נושאים נוספים
	אור וחום ההתקשרות
	פרשת ואתחנן | לפעול את הנחמה
	הגאולה והאחישנה תלויות בתורה ובצדקה
	ירידה גדולה – עלייה גדולה
	משיח צדקנו יודה למחישים את בואו
	"ויהי בארבעים שנה" כולל תפארת זקנים – לוי יצחק
	פרשת ואתחנן
	סודותיה של מצוות צדקה
	הסגת גבול בחינוך
	"כתר שם טוב עולה על גביהן"
	עת לדעת
	תשמ"ב
	הלכות ומנהגי חב"ד

כל חודש "קיימא סיהרא באשלמותא", מהי המעלה המיוחדת בשלמות הלבנה של חודש אב? * הגלות שהחלה בתשעה באב חמורה יותר מגלות מצרים, שכן, זוהי גלות של "ממלכת כהנים וגוי קדוש" * אופן ההנהגה בליובאוויטש – נמשך ומתפשט בכל מקום ובכל זמן

א. אודות חמישה עשר באב – אמרו חז"ל¹: "לא היו ימים טובים לישראל כחמישה עשר באב". והטעם הראשון – בזמן – על יום טוב זה הוא: "יום שכלו בו מתי מדבר"², שכן, בכל תשעה באב היו עושין קבריהן ושוכבין בתוכן, ולמחר הכרוז יוצא הבדלו החיים, ואותה השנה שכלתה הגזירה קמו כולם, והיו סבורים שמא טעו בחודש, עד שראו שנתמלאה הלבנה בט"ו בחודש, ואז ידעו שכלתה הגזירה, ועשאוהו יום טוב³.

נמצא, שחמישה עשר באב הוא עניין של תיקון על תשעה באב – גזירת מתי מדבר, שזהו העניין הבלתי רצוי הראשון של תשעה באב, והתיקון לזה היה בחמישה עשר באב, שאז כלתה הגזירה כו'.

ויש לקשר זה עם פרשת השבוע, פרשת ואתחנן, שבה נאמר "ואתם הדבקים בה' אלוקיכם חיים כולכם היום"⁴, והרי פסוק זה נאמר על אלו שנשארו לאחרי הגזירה דמתי מדבר, ובלשון רש"י⁵: "כבר כלו מתי מדבר, ואלו – מאותן שכתוב בהן חיים כולכם היום".

ב. ויש להוסיף, שחמישה עשר באב אינו תיקון רק על עניין מתי מדבר, אלא גם תיקון על החורבן והגלות של תשעה באב:

מבואר בספרי קבלה וחסידות⁶ שהעילוי של חמישה עשר באב – "לא היו ימים טובים לישראל כחמישה עשר באב" – קשור עם מילוי הלבנה, "קיימא סיהרא באשלמותא"⁷.

ואף שהעניין של מילוי הלבנה ישנו בכל ט"ו לחודש, מכל מקום, ישנו עילוי מיוחד בט"ו באב לגבי יום ט"ו של כל שאר חודשי השנה, ואפילו לגבי ט"ו ניסן, חג הפסח, וט"ו תשרי, חג הסוכות – להיותו לאחרי גודל הירידה של תשעה באב, שאז היה כללות עניין החורבן.

והעניין בזה:

ידוע הכלל שכל ירידה היא לצורך עלייה, ומזה מובן, שככל שהירידה היא ביותר, אזי גם העלייה היא באופן נעלה יותר.

והנה, תשעה באב הוא עניין של ירידה גדולה ביותר שאין למטה ממנה, שכן, מכל ארבעה הצומות הקשורים עם עניין החורבן והגלות, הרי הצום של תשעה באב הוא החמור מכולם, לילו כיומו⁸, וכיוצא בזה. ומזה מובן, שגם העלייה שבאה לאחרי ירידה גדולה זו – העלייה של ט"ו באב, שאז "קיימא סיהרא באשלמותא" – היא עלייה גדולה ביותר שאין למעלה ממנה.

ולכן, "לא היו ימים טובים לישראל כחמישה עשר באב", היינו, שהיום טוב של ט"ו באב גדול יותר מהימים טובים של ט"ו ניסן (חג הפסח) וט"ו תשרי (חג הסוכות) – שכן, אף שגם בימים טובים של פסח וסוכות ישנו העילוי של "קיימא סיהרא באשלמותא", מכל מקום מכיון שעלייה זו אינה באה לאחרי ירידה גדולה כזו כמו הירידה של תשעה באב, לכן, אין זו עלייה גדולה כל כך כמו העלייה של ט"ו באב שבאה לאחרי גודל הירידה של תשעה באב.

ג. בפרטיות יותר:

גם העילוי של חג הפסח (ט"ו בניסן) בא לאחרי הירידה של עניין הגלות – גלות מצרים, אבל אף על פי כן, מכיון שגלות מצרים הייתה לפני מתן תורה, לפני שהוכתרו ישראל להיות, "ממלכת כוהנים וגוי קדוש"⁹, הרי מובן, שאין זו ירידה גדולה כל כך לגבי ירידת הגלות של תשעה באב, לאחרי שנעשו ישראל "ממלכת כוהנים וגוי קדוש" במתן תורה, שכן, כאשר "ממלכת כוהנים וגוי קדוש" נמצאים במצב של גלות, הרי זה ירידה גדולה ביותר וביותר, ובמילא, גם העלייה שלאחרי זה היא עלייה גדולה יותר.

וכן בנוגע לחג הסוכות (ט"ו תשרי) – אשר למרות היותו לאחר עבודת התשובה של עשרת ימי תשובה וחודש אלול (כמבואר בחסידות¹⁰ בעניין "זמן שמחתנו" – שזוהי השמחה הבאה לאחרי עבודת התשובה), והרי עבודת התשובה קשורה עם עניין של ירידה כו' – מכל מקום, מובן וגם פשוט שישנו חילוק גדול ביותר בין מצב הירידה של תשעה באב, למצב שבו נמצאים בימים שלאחרי זה, ובפרט בחמישה עשר באב, לאחרי התיקון של ענייני תשעה באב, ועל אחת כמה וכמה כשמגיע ראש חודש אלול, התחלת חודש התשובה והחשבון על כל השנה כולה – ריחוק עצום, שלא בערך כלל, לגבי המצב של תשעה באב!

גם יהודי פשוט שבפשוטים יודע ומרגיש בעצמו את ריחוק הערך שבין תשעה באב לראש חודש אלול – כפי שמתאר כ"ק מו"ח אדמו"ר¹¹ את האווירה ששררה בליובאוויטש, אפילו אצל אנשים פשוטים ביותר, בתקופות אלו; האווירה שהייתה במשך שלושת השבועות, עד לתשעה באב, שהיו באמת ימי צער ("טרויער טעג"), לעומת האווירה בימים שלאחרי זה – החל משבת נחמו שאז התחילו ללמוד לאחרי מעריב, לקיים מה שנאמר קומי רוני בלילה¹², וכאשר הגיעה שבת מברכים אלול (עוד לפני ראש חודש אלול) הרגישו כבר את האוויר והריח של חודש אלול, "עס האט זיך שוין אנגעהויבן פילן דער אלול ריח, עס האט שוין געבלאזן א תשובה ווינט"... דבר שבא לידי ביוטי באמירת תהילים, לימוד חסידות, וכיוצא בזה, כמסופר שם בארוכה ובפרטיות¹³.

ולכן, עם היות שעבודת התשובה של חודש אלול קשורה עם מצב של ירידה כו' – הרי מובן וגם פשוט שמצב זה הוא נעלה יותר באין ערוך לגבי הירידה של תשעה באב, ולכן, העלייה של ט"ו באב, לאחרי גודל הירידה של תשעה באב, גדולה יותר מאשר העלייה של חג הסוכות (בט"ו תשרי) ביחס למצב של חודש אלול.

ד. מאמר המוסגר:

בקשר למוזכר לעיל אודות האווירה ששררה בליובאוויטש אפילו אצל אנשים פשוטים כו' – מובן, שאין זה עניין השייך לנחלת העבר בלבד, מצב שהיה בעיירה ליובאוויטש, בזמן שונה ובמצב שונה כו', כי:

עניינה של ליובאוויטש הוא – ש"משם אורה יוצאת לכל העולם"¹⁴, ובלשון הידוע¹⁵: "נרות להאיר", כלומר, לא להסתגר בארבע האמות שלו, ועל כל פנים – שנים עשר מיל, ולומר "אני את נפשי הצלתי", אלא צריכים להאיר את כל העולם, עד שפועלים את הגאולה האמיתית והשלמה על ידי משיח צדקנו, כמבואר בשיחה הידועה¹⁶ בעניין "כל היוצא למלחמת בית דוד"¹⁷, שתפקידם של "חיילי בית דוד" להילחם  עם "אויבך ה' אשר חרפו עקבות משיחך"¹⁸, עד שפועלים את ביאת משיח צדקנו.

ומזה מובן, שגם אופן ההנהגה בליובאוויטש (כמוזכר לעיל תיאור כ"ק מו"ח אדמו"ר) – נמשך ומתפשט בכל מקום ובכל זמן.

ובפרט, שברי כ"ק מו"ח אדמו"ר הנ"ל אודות אופן ההנהגה בליובאוויטש, נאמרו כמה וכמה שנים לאחרי היציאה מהעיירה ליובאוויטש, ויתירה מזה – לאחרי היציאה ממדינה ההיא, כאשר העיירה ליובאוויטש נשארה "מאחורי מסך הברזל", ובמצב של חורבן כו'.

ואף על פי כן, סיפר כ"ק מו"ח אדמו"ר בשיחתו הקדושה אודות אופן ההנהגה בליובאוויטש – שיחה כזו שאינה "שיחה נאה" בלבד, כי אם על דרך ובדוגמת "שיחה" דתפילה או "שיחה" דתורה, כלומר, עניין של הוראה, ובפרט לאחרי שכתב את הדברים, וציווה להדפיסם לדורות¹⁹, שמזה מובן עד כמה נוגעים הדברים באופן של הוראה לדורות.

והגע עצמך:

מובן וגם פשוט שאצל כ"ק מו"ח אדמו"ר נשיא דורנו היה כל רגע ורגע יקר ביותר, ובוודאי ניצל כל רגע ורגע לענייני קדושה, עבודת התפילה, לימוד וקיום המצוות כו' – שהרי אפילו פשוט שבפשוטים יודע עד כמה חמור העניין של ביטול התורה אפילו רגע אחד בלבד, כמבואר העניין בעמוד הראשון של "פנים" ספר התניא.

ואפילו אם לא למד עדיין את העמוד הראשון של ספר התניא – הרי כאשר מסבירים לו, מבין היטב את חומר הדבר:

משל למה הדבר דומה – לאדם חשוב ונכבד ביותר, מלך גדול, שנותן לו מתנה חשובה ביותר, הרי בוודאי שלא יניח את המתנה של המלך בצד וילך לעסוק בעניינים אחרים, ועל אחת כמה וכמה – בעומדו לפני המלך!... ואם יתנהג באופן הפכי (להניח את מתנתו של המלך בצד בפניו של המלך) – הרי מובן וגם פשוט עד כמה חמור הדבר!

וככל הדברים האלה – בנמשל: הקדוש ברוך הוא נתן לכל אחד ואחד מישראל דבר הכי יקר – "ונתן לנו את תורתו", תורתו של הקדוש ברוך הוא! ואם כן, כיצד ייתכן שבעומדו לפני מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא – כפי שאומר בכל ברכה: "ברוך אתה ה'", לשון נוכח, מכיון שהקדוש ברוך הוא עומד לנגדו תמיד – יניח את התורה, מתנה הכי יקרה של הקדוש ברוך הוא, על הצד, וילך לעסוק בעניינים אחרים?!...

ומכיון שכן, הרי כאשר כ"ק מו"ח אדמו"ר מצא לנכון להקדיש מזמנו – זמן שהיה יכול לנצלו לעבודת התפילה, ללימוד התורה וקיום המצוות – כדי לספר ולכתוב סיפור זה, ולצוות לפרסמו באופן של דפוס, מובן וגם פשוט עד כמה נוגע וחשוב סיפור זה בתור הוראה לדורות!

(משיחת שבת פרשת ואתחנן ה'תשמ"ה.

תורת מנחם התוועדויות ה'תשמ"ה ח"ה עמ' 2666 ואילך. הנחת השומעים, בלתי מוגה)

________________________

1)    תענית כו, ריש ע"ב – במשנה. בבא בתרא קכא, א.

2)    תענית ל, סוף ע"ב. בבא בתרא שם.

3)    ירושלמי סוף תענית. פתיחתא דאיכה רבה לג. הובא בפירוש רש"י ותוספות תענית שם. וברשב"ם ותוספות בבא בתרא שם.

4)    ד, ד.

5)    חוקת כ, כב.

6)    פרי עץ חיים שער חג השבועות בסופו. אור התורה נ"ך (כרך ב) עמ' א'צו. ד"ה נחמו עת"ר (ספר המאמרים עת"ר עמ' ריח ואילך).

7)    זוהר חלק א קנ, ריש ע"א. חלק ב פה, א. וראה גם שם רטו, א. שמות רבה פט"ו, כו.

8)    רמב"ם הלכות תעניות פרק ד הלכה ז. אורח חיים סימן תקנ"ג סעיף ב.

9)    יתרו יט, ו.

10)  אור התורה שמיני עצרת סוף עמ' א'תשעט ואילך. וראה ליקוטי שיחות חלק י"ד עמ' 156. וש"נ.

11)  ליקוטי דיבורים חלק א קטז, א.

12)  איכה ב, יט. וראה הלכות תלמוד תורה לאדמו"ר הזקן פרק ד סעיף ח.

13)  הערת המערכת: לשלמות העניין, מובאים כאן קטעים מתוך שיחת כ"ק אדמו"ר מוהריי"צ (בתרגום ללה"ק):

"במשך שני חודשי הקיץ – הימים שאחר חג השבועות עד שבת נחמו – עם הפסקה מסוימת בימי בין המצרים, שהיו באמת ימי יגון ועצב, שכן את הלכות תשעה באב היו שומרים על פרטיהם – היו מטיילים קצת בין מנחה למעריב בכיכר השוק...

אחרי שבת נחמו החלו כבר ללמוד אחרי מעריב, לקיים את מה שנאמר "קומי רוני בלילה", וכשהגיעה שבת מברכים אלול כבר החלו לחוש זאת באוויר של אלול, בדריכות רבה חיכו ל"לדוד ה' אורי וישעי", לקול השופר, לתקיעה הראשונה שהיה בה משום הודעה ששערי חודש הרחמים נפתחו...

בשבת מברכים אלול בליובאוויטש, למרות שהייתה עדיין יום קיץ בהיר – השתנתה האווירה, החלו לחוש את ריח חודש אלול, החלה כבר לנשב רוח של תשובה. כל יהודי נעשה מתון יותר, עסוק יותר במחשבותיו. החלו לשכוח את עסקי החולין.

יום מימי חודש אלול אינו דומה כלל לימי השנה כולה. כאשר שוכבים במיטה בשעה שש בבוקר, שומעים שמניין הותיקין הראשון בבית המדרש כבר סיים תפילתו ותוקעים בשופר. קול השופר מעורר, אלול בעולם! ממהרים להתלבש, האדם חש אי נוחות מכך שהאריך בשנתו עד שעה כה מאוחרת. הימים הם ימי רצון, אפשר לפעול בהם באופן אחר לגמרי, יש להיות בן אדם, אסור להפסיד את הזמן.

כשבאים לבית המדרש מוצאים בו קהל גדול, יש שאומרים תהילים, אחרים לומדים חסידות, אחרים אומרים תיקוני זוהר ואחרים עומדים או יושבים ומתפללים".

14)  לשון חז"ל – ירושלמי ברכות פרק ד הלכה ה. שיר השירים רבה פ"ר, ד (ו). וראה "התמים" חלק ב עמ' קכו.

15)  ראה ליקוטי שיחות חלק ב עמ' 484 ואילך. וש"נ.

16)  נדפסה בליקוטי דיבורים חלק ד תשפז, ב ואילך. ספר השיחות תש"ב סוף עמ' 141 ואילך.

17)  שבת נו, א.

18)  תהילים פט, נב.

19)  ראה אגרות קודש אדמו"ר מוהריי"צ חלק ב עמ' שפב. ליקוטי שיחות חלק ב עמ' 522. ועוד.

סיכום:

אמרו חז"ל: "לא היו ימים טובים לישראל כחמישה עשר באב וכיום הכיפורים".

אחת הצרות שהיו בתשעה באב היא – גזירת מתי מדבר. ביום ט"ו באב בטלה הגזירה, "כלו מתי מדבר".

בט"ו באב יש גם תיקון על חורבן בית המקדש והגלות שבתשעה באב – בט"ו באב הירח מלא, "קיימא סיהרא באשלמותא", דבר המורה על העלייה הבאה אחר הנפילה של תשעה באב.

ט"ו באב מורה על עלייה גדולה ביותר, שכן, זוהי עלייה מירידה שאין כדוגמתה – תשעה באב.

חג הפסח, ט"ו בניסן, בא אחר הירידה של גלות מצרים, אך בעת גלות מצרים עוד לא היו ישראל "ממלכת כהנים וגוי קדוש". הגלות שהחלה בתשעה באב, בה גלה עם שהוא "ממלכת כהנים וגוי קדוש" הינה חמורה יותר.

חג הסוכות, ט"ו בתשרי, בא אחר ירידה של עיסוק בתשובה ותיקון חטאים, אך לכל ברור כי ירידה זו אינה מתקרבת לירידה של תשעה באב...

הרבי הריי"צ מתאר את הווי ימי בין המצרים וימי אלול בליובאוויטש. הדברים אינם 'סיפור נאה' אלא הוראה לדורות.