בשורת הנחמה על הגלות והחורבן מופיעה בכפל לשון: "נחמו נחמו עמי" (ישעיה מ,א). אומר על כך המדרש (ילקוט שמעוני ישעיה שם; איכה רבה סוף פרשה א): "לקו בכפליים ומתנחמים בכפליים". מה משמעות הכפל של הנחמה – באיזה מובן היא תהיה כפולה?
יש נחמה כפולה במובן הכמותי. למשל, אדם שביתו עלה באש יתנחם בבית אחר שייבנה במקומו. אם הבית יהיה גדול ומפואר פי שניים מביתו הראשון – זוהי נחמה כפולה, בכמות. אך יש נחמה כפולה במובן האיכותי. נחמה רגילה משאירה את הצער ואת עוגמת הנפש, ונותנת פיצוי תמורתם; ואולם נחמה כפולה מוחקת ומסלקת לגמרי את הצער, ולא עוד אלא שהיא מגלה לאדם שמה שהיה נראה לו דבר מצער וכואב, היה בעצם טוב (לקוטי שיחות כרך כט, עמ' 377).
למה צחק רבי עקיבא
דוגמה לכך מצויה בסיפור הגמרא (תענית כא,א; סנהדרין קח,ב) על נחום איש גם-זו. הוא הוליך דורון לקיסר, ובדרך החליפו בעלי האכסניה את תכולת התיבה בעפר. הקיסר כעס, כמובן, ורצה להורגו, ואילו רבי נחום האמין ש"גם זו לטובה". לבסוף קרה הנס ואותו עפר נהפך לכלי נשק, שבהם ניצח הקיסר את אויביו, והוא גמל על כך לרבי נחום ברוחב לב. או-אז התברר שהחלפת תכולת התיבה בעפר לא הייתה מלכתחילה דבר רע, אלא טוב נפלא. זוהי נחמה כפולה – נחמה שמגלה כי מעולם לא היה כאן רע אלא טוב צרוף.
המחשה לגישה זו מוצגת בסיפור הגמרא (סוף מכות) על רבי עקיבא וחבריו שעלו לירושלים, וראו שועל יוצא מבית קודשי הקודשים. התחילו הם לבכות ואילו רבי עקיבא צחק. "אמרו לו, מפני מה אתה משחק? אמר להם, מפני מה אתם בוכים? אמרו לו, מקום שכתוב בו 'והזר הקרב יומת', ועכשיו שועלים הילכו בו – ולא נבכה! אמר להן, לכך אני משחק". רבי עקיבא הסביר שהוא רואה במראה השועל את מילוי נבואת אוריה ("צִיּוֹן שָׂדֶה תֵחָרֵשׁ"), ולכן עכשיו הוא בטוח במילוי נבואתו של זכריה ("עֹד יֵשְׁבוּ זְקֵנִים וּזְקֵנוֹת בִּרְחֹבוֹת יְרוּשָׁלִָם"). על כך אמרו לו: "עקיבא ניחמתנו, עקיבא ניחמתנו".
כאן באה לידי ביטוי הנחמה הכפולה, הקשורה במכה הכפולה דווקא. נוסף על עצם החורבן יש כאן גם חילול השם נורא: שועל מתהלך בקודש הקודשים! אבל רבי עקיבא 'משחק'. הוא מסוגל לראות בעיני רוחו את הנחמה הכפולה הצומחת מתוך שיא החורבן דווקא; נחמה שעל-ידה יימחקו כליל הכאב והצער, ולא עוד אלא שהם עצמם ייהפכו למקור של שמחה וששון.
רק בעתיד נבין
סוג זה של נחמה אין בכוחנו להבינו בימי הגלות. לוּ היינו מסוגלים לראות את הטוב שבגלות, לא היינו מצטערים עליה ולא היינו מבקשים מהקב"ה לגואלנו. לכן עשה הקב"ה שהגלות על צרותיה נראית רע גמור, כדי שנזעק על הגאולה. ואולם כשתבוא הגאולה תבוא גם הנחמה הכפולה. או-אז, בדרך נעלמה מבינתנו, נראה ונחוש את הטוב שהיה טמון בגלות עצמה.
לעתיד לבוא ייפקחו עינינו ונבין כי אפילו המאורעות האפלים ביותר של הגלות, אפילו ההשפלה היתרה של כבוד שמיים וכבוד ישראל, לא היו אלא כלי נעלם לטוב שיתגלה בזמן הגאולה. נבין שאף אימי הגלות נבעו מ'החסדים המכוסים' של הקב"ה, ונודה לו על כך: "אוֹדְךָ ה' כִּי אָנַפְתָּ בִּי" (ישעיה יב,א). זוהי הנחמה הכפולה, נחמה שהופכת את הצער לטוב (לקוטי שיחות כרך יט, עמ' 67). |
זמנים נוספים
שקיעה: 19:14
זריחה: 6:05
