כאשר התורה מתחילה לספר על נח היא מייד מעניקה לו דברי שבח יוצאי דופן: "נֹחַ אִישׁ צַדִּיק תָּמִים הָיָה בְּדֹרֹתָיו, אֶת הָאֱלֹקִים הִתְהַלֶּךְ נֹחַ". חכמינו עמדו על היחס המיוחד שנח מקבל לעומת צדיקים אחרים המוזכרים בתורה, ובפרט שהאבות, שהיו צדיקים גמורים, שעבדו את ה' בכל נפשם, לא זכו לשבחים כאלה.
מכאן למדו חכמינו (כפי שרש"י מביא זאת בפירושו) שמטרת השבח היא ללמדנו שני דברים: א) כאשר מזכירים צדיק, יש לדבר בשבחו, בבחינת "זכר צדיק לברכה". ב) "ללמדך שעיקר תולדותיהם של צדיקים מעשים טובים". אך עדיין נשאלת השאלה, מדוע לא הוזכרו שבחים דומים אצל האבות?
הרחבה בסיפורי האבות
אלא שחייהם של האבות זוכים לתיאור נרחב, שמשתרע על כמה וכמה פרשיות בתורה. התורה מספרת על קורותיהם ופועלם, ומתוך זה מובן שהאבות היו בעלי אישיות יוצאת דופן וצדיקים מיוחדים במינם. ממילא אין צורך לתארם בדברי שבח מפורשים.
לעומת זה, נח מוזכר בתורה בקצרה יחסית, ובעיקר בהקשר של מאורע אחד – המבול והמסתעף ממנו. לכן התורה נדרשת לתאר במילים מפורשות את דמותו של נח כצדיק תמים.
המניעים של נח
ועדיין יש להקשות, שגם התנהגותו של נח במבול מתוארת בפרוטרוט, ודיי בה להסיק שנח ציית לכל הוראותיו של הקב"ה – הוא בנה את התיבה על-פי ההנחיות שקיבל, אסף אליה את בעלי-החיים, ותפקד במשך כל תקופת המבול כפי שנצטווה. מדוע יש צורך לציין במפורש שהיה צדיק?
אלא שהציות של נח לציוויי הקב"ה בעניין למבול יכול להתפרש כדבר שמקורו במניע תועלתני. נח חשש לחייו מפני המבול וביקש להינצל, ולכן מיהר לבנות את התיבה, כפי שנצטווה, כדי שזו תגן עליו ועל משפחתו. זאת ועוד: עצם מילוי ציווי הקב"ה אינו מעשה של לפנים משורת הדין, שראוי לזַכות את נח בתואר 'צדיק', אלא זה דבר שהיה חייב לעשותו. לכן התורה מדגישה שנח היה צדיק, ופעל מתוך צדקות ולא לתועלתו.
שבחם של צדיקים
עוד יש להסביר בפשטות, שהסיבה שהתורה שיבחה את נח דווקא היא מפני ש'תורה' מלשון 'הוראה'. כוונתה של התורה אינה לספר את שהתרחש בעבר בלבד, אלא על-ידי הסיפורים האלה להעביר מסר שינחה את האדם בחייו, בכל זמן ובכל מקום.
נח הוא הצדיק הראשון המוזכר בתורה, ובהזכרתו התורה מבקשת ללמד את האדם את הכלל שבכל פעם שמזכירים צדיק יש לדבר בשבחו, והראיה – שכך התורה עצמה נוהגת בנח. את המסר הזה התורה מלמדת בהזדמנות הראשונה שבה מוזכר שמו של צדיק, הלוא הוא נח, ואין צורך לחזור על כך אצל הצדיקים שחיו אחריו.
(לקוטי שיחות, כרך ה, עמ' 37; כרך כח, עמ' 136) | 
זמנים נוספים
שקיעה: 19:14
זריחה: 6:06
