יהודים במחנות הריכוז בשואה התמודדו יום-יום עם אתגר ההישרדות, קל וחומר בימי הפסח. בשנת תש"ד נשאלו רבני ברגן-בלזן: "מה נאכל בפסח?". התשובה הייתה מפתיעה: "הרבנים אסרו לאכול קטניות בפסח אך התירו לאכול חמץ בטענה שהאיסור נדחה מפני הציווי 'וָחַי בָּהֶם', ואף חיברו תפילת 'יהי רצון' שתיאמר קודם אכילת החמץ, כדי לשוות למעמד קדוּשה"!
הד"ר יוסף בן-לולו, שמביא פסיקה זו בספרו החדש 'קטניות בפסח', מסביר את שיקול הדעת שהנחה את הרבנים: "הרבנים ידעו שהמלחמה הארורה תיגמר, ואם יתירו לאכול קטניות – ייגרם זלזול באיסור הקטניות אחרי המלחמה, אך איסור החמץ יעמוד בתוקפו, כי ברור לכול שההיתר היה בתנאי המחנות בלבד".
חמישה מי יודע
ספרו של בן-לולו (74), תושב באר-שבע, מציג את התמונה הרחבה של השתלשלות מנהג הקטניות מתקופת חז"ל ועד ימינו. המחבר עסק בהוראה והעמיד דורות של תלמידים ומורים. בשנים האחרונות צלל לסוגיית הקטניות בפסח ולפולמוסים שעוררה סוגיה זו.
"חכמי המשנה קבעו כי רק חמישה מיני דגן כשרים לעשיית מצה, שבה אדם יוצא ידי חובתו בלילה הראשון של פסח, והם האסורים משום חמץ – חיטה, שעורה, כוסמין, שיבולת-שועל ושיפון", מסביר הד"ר בן-לולו את הרקע לדיון. "מעניין שמאז ימי חז"ל נתגלו בעולם המון מינים חדשים, אך לא נמצא מין שתופח ומחמיץ נוסף על החמישה שפירטו חז"ל (ובלי מעבדות!)".
חשש מהכשלה
האיסור על הקטניות החל לפני כשמונה-מאות שנה, והוא נבע מחששות שאכילת קטניות בפסח תביא לידי הכשלת הציבור בחמץ. "היו לכך כמה סיבות", מסביר הד"ר בן-לולו. "קמח הקטניות עלול להתערבב עם קמח דגן. יש גם חשש שהמוני העם, שאינם בקיאים בהלכות, לא יידעו להבחין בין המינים, וייכשלו באיסור חמץ. עוד חשש נבע מהמציאות – בשדות הקטניות צמחו גם מיני דגן, והגרגירים התערבבו אלה באלה, הן בשדה הן בשינוע".
הד"ר בן-לולו בדק את המצב בימינו, ובידיו עדויות של משגיחים מגוף הכשרות OU, הטוענים שהמצב בימינו החמיר דווקא, בשל הבעיות שיש בתערובות, בשטחי הגידול ובדרכי העיבוד. לדבריהם, במוצרים העשויים מקטניות יש לפעמים מרכיבי דגן. כמו-כן לא תמיד נעשה ניקוי יסודי בפסי הייצור התעשייתיים, המשמשים גם למצרכי חמץ.
יש מזון לכולם
מחקרו מציג את ההתפלגות הרחבה בקהילות ישראל באשר לקבלת האיסור: "רבי יוסף קארו התיר את הקטניות, ואילו הרמ"א אסר. בעוד פסיקת הרמ"א החזיקה מעמד והקטניות הותרו בשעת הדחק (בלבד ולא תמיד!), הרי פסיקת מרן רבי יוסף קארו לא התקבלה על-ידי הספרדים ככתבה וכלשונה, ונוצרו מנהגים שונים, מהיתר גמור ועד איסור גמור, ובתווך נוצרו מנהגים מגוּונים".
המסקנה שלו היא כי יש בסיס לכל אחת ואחת מהעמדות. "מובן שאינני פוסק הלכה, ורצוי שכל אחד ואחד יחזיק במנהגי אבותיו. פסח הוא בסך הכול שבעה ימים. בדורנו יש שפע של מזון כשר לפסח למהדרין, לפי כל השיטות", הוא אומר בחיוך.
קטניות, סיפור מרתק. הד"ר בן-לולו
|
זמנים נוספים
שקיעה: 19:14
זריחה: 6:05
