חיים ויצמן נולד בבוסטון שבארצות-הברית להורים שומרי מסורת. בצעירותו היגרה המשפחה להונג-קונג. האב ניהל שם סניף של חברה מסחרית מצליחה. השנים במזרח הרחוק טשטשו את זיקתה של המשפחה ליהדות.
לאחר לימודי התיכון התקבל חיים לאוניברסיטת אוקספורד באנגליה. זהותו היהודית הייתה בעבורו זיכרון רחוק בלבד. במוסד היוקרתי הכיר סטודנטית לא-יהודייה, והשניים תכננו להתחתן.
הסטודנט הופתע לגלות כי הוריו מגיבים בזעזוע למשמע הבשורה. אף שנטשו כמעט לחלוטין את יהדותם, המחשבה שנכדיהם לא יהיו יהודים החרידה אותם. הם הפצירו והתחננו לפני בנם כי יימנע מהצעד הזה, אך לשווא. התנגדותם נראתה בעיני חיים בלתי-הגיונית.
הוויכוחים המתמשכים עם ההורים הובילו לדחיית החתונה שוב ושוב, עד שפעם אחת, באחד מביקוריו בהונג-קונג, הודיע חיים להוריו: "בשבוע הבא אני מתחתן בלונדון. תרצו – תבואו; לא תרצו – הישארו בבית". ההורים ההמומים הודיעו לו בכאב אך בנחרצות: "אנחנו נשארים בבית".
הקרע בין הצדדים נראה בלתי-ניתן לאיחוי.
מייד בתום חופשתו בהונג-קונג עלה חיים למטוס ללונדון, נחוש לקיים את החתונה, כמתוכנן. לפני הנחיתה בלונדון נשמעה פתאום קריאה מוזרה במערכת הכריזה של המטוס: "אם יש במטוס יהודי, הוא מתבקש לפנות אל אחד מאנשי הצוות".
חיים הופתע. זו הפעם הראשונה שנתקל בהודעה חריגה כל-כך. לרגע התלבט, ואז קם ממקומו והזדהה כיהודי לפני אחת הדיילות. זו ליוותה אותו למחלקת העסקים שבקדמת המטוס. המתין לו יהודי מזוקן.
הדייל הראשי התנצל לפני הצעיר על הקריאה. "איננו נוהגים לעשות זאת", הבהיר לו, "אך האיש הזה אינו מניח לנו מתחילת הטיסה. הוא טוען שיש במטוס יהודי שהוא מוכרח לפגוש אותו. מובן שאם אתה מסרב לשוחח עם האיש – זכותך לשוב למקומך".
חיים הסתקרן וניאות לשוחח עם הנוסע. הלה הוציא מתיקו ספר באותיות עבריות, מסר אותו לידי הצעיר ואמר לו בהתרגשות: "זה מהרבי מליובאוויטש". הצעיר ניסה להרגיע את האיש הנסער וביקש לשמוע את פשר הדבר.
הלה סיפר כי הוא איש עסקים הסוחר באבני חן. לרגל עסקיו הוא מרבה לטוס בעולם. כאשר סיפר לרבי מליובאוויטש על טיסתו הקרובה להונג-קונג וממנה ללונדון, נתן לו הרבי ספר 'תניא' ובירכו בברכת הדרך. ואז נתן לו עוד ספר ואמר: "לפעמים פוגשים יהודים בטיסה, אז שיהיה לך עוד תניא".
"בעקבות דברי הרבי הייתי בטוח שאפגוש יהודי בטיסה, והנה אנחנו מתקרבים לנחיתה ועדיין לא פגשתי יהודי. לכן הפצרתי בדיילים להכריז על כך במטוס, ואני שמח מאוד שפגשתי אותך", אמר החסיד.
הצעיר התעניין בנימוס בתוכנו של הספר. הוא פתחו במקום שבו הייתה תחובה הסימנייה. "בבקשה תתרגם לי את מה שכתוב כאן", ביקש.
הספר נפתח בפרק יח, שבו מוסבר כי בליבו של כל יהודי חבויה אהבה עזה לבורא העולם, ולכן גם יהודי פשוט בתכלית מוכן למסור את נפשו על קידוש השם, כדי שלא להינתק מאלוקי ישראל. החסיד תרגם לו את הדברים, ואף שהצעיר לא הבין הכול, המילים האלה חדרו לליבו.
הוויכוחים הסוערים בבית שבו וצפו לנגד עיניו. הוריו טענו בלהט כי אסור ליהודי לשאת לא-יהודייה, וכי בכך הוא מנתק את עצמו ואת ילדיו מהעם היהודי. דבריהם התחברו לו עם הכתוב בספר שקיבל, על נכונותו של יהודי למסור את נפשו ובלבד שלא להינתק מהבורא.
את ההכנות לנחיתה והיציאה מנמל התעופה עשה אפוף מחשבות. משהו בחומת ההתבצרות שלו נסדק.
יומיים התהלך הצעיר אכול ספקות ולבטים. הוא נקרע בין החלטתו לשאת את בחירת ליבו לבין הרצון שגבר והתעצם בליבו שלא להינתק מעמו וממורשתו. לבסוף הודיע לצעירה כי הוא זקוק לפרק זמן של מחשבה מחודשת על החתונה הצפויה.
באותו לילה צלצל להוריו ועדכן אותם בהתפתחויות. הללו לא ידעו את נפשם מרוב שמחה. אביו דחק בו לטוס לניו-יורק, אל סבו, כדי שזה יעזור לו להבין טוב יותר את משמעות היותו יהודי. חיים ניאות.
את הסיפור הזה סיפר חיים ויצמן עצמו לאהרן-דב הלפרין, עורך 'כפר חב"ד', בשנת תשמ"א (1981), כאשר התנדב להסיעו ברכבו מס'-מוניקה ללוס-אנג'לס.
"את ספר התניא שהרבי שלח לי אני שומר עד היום", סיים. "אינני חסיד, אבל הקמתי בית יהודי, עם אישה שבאה מבית שומר שבת בניו-ג'רסי. אני משמש מרצה בכיר למינהל ושיווק, ונוסע הרבה בקליפורניה. מעת לעת מזדמן לי לפגוש סטודנטים יהודים, המתמודדים עם האתגרים שאיתם התמודדתי בגילם, ואני מספר להם את סיפורי".
(על-פי 'ורבים השיב מעוון') | 
זמנים נוספים
שקיעה: 19:14
זריחה: 6:06
