החליט שלא לכרוע
"ומרדכי לא יכרע ולא ישתחווה״ (אסתר ג,ב). היה לו לומר ״לא כרע ולא השתחווה״, בלשון עבר. אלא הי' נאמרה על שם המחשבה. מרדכי החליט במחשבתו שלא לכרוע ולהשתחוות להמן בשום פנים.
(שער בת רבים)
מזימת המן
מזימתו של המן הייתה שאחשוורוש יצווה שהכול ישתחוו לו, והרי ״מרדכי לא יכרע ולא ישתחווה״, ואז תהיה לו עילה לאבד חלילה את כל היהודים.
(שפת אמת)
'מרדכי' בלב כל יהודי
"ויבז בעיניו לשלוח יד במרדכי לבדו כי הגידו לו את עם מרדכי" (אסתר ג,ו). בתחילה חשב המן שמרדכי הוא תופעה יוצאת דופן, אבל כשהגידו לו את "עם מרדכי", הבין שלא יועיל לו אם יפגע במרדכי לבדו, שכן העם היהודי יצמיח עוד דמויות כמרדכי. מכאן למדנו שבכל יהודי יש נקודה של 'מרדכי'.
(רבי יצחק מוורקה)
כוח העם באחדותו
"ישנו עם אחד מפוזר ומפורד בין העמים" (אסתר ג,ח). כך אמר המן: ״ישנו עם אחד״ – לעם ישראל יש רק זאת שהם עם אחד, מאוחד. העצה היא ״מפוזר ומפורד בין העמים״ – לעשותם מפוזרים ומפורדים, ואז הם מאבדים את כוחם.
(רבי בונם מפרשיסחה)
נשארו שונים מכל עם
״ודתיהם שונות מכל עם, ואת דתי המלך אינם עושים״ (אסתר ג,ח). אפילו כאשר את דתי המלך, מלכו של עולם, אינם עושים חלילה, בכל-זאת לא איבדו את ייחודם, והם שונים מכל עם.
(רבי אשר-ישעיה מרופשיץ)
הכול מכירים
גם כשעם ישראל מפוזר ומפורד בין העמים, הכול מכירים ש״ישנו עם אחד״, שעם ישראל הוא עם אחד ויחיד, וזה דווקא על-ידי ש״דתיהם שונות מכל עם״.
(לקוטי שיחות)
מצוות שהן אות
״ליהודים הייתה אורה ושמחה וששון ויקר״ (אסתר ח,טז). נאמר בגמרא: "אורה זו תורה, שמחה זה יום טוב, ששון זה מילה, ויקר אלו תפילין". ועל-פי הפשט, הואיל והגזירה הייתה במיוחד על עניינים אלו, שהמן בחר להילחם במצוות האלה, שהן אות, לכן כשבטלה הגזירה נעשה ״אורה ושמחה וששון ויקר״.
(ספר המאמרים תשי״ב)
פורים בימות המשיח
״נזכרים ונעשים בכל דור ודור... וזכרם לא יסוף״ (אסתר ט,כח). כל המועדים בטלים לימות המשיח, אבל פורים לא יתבטל. היינו שהדברים שפורים נותן, ומה שיהודי יכול לקחת מימי הפורים, הם הרבה יותר ממה שמועדים אחרים יכולים לתת, ואפילו יותר ממה שביאת המשיח מוסיפה בימות החול של אותם ימים.
(הרבי מליובאוויטש) |
זמנים נוספים
שקיעה: 19:14
זריחה: 6:06
