וישמע יתרו (יח,א)
"יתרו" - הוא על-דרך לשון הכתוב, "כיתרון האור מן החושך" (קהלת ב).
הכוונה הפנימית בזה היא, שיש יתרון באור כזה הבא ונובע מן החושך (לעומת אור רגיל, שלא בא מתוך החושך), בכך שהחושך עצמו הוא שנהפך לאור. כך אירע גם ליתרו: בתחילה היה כומר לעבודה-זרה ואחר-כך התגייר ונעמד בקרן אורה.
(לקוטי לוי-יצחק)
וישמע יתרו כהן מדין חותן משה (יח,א)
הפרשה פותחת בשבחו של יתרו ומובן מדוע היא מציינת את היותו "חותן משה", אבל איזה שבח יש בכך שהיה "כהן מדיין", כהן לעבודה-זרה?
אלא דווקא בשילוב שני התארים הללו כאחד נרמז יתרון האור מן החושך כיתרון החכמה מן הסכלות, אשר היה הכנה מתאימה למתן-תורה, שבו היה גילוי אלוקות בבחינת "ישת חושך סתרו":
"כהן מדיין", הקליפה שהיא תכלית הישות וממנה נובעים המדון והמריבה, מתהפכת לתכלית העילוי, עד לבחינת "חותן משה". וכן לאידך גיסא, יתרו פעל במשה ירידה ("חות דרגה") שהודות לה יכול היה משה, על-אף רוממותו, לשמש ממוצע בין הקב"ה לעם-ישראל ובין ישראל לתורה - ולהיות מקבל התורה.
(מאמר ד"ה "וישמע ויתרו" - תשמ"ה)
ואשא אתכם על כנפי נשרים ואביא אתכם אלי (יט,ד)
בשעת מתן-תורה נתעלו ישראל לתכלית העילוי, כדכתיב (דברים ה), "פנים בפנים דיבר ה' עמכם", אף-על-פי שזמן קצר בלבד קודם לכן היו בתכלית השפלות - משועבדים בחומר ובלבנים במצרים. עלייה כזו לא היתה אפשרית אלא על-ידי רחמיו הגדולים של השם יתברך.
זהו שרמז הכתוב:
העלייה של "ואביא אתכם אלי" בשעת מתן-תורה, בחינת "פנים בפנים", הייתה אפשרית רק על-ידי "כנפי נשרים" - מידת הרחמים שלמעלה (כי הנשר הוא רחמני, כפירוש רש"י כאן).
(סידור עם דא"ח)
ואתם תהיו לי ממלכת כוהנים (יט,ו)
כאן נרמזו כל שלוש המעלות (כתרים) שניתנו לישראל בשעת מתן-תורה - תורה, מלכות וכהונה:
"ואתם תהיו לי" - רומז לתורה, על-פי פירוש המכילתא: "שתהיו פנויין לי ועוסקים בתורה"; "ממלכת" - מלכות; "כהנים" - כהונה.
בשעת מתן-תורה היו לכל אחד ואחד מישראל את כל שלוש המעלות האמורות: שהרי כל אחד מהם היה פנוי לה' ועוסק בתורה; שני כתרים בראשו (שבת פח) - כמלך; והיה ראוי לאכול בקודשים (מכילתא) - כהונה.
(לקוטי-שיחות, כרך ח, עמ' 244)
וגם בך יאמינו לעולם (יט,ט)
בסוף ימיו של הרב המגיד ממזריטש כבר התגבשה קבוצה של אברכים שהיו מקושרים לרבנו הזקן, והיה נוהג להתוועד עמם מזמן לזמן. באחת ההתוועדויות, שהתקיימה לפני חג השבועות, הקשה רבנו הזקן: מדוע אמר הקב"ה למשה "וגם בך יאמינו לעולם" - וכי בכך ביקש, כביכול, לתת שוחד למשה?!
ותירץ זאת על-פי פירוש רבי אברהם בן עזרא: ישראל פקפקו בנבואתו של משה. הם לא האמינו כי אמנם ייתכן שהקב"ה ידבר אל אדם וזה יישאר חי. לכן אמר ה' למשה "וגם בך יאמינו", היינו, שיאמינו כי אתה נביא.
מקשה על כך הרמב"ן: "לא ייתכן שזרע אברהם יטילו ספק בנבואה, כי האמינו בה' מאבותם". לכן מפרש הרמב"ן את הכתוב בצורה שונה.
והמשיך אדמו"ר הזקן: כוונת הכתוב היא, שבני-ישראל אמנם האמינו בעצם עניין הנבואה, אלא שהטילו ספק אם משה הוא הנביא. על זה הבטיחו הקב"ה שבני-ישראל יאמינו שהוא הוא נביא ה'.
וסיים רבנו הזקן: כולם יודעים על הרב המגיד, אלא שמסופקים הם אם הוא-הוא ("אויב ער איז דער")... עלינו אפוא לדעת כי הרבי שלנו (הרב המגיד) הוא-הוא הרבי.
באותו חג השבועות, אכן, הרגישו האברכים ברב המגיד את ה"אנוכי עומד בין ה' וביניכם"...
(ספר-השיחות תש"ד)
וקידשתם היום ומחר וכיבסו שמלותם (יט,י)
אומר אדמו"ר הזקן: "וקידשתם היום ומחר" - זה מלמעלה, אבל "וכיבסו שמלותם" צריך כל אחד ואחד לעשות בעצמו.
ומבאר כ"ק אדמו"ר הצמח-צדק: "וקידשתם" נאמר למשה רבנו ול"אתפשטותא דמשה" שבכל דור ודור, אשר ביכולתם לקדש את "היום" ואת "המחר". אבל דרושה לכך הכנה, והיא, העבודה של "וכיבסו שמלותם" - לנקות את ה'לבושים' שהם המחשבה, הדיבור והמעשה. מלאכה זו - צריך כל אחד ואחד לעשות בעצמו.
(היום-יום עמ' נט)
אנוכי ה' אלוקיך (כ,ב)
בחסידות מבואר בהרחבה שבמתן-תורה נפעלה המשכת השכינה למטה וניתנה האפשרות להחדיר קדושה בעולם הגשמי, עניין שיהיה בתכלית השלימות לעתיד-לבוא שאז יהיה העולם כולו חדור בקדושה באופן גלוי לעין כול.
ביטוי לכך שהקדושה חדרה בכללות העולם ניתן בכך שבשעת מתן-תורה "ציפור לא צווח... שור לא געה... העולם שותק ומחריש" - ומארבע רוחות העולם ומלמעלה ומלמטה נשמע הקול "אנוכי ה' אלוקיך".
(מהתוועדות שבת-קודש פרשת יתרו תשמ"ה) | 
זמנים נוספים
שקיעה: 19:14
זריחה: 6:06
