ-770 לכל העולם

כפי שסופר כבר ברשימה הראשונה - הופעת הקובצים החלה ב-770 ומשם הועתק הרעיון גם לישיבות חב"ד בכפר-חב"ד, בפאריז, בסיאטל, במלבורן, בסידני, בקסבלנקה, בלוד, בצפת, בירושלים, בקריית-גת, בראשון-לציון, בנחלת-הר-חב"ד, באושן-פרקווי, בקאראקאס, בבוסטון, במיאמי-ביטש, בארגנטינה, בדעטרויט, בבני-ברק, ועוד ועוד.

ברשימות קודמות התייחסנו בעיקר לבימות מרכזיות כמו מריסטון ואוהלי-תורה. הפעם נחזור לסקור את ההתפתחות צעד אחר צעד וכן התייחסויות שונות נוספות של הרבי.

גודל החביבות

ביום שני, ז' בכסלו תשל"ז, רשם הרה"ח ר' יצחק-מאיר שיחי' סוסובר (אז תלמיד הישיבה ב-770) ביומנו:

"הרה"ח הרב יהודה-לייב גרונר יצא מחדר אדמו"ר שליט"א ובידו הקונטרס 'הערות התמימים ואנ"ש' דנ.י. וחיפש את המתעסקים בזה, ומסר שכ"ק אדמו"ר שליט"א העיר שבשער הגיליון הדפיסו בטעות 'שנת שלושים ושש לבריאה' ומעל הדף כתוב תשל"ז! (מזה רואים את גודל החביבות של קונטרס זה אצל אדמו"ר שליט"א, ומובן גודל זכותם של אלו המשתתפים בזה)".

בהזדמנויות רבות, בעת שהרבי נכח בבית-הכנסת, ניתן היה להבחין כי הוא מעיין בגיליון 'הערות התמימים ואנ"ש'.

הרבי היה מעניק ברכות בנוסח כללי-פרטי: "נתקבל ותשואת-חן - ודבר בעיתו בסמיכות ל... אזכיר על הציון".

תשובה לשאלת הפרופסור מפריז

התייחסויות מפורשות ברבים לבימות הללו כמעט ולא היו בשנים הראשונות. בינתיים היה שפע של התייחסויות פרטיות.

בגיליון ב' של 'הערות התמימים ואנ"ש', שהופיע בצרפת, התפרסמה הערה (במדור 'שונות') בסימן יו"ד שבשוליה נחתם: "בשם פרופסור דניאל מיכאלי משגרירות ישראל בפאריז".

והרי השאלה כלשונה:

"בלקוטי-שיחות חלק ראשון, שיחה לחנוכה, מוסבר שכאשר לישראל טוב בגשמיות בלא דאגות וכו' אזי טוב גם ברוחניות. ועל-דרך שהיה בימי שלמה וכו' וחלילה להיפך, כבתקופת נס חנוכה שהיה המצב רע בגשמיות על-כן גם ברוחניות לא נמצא שמן טהור, אפילו לצורך לילה אחד וכלשונו "בשעת עס איז גוט אין גשמיות ובמילא אויך אין רוחניות כנ"ל".

"ולכאורה צריך להבין, דהרי אנו רואים במוחש דהדוחק בגשמיות מעורר על הרוחניות, ולהיפך מרוב טוב גשמי שוכחים על הרוחני (ולהעיר מהידוע כי דעת אדמו"ר הזקן בעניין מלחמת צרפת-רוסיה היתה, כי מוטב שינצחו הרוסים למרות שייגרם על-ידי-כך דוחק גשמי ליהודים מכל-מקום זה יביא ליתר מצב טוב ברוחניות, מה-שאין-כן להיפך). ועל-דרך כמה פסוקים בתורה "ורם לבבך ושכחת", "וישמן ישורון ויבעט" ועוד. אבקש לבאר לי את העניין".

בסמיכות לי' בשבט תשל"ו הכין הרבי מכתב כללי-פרטי ששוגר לאישים ולמוסדות באותה תקופה, וגם "מערכת 'הערות התמימים ואנ"ש' ברונא ה' עליהם יחיו" קיבלה מכתב שכזה שנפתח במילים "שלום וברכה! מאשר אני קבלת הפ"נ [=פדיון -נפש], והשי"ת [=השם-יתברך] ימלא משאלות לבכם לטובה ולברכה".

וחותם בנוסח שגרתי כמעט: "בברכה להצלחה ולבשורות טובות בכל האמור".

ההפתעה באה בקטע הנוסף:

נ.ב. [=נכתב בצידו]

ז"ע [=זה עתה] נתקבל המכ' [=המכתב] בצירוף גליון א-ב מהערות התמימים ואנ"ש,

ות"ח [=ותשואת-חן].

במענה לשאלה בגליון ב' מדור שונות ס' [=סימן] י' - בטח תסדר המערכת מענה ע"פ משנ"ת באגה"ת פ"ו [=על-פי מה שנתבאר באיגרת-התשובה פרק ו'] (שהדוגמאות שבשיחה - ה"ה מזמן שביהמ"ק [=הרי הן מזמן שבית-המקדש] קיים) ושגם בזמן הגלות סו"ס [=סוף-סוף] נעשה כן - ע"פ [=על-פי] קונטרס ומעין מאמר יז ואילך".

מכתב המשך מהמזכירות

כעבור ימים לא רבים נתקבל מכתב נוסף ממזכירות הרבי:

"ב"ה, כ"ג אד"ר תשל"ו

"ברוקלין

"מערכת הערות אנ"ש והתמימים, בברונא

"ה' עליהם יחיו

"שלום וברכה!

"במכתב כ"ק אדמו"ר שליט"א מיום כ"ח שבט צויין שם בסופו "קונ' ומעין מאמר יז ואילך".

ויש לתקן - וצריך להיות: "מאמר י"א וראה גם מאמר י'".

תשובת המערכת על-פי מכתב הרבי

בגיליון שלאחר-מכן התפרסמה תשובת המערכת לשאלת הפרופסור:

"הנה הביאור בזה הוא, דהדוגמאות שבשיחה (זמן שלמה המלך ותקופת נס חנוכה) הרי הן מזמן שבית-המקדש היה קיים, ונתבאר באיגרת-התשובה פרק ו' דאז היו ישראל במדרגה עליונה, והיו מקבלים חיות לגופם מבחינת פנימיות השפע, על ידי שם הוי' ברוך-הוא. והיינו שקיבלו שפע רק מצד הקדושה, ומי שהיה ראוי וכלי לקבלה לזה על-ידי קיום התורה והמצוות קיבל השפעה גשמית, ומי שחס-ושלום לא היה כלי לקבלה, זאת אומרת דעניין קיום התורה והמצוות היה אצלו שלא כדבעי, אז כן גם היתה ההשפעה הגשמית.

"ועל-פי-זה מובן דהרוב-טוב גשמי עזר והוסיף לעניניהם הרוחניים, שהרי מדובר בכאלו שעסקו בעניינים רוחניים - תורה ומצוות, דאם לא-כן, לא היו מקבלים השפעה גשמית, וכנ"ל. ועל זמן זה תוכן השיחה.

"ומה ששאל דנראה במוחש לכאורה להיפך, בטח כוונתו לזמן הגלות, ובזמן הגלות (מבואר שם), שירדו ישראל ממדרגתם וגרמו במעשיהם סוד גלות השכינה, ואז יכולים גם פושעי ישראל לקבל חיות מהסטרא-אחרא והקליפה, ולא רק השפעה גשמית מצד הקדושה, וזה תלוי בבחירתם - אם לבחור לקבל מהיכלות הקדושה, על-ידי התנהגות על-פי התורה והמצווה. וממילא מובן דגם כאלו שאינם מקיימים תורה-ומצוות מקבלים השפעה גשמית, ואדרבה - ביתר שאת (ועיין בהמבואר שם), ומהיכלות הסטרא-אחרא, ובמקרה כזה רחמנא-ליצלן, לא רק דהטוב הגשמי אינו עוזר לקיום התורה-ומצוות כדבעי, אלא שהוא עוד מעלים ומסתיר, עד כי שוכחים יותר על הרוחניות, כי השפעה זו נמשכה מצד הקליפה.

"אמנם, למרות זאת שבזמן הגלות אפשר לקבל השפעה גשמית אפילו על-ידי התנהגות שלא כשורה כנ"ל, הנה מבואר ב"קונטרס ומעיין" מאמר יא, וראה גם מאמר י' דזה רק לפי שעה, אבל סוף סוף גם בזמן הגלות נעשה כן, שנפסקת השפעתם הגשמית ומתבטלת הצלחתם וכו' וכו', שאי-אפשר ליהודי שהוא פנימיות (היינו מקבל מצד הקדושה) לקבל השפעה חיצונית (מצד הקליפה). ועל-ידי כך שנפסקת ההשפעה גשמית להם, מכריחם הקדוש-ברוך-הוא מצד אהבתו לישראל שיחזרו בתשובה, עיין שם".

היריעה מתרחבת

הקובץ המקביל לזה הרואה אור במוריסטון, הוא 'הערות וביאורים', של מוסד חינוך אהלי-תורה בשכונת קראון-הייטס. קובץ זה החל להופיע תמידין כסדרן בחודש תשרי תש"מ. יוזם הופעתו, המדרבן והעורך המסור עד עצם היום הזה, הוא הרה"ג הרה"ח הרב אברהם-יצחק-ברוך שיחי' גרליצקי (ר"מ בישיבה), ועל-ידו חברי המערכת מתלמידי הישיבה, בשנת תש"מ: שניאור זלמן איידלמן, משה דרייזין, לוי מוצקין ואליעזר גרשון שם-טוב שיחיו. לפני תש"מ הופיע הגיליון בשם 'קובץ שו"ת התלמידים אוהלי תורה' (וכלל כבר אז הערות וביאורים בנגלה, בחסידות ובלקוטי-שיחות - דבר שסלל את הדרך לכל שאר הגיליונות שהרחיבו את היריעה והוסיפו מדורים חדשים דומים בנוסף על ההערות בלקוטי-שיחות). בגיליון ח"י שיצא לאור לכ"ד בטבת תשל"ט התפרסמה תשובה של הרבי שהתייחסה לשאלות של שני תלמידים בגיליון קודם (ט"ז) בזה הלשון:

עדיפא הו"ל [=הווה להו] להקשות בסנה' (קב, רע"ב) למה נענש וביותר - מנשה.

ע"פ [=על-פי] א) נגלה - עיין רמב"ם שמונה פרקים פ"ח.

ב) חסידות - בבי' [=בביאור] עניין הקניגי, טיקלא (ש' [=שער] הבחירה - לאדהאמ"צ [=לאדמו"ר האמצעי])

עה"פ [=על הפסוק] נורא עלילה על בנ"א [=בני אדם]. ועוד.

הרבי מרבה להתייחס

קצר המצע מהכיל את הקושיות, נציין רק שתשובות הרבי שבאו בקצרה, בצורת מראי-מקומות, הביאו לפיענוחים מרתקים שפתחו צוהר חדש בהבנת עניינים, שהיו סתומים לכאורה, קודם לכן.

כמה סוגיות תורניות יסודיות ביאר הרבי בזכות הדיונים שהתנהלו מעל בימות אלה. תחילה התייחסו הכותבים לדברי הרבי. לאחר מכן הרבי חזר והבהיר והוסיף נדבכים עד שסוגיות שלמות זכו להופיע במסגרת הלקוטי-שיחות.

כשסוקרים את קובצי 'הערות וביאורים' של ישיבת אוהלי-תורה נזכרים כי הדיון הגדול בשנת תשמ"ב בדין אי-כתיבת ספר-תורה בזמן הזה, התקיים מתוך משא ומתן על מה שנכתב אז בנושא זה בקובץ.

שנה אחר-כך (תשמ"ג), התעצמה ההתייחסות, דיון בדיני משיחה של בן מלך, שממנו נדפסו אחר-כך שלוש שיחות ('ליקוטים').

בתקופת אחרון-של-פסח, התקיים דיון מסועף וחדשני בדין חובת קיום שבע מצות בני נח לנכרים (אגב: הרבי ביקש שיכתבו בקובץ מקורות, כלומר, למצוא סימוכין לשיטתו!).

בחג השבועות התנהל דיון עמוק בחסידות, בגדר נצחיות התורה (שהתחילה מתוך 'יחידות' עם האדמו"ר מגור, רבי פנחס-מנחם אלתר זצ"ל).

בשנה שלאחר מכן, עם הכרזת הרבי על תקנת לימוד הרמב"ם היומי, לקח קובץ זה חלק גדול בבירור וליבון דברים יסודיים בתחום זה, שהרבי דן בהשיחות (יש לציין: לפני שהרבי פנה ללומדי ה'כולל', שיוציאו לאור ספר 'מראי מקומות' על הרמב"ם, ביקש הרבי שידפיסו מראה-מקומות בקובץ זה), ועוד ועוד.

שלושים שאלות בהתוועדות אחת

עם השנים הוסיפו הגליונות - "קובצים" בלשונו של הרבי - להיות בימות חיות ותוססות, החל מהתייחסויות תכופות של הרבי לדברים שהופיעו בהן, ויתירה מזו: הרבי הציע "שיעוררו אודות פירושי רש"י הדורשים ביאור והסבר שעדיין לא דובר אודותם" (לשון הרבי בהתוועדות שבת-קודש פרשת ויצא תשמ"ז - 'התוועדויות' תשמ"ז, כרך א, עמ' 579; ההצעה עצמה כבר בשנת תשד"מ; והחל משבת-קודש פרשת פקודי תשמ"ו) הרבי התייחס לקושיות שהציעו הכותבים (בהזדמנות האמורה התייחס הרבי לשלושים שאלות", שהתפרסמו באותו שבוע).

תפקיד המערכת

באותן שנים התייחס הרבי, בין השאר, ל"תפקיד המערכת" ש"הוא - לעבור ולבקר ולנפות את כל החומר שמגיע לשולחנם, ואם-כן, צריכים הם, לכל לראש, להעיר על תירוץ והסבר, בדרך אפשר על-כל-פנים, על השאלות, על-כל-פנים בחלקן" (שם עמ' 580).

ו"תפקיד המערכת - לא רק להגיש את כל מה שהגיע לידם, אלא לערוך את הדברים כשולחן הערוך ומוכן לאכול" (שבת-קודש פרשת בוא תשד"מ - 'התוועדויות' תשד"מ, כרך ב, עמ' 825. דרך-אגב, באותה הזדמנות היה מובן מדברי הרבי שהמערכת היתה צריכה להשמיט תירוץ שהציעו הכותבים - "פירוש שהוא היפך פשוטו של מקרא").

ושוב התייחסות לצורת כתיבה - הן של הכותבים והן של המערכת (שבת-קודש פרשת ויקהל-פקודי תשמ"ז - 'התוועדויות' תשמ"ז, כרך ב, עמ' 717):

ולפלא שלא ציינו - לא השואל ולא המערכת - ששאלות אלו הקשה ה"שפתי חכמים"...

כשעומדים לכתוב שאלה על-מנת לפרסמה בדפוס - הייתכן שלא לעיין תחילה במפרשי רש"י.

לא על חשבון "המשא שלהם"

בשנת תשמ"ג כתבו לרבי תלמידי אחת הישיבות שהחוברת הודפסה במימון התלמידים "ואין ביכולתינו לשאת עוד המשא הזה על כתפינו ואנו נאלצים לסגור את המערכת". הרבי הגיב על כך במענה הבא (לקוטי-שיחות, כרך טל, עמ' 241):

כפשוט - משא הכספי אינו שייך לכתפיים שלהם כלל וכלל, ועניינם - כחמור למשא דלימוד התורה הנגלה והחסידות ולמשא לה. ולא יקחו ע"ע [=על עצמם] משא דאחרים שה"ז [=שהרי זה] גורע במשא שלהם וק"ל [וקל להבין]. ויקבלו שכר על הפרישה.