בכ' במרחשוון תרכ"א נולד בן לאדמו"ר הרביעי של חסידות חב"ד, המהר"ש (רבי שמואל) מליובאוויטש, ונקרא שמו בישראל שלום-דובער, לימים האדמו"ר החמישי, הרש"ב. סיפור לידתו היה כרוך בחלום מופלא שחלמה אימו, הרבנית רבקה. בחלומה ראתה את אימה ואת סבה, 'אדמו"ר האמצעי'. הם הורו לה לכתוב ספר תורה ובישרו לה כי ייוולד לה בן. כעבור כמה ימים חזר החלום ונשנה, ובסיומו בירכו אותה סבה ואימה, והיא ענתה בקול: 'אמן'. בעלה, המהר"ש, שמע פתאום את רעייתו עונה אמן מתוך שינה ושאלה לפשר הדבר. כשסיפרה לו, אמר: "חלום טוב הוא, ומדוע לא סיפרת לי מייד כשחלמת זאת לראשונה? חלומות כאלה הם מדברים העומדים ברומו של עולם".
המהר"ש החליט שספר התורה ייכתב על קלף מבהמות שחוטות וכשרות. קשה היה להשיג קלף כזה, ולכן התעכבה התחלת כתיבתו של הספר. ה'צמח צדק' הורה למהר"ש שהתחלת הכתיבה תהיה בחשאי. גם סיום הספר נעשה בחשאי, בי"ג במרחשוון תרכ"א. הרבנית רבקה תפרה את ה'מעיל' של ספר התורה, וכשהכניסה אותו לחדרו של ה'צמח צדק', בירך אותה: "מזל טוב! ויקיים ה' את הברכה שבירכו אותך חותני וסבי". כעבור שבוע ילדה את בנה הרש"ב ('התמים' חוברת ג, עמ' כח-ל).
הגוף הורגל
הרבי הרש"ב סיפר לבנו, הריי"צ: "כשהייתי בן שתים-עשרה חינכתי את גופי שכל איבר יעשה את המוטל עליו. היה לי זמן קבוע ללמוד שולחן ערוך אורח חיים, ואז עיבדתי את גופי כפי הוראות השולחן ערוך" (ספר השיחות תש"ג, עמ' 4). פעם אחת, בוועידת רבנים גדולה, הבחינו כמה מהרבנים במנהג מסוים של הרש"ב. שאלוהו למקורו, והרבי השיב: "ברגע זה אינני זוכר את המקור, אבל אין לי ספק שיש לזה מקור בהלכה, כי מילדותי הרגלתי את גופי שיתנהג בטבעו על-פי השולחן ערוך".
לחסיד שנכנס אליו ל'יחידות' הראשונה שלו אמר: "העבודה הראשונה היא לגדור את כוחות הנפש. לא זו בלבד שישלוט על הדיבור והמעשה, אלא האדם צריך להיות בעל-בית גם על כוחות כמו הראייה והשמיעה. רק לאחר מכן יכולה להתחיל העבודה עצמה". הרבי המשיל לו משל: "כשאדם רוצה להתבונן בעניין כלשהו, הוא נכנס לביתו, נועל את הדלת ויושב וחושב בדבר שרצונו לחשוב עליו. כל זה – כאשר האדם הוא בעל-בית ויש לו מקום מוגדר וסגור. אבל אם הוא נמצא במקום פרוץ ופתוח, אין הוא יכול אפילו לחשוב בלי הפרעות" (איגרות-קודש אדמו"ר הריי"צ כרך א, עמ' רעג).
חסיד צריך חבר
אמר הרש"ב: "חסיד צריך שיהיה לו חבר, שאיתו יוכל לדבר על הדברים הפנימיים, הלוחצים על ליבו. כל חסיד, באיזה מצב פרטי שיהיה, צריך להשקיע כוחות גדולים לקרב יהודי נוסף למקור חיי החיים של החסידות" (ספר המאמרים תש"י עמ' 219).
אחד מחסידיו התקשה למצוא פרנסה במקום מגוריו, ולבסוף מצא משרת מלמד בעיירה באזור חרסון. כשנכנס פעם אחת אל הרבי הרש"ב, שאלו הרבי אם יש לו קביעות יום-יומית עם אנשי מקומו בלימוד החסידות. השיב המלמד שאמנם בעלי-הבתים במקומו הם יהודים חסידים ויראי אלוקים, אבל ללמוד חסידות באמצע השבוע אין להם חשק, והם לומדים רק בשבת. אמר לו הרבי: "ולאיזו מטרה הביאך הקב"ה מעיר פלונית באזור וילנה לעיירה פלונית באזור חרסון? אם רק בשביל משרת המלמדות, הלוא היה יכול להזמין לך תלמידים גם במקום מגוריך או בסמוך לו. האם שמת אל ליבך שמה' מצעדי גבר כוננו, וכי בואך לעיירה זו הוא לשם כוונה פנימית?!". |
זמנים נוספים
שקיעה: 19:14
זריחה: 6:06
