בחודשים הראשונים אחרי הסתלקות הרבי הריי"צ הפצירו רבים מהחסידים בחתנו הצעיר לקבל עליו את ההנהגה. הרבי סירב בתוקף. למשלחת של זקני החסידים, שנכנסו אליו והצהירו כי הם מוסרים את עצמם אליו בלב ונפש, אמר: "מה שמותר לי ומה שיש בידי – אתן, אך מה שאין בידי ומה שאסור לי – אינני יכול לתת ואינני רוצה".
באותם ימים נכנס אל הרבי יהודי שלא נמנה אז עם חסידי חב"ד. הוא הושיט לו פתקה של 'פדיון נפש', כפי שנהג למסור לרבי הקודם. אמר לו הרבי: "עליך למסור זאת לחותני". תמה האיש: "אבל עתה הוא לאחר ההסתלקות?!". השיב הרבי: "עשה כמוני. כששולחים לי פדיון נפש, אני עולה לקומה השנייה, נכנס לחדרו של חותני, עומד מול הכיסא, ומכיוון ש'קדושה אינה זזה ממקומה', אני קורא שם את הפדיון. עשה אפוא כן גם אתה"...
להתמסר ליהודי שני
ואולם החסידים כבר החליטו. במהרה החלו המונים לנהור להתוועדויותיו של הרבי, שבהן החל להתגלות המעיין הנובע של דברי תורה וחסידות, בדרכו המיוחדת. החסידים המתינו בקוצר רוח שהרבי יואיל להשמיע מאמר חסידות, וזה יהיה האות שקיבל עליו את הנשיאות.
חלפה כמחצית השנה. בחג השבועות, באמצע ההתוועדות, קם אחד מזקני החסידים וקרא: "השיחות טובות מאוד, אבל החסידים מבקשים לשמוע מאמר חסידות". הרבי לא הגיב. נטל החסיד כוס 'לחיים', קם וחזר על הבקשה, ואולם הרבי לא הגיב. לאחר שהרבי השמיע שיחה נוספת, קם החסיד בשלישית וחזר וביקש בשם כל הקהל שהרבי יאמר מאמר חסידות. חיוך קל עלה על שפתי הרבי. הוא הרהר כמה רגעים והפטיר: "זה לא חייב להיות עכשיו; זה יכול להיות בהזדמנות אחרת".
ההזדמנות הזאת באה בי' בשבט תשי"א, כשהתמלאה שנה להסתלקות. בהתוועדות שנערכה לרגל יום ההילולא השמיע הרבי את מאמר החסידות "באתי לגני", וזה היה האות שקיבל את הנשיאות בפועל.
במאמר זה הרבי מתווה למעשה את תפקיד דורנו. הוא קובע שם כי דורנו הוא דור הגאולה, ושהתפקיד המוטל עלינו הוא להביאה בפועל ממש. הוא מדבר שם על אהבת ישראל ועל הצורך למסור את הנפש למען יהודי שני. מי שמתעמק במאמר הזה מוצא בו את תמצית דרכו של הרבי.
חביבות השביעי
במאמר זה הרבי מקביל בין שבעת הדורות, מאברהם אבינו ועד משה רבנו, שהורידו את השכינה למטה, לבין שבעת הדורות של חסידות חב"ד, שמטרתם להכין את העולם לקראת משיח צדקנו.
הרבי מדייק בלשון חז"ל "כל השביעין חביבין" ולא "כל החביבין שביעין", שמכאן משמע כי עיקר חביבותו של השביעי היא בעצם היותו שביעי: "חביבותו אינה מצד עניין התלוי בבחירתו, רצונו ועבודתו, כי אם בזה שהוא שביעי, שזה בא מצד התולדה". אין הדור השביעי יכול להידמות כלל לדור הראשון, אולם מעלתו היא, שבכוחו לסיים את עבודתו של הראשון.
זה דורנו, הדור השביעי, שצריך לסיים את עבודת הדורות הקודמים ולהביא את הגאולה בפועל ממש. ובלשון הרבי: "זה תובעים מכל אחד ואחד מאיתנו, דור השביעי, דכל השביעין חביבין. דעם היות שזה שאנחנו בדור השביעי הוא לא על-פי בחירתנו ולא על-ידי עבודתנו, ובכמה עניינים אפשר שלא כפי רצוננו, מכל מקום הנה כל השביעין חביבין, שנמצאים אנחנו בעקבתא דמשיחא, בסיומא דעקבתא, והעבודה – לגמור המשכת השכינה, ולא רק שכינה כי אם עיקר שכינה, ובתחתונים דווקא". |
זמנים נוספים
שקיעה: 19:14
זריחה: 6:05
