זה היה מראה לא-שגרתי: בקצה מבואת המלון יושב קצין צרפתי, לבוש מדים מגוהצים וחגור נשק, ומולו יהודי, תלמיד-חכם צעיר, והם משוחחים בחיבה. המראה החריג חזר ונשנה גם בימים שלאחר מכן.
באותה עת, בשנת תקמ"ג (1783), שהה במלון רבי נתן אדלר, רבה של פרנקפורט שבגרמניה. רבים ניצלו את ההזדמנות ובאו לקבל את פניו, שכן מנהגו היה לשבת בביתו ולהגות בתורה יומם ולילה. במקרים יוצאים מן הכלל יצא רבי נתן למסע, וזאת לצורך מצווה או בעבור צורכי הכלל.
למסע מסוג כזה יצא הפעם לעיר מיינץ (מגנצה) שבגרמניה. יהודי העיר הזמינו אותו להתארח בבתיהם, אך רבי נתן העדיף להתאכסן במלון.
באותו זמן חנו באזור כמה גדודי צבא. תנועת האנשים שבאו למלון, לפגוש את הגאון היהודי, עוררה את סקרנותו של אחד הקצינים. במיוחד משך את עיניו צעיר בעל חזות מרשימה.
הוא ניגש אליו ופתח עימו בשיחה, שבעקבותיה גברה הערצתו אליו, והוא הזמינו לשיחות נוספות. שמו של הצעיר היה משה סופר, ולימים נודע בכינויו 'החתם סופר'. באותה עת נמנה עם תלמידיו של רבי נתן אדלר.
מיום ליום התעצמה התפעלותו של הקצין מרבי משה, והוא קבע עימו שיחה בכל יום. פעם אחת אמר לו הקצין בהתרגשות: "לו היית מצטרף אלינו היית עולה לגדולה בזמן קצר". ואולם רבי משה השיב כי מטרת חייו היא לימוד התורה ואין הוא חפץ בגדוּלה אחרת.
הקצין שאל אותו כיצד הוא רואה את עתידו. "ודאי אהיה רב בישראל", השיב רבי משה.
בינתיים קיבל הגדוד פקודה לעבור למקום אחר, והקצין שלח שליח אל רבי משה וביקשו לסור אליו, לנוכח רצונו להיפרד ממנו בטרם עוזבו את העיר. המפגש ביניהם היה מרגש ולבבי. הקצין מסר לידיו את כרטיס הביקור שלו ואמר: "עודך צעיר, ולכן אינך מייחס חשיבות לעצתי. אבל יום אחד תבין כי צדקתי, ואז תוכל לפנות אליי ואעשה הכול לעזור לך".
השנים עברו. התלמיד הצעיר נעשה רבה הנודע של פרשבורג שבהונגריה. יום אחד בא לפניו דין תורה.
באותו זמן ניטשה מלחמה בין אוסטריה, שפרשבורג הייתה בשלטונה, לבין צרפת. בשדות הקרב נותרו כלי נשק, ותושבי הכפרים אספו את שלל המלחמה ומכרו אותו. שני שותפים יהודים עסקו בקניית כלי הנשק ומכירתם לצבא האוסטרי.
אך בבואם להתחלק ברווחים נתגלע סכסוך ביניהם. הם פנו אל בית הדין בראשות החתם סופר, והוא פסק לטובת אחד הצדדים. השותף שידו הייתה על התחתונה סירב לקבל את הפסק, ופנה לבית המשפט, בתקווה שבערכאה זו יזכה בדין.
בשלב זה החלו הדברים לצאת מכלל שליטה. יד הצרפתים גברה, ומעתה מכירת נשק לצבא האוסטרי נחשבה מעשה בגידה. השניים נעצרו והתיק הועבר לבית הדין הצבאי.
דבר המשפט עורר עניין רב. שונאי ישראל שמחו על ההזדמנות להפוך סכסוך זניח בין שותפים למשפט ראווה על ריגול, ובעיקר שרב היהודים, החתם סופר בכבודו ובעצמו, מעורב בו, ויעמוד גם הוא למשפט על חלקו בפשע.
השותף שפנה אל בית המשפט כבר הספיק להתחרט על מעשיו, ואולם את הנעשה אין להשיב.
ראשי הקהל הבינו היטב את משמעות המשפט. החששות גברו כשנודע שבראש ההרכב יעמוד המפקד הצבאי הראשי של האזור, דבר שהעיד על מידת הרצינות שייחס הצבא הצרפתי למשפט.
כאשר באו העסקנים אל החתם סופר וסיפרו לו את דבר הצרה המרחפת מעל הקהילה, לא התרגש למשמע הדברים. הוא רק יעץ להם לנסות להתקבל לשיחה אצל המפקד הראשי.
ראשי הקהל עשו כמצוות רבם, אך כל ניסיונותיהם עלו בתוהו. הפחד בקרב ראשי הקהל גבר והלך.
מועד המשפט נקבע למחרת יום הכיפורים תק"ע (1809). בערב הצום, אחר הצהריים, באו ראשי הקהל אל החתם סופר ומצאו אותו עוסק בכתיבת תשובה הלכתית. "אנו אובדי עצות", אמרו לו.
החתם סופר לא איבד את שלוות רוחו. הוא ביקש מראשי הקהל להמתין כמה דקות עד שיסיים את כתיבת התשובה ההלכתית. לאחר מכן חיפש במגירותיו, מצא כרטיס ביקור קטן והגישו לראשי הקהל.
הם הביטו בכרטיס ונדהמו לגלות עליו את שמו של המפקד הצבאי הראשי. עתה, כשכרטיס הביקור בידם, פנו ללשכתו, והוכנסו לפגישה המיוחלת.
המפקד לא הסתיר את פליאתו על שכרטיס הביקור שלו מצוי בידי רב, אך אמר שהדבר מעיד כי הרב הזה אינו אדם פשוט. ראשי הקהל יצאו מחדרו ובליבם החלה מנצנצת תקווה.
במועד פתיחת המשפט הופיע החתם סופר באולם בית הדין הצבאי. הוא נכנס לאולם כשארשת שלווה נסוכה על פניו, בלי שום סימני פחד.
כאשר נכנס לאולם אב בית הדין זיהה מייד את החתם סופר, הלוא הוא ידידו מלפני עשרים ושבע שנים, ששמח להכירו באותו בית מלון, והזמינו לשבת לידו.
לחבריו השופטים הסביר שהוא מכיר אישית את הרב, והוא משוכנע לחלוטין שאדם כזה לא ייתן את ידו לקשר של ריגול, וכל האשמה חסרת שחר. המשפט בוטל והנאשמים זוכו מייד.
היו שנזכרו אז בהתעקשותו של רבי נתן אדלר להתאכסן בבית המלון דווקא ולא בבתי התושבים היהודים בעיר. | 
זמנים נוספים
שקיעה: 19:14
זריחה: 6:06
