לכל אחד ואחד
״אלה הדברים אשר דיבר משה אל כל ישראל״ (דברים א,א). דבריו של משה רבנו היו מכוּונים "אל כל ישראל" – אל כל אחד ואחד על-פי מדריגתו והשגתו.
(ה'אמרי ברוך' מוויז'ניץ)
שתהיה אחדות
הדבר העיקרי שדרש משה מבני העם הוא שיהיו ״אל כל ישראל״ – שתהיה אחדות שרויה ביניהם, שיהיו אומה אחת, כלל ישראל.
(הגר״א)
נחמה לכושלים
כאשר משה רצה להוכיח את בני ישראל דיבר ״אל כל ישראל״, אל כלל ישראל, והכלל הוא תמיד קדוש ונעלה. זו נחמה לכל מי שנכשל בחטא, שאף-על-פי שחטא, בכל-זאת לא נותק מן השורש, כי הוא חלק מכלל ישראל.
(רבי יהודה-לייב אייגר)
אזכור ברמז
״לפי שהם דברי תוכחות ומנה כאן כל המקומות שהכעיסו לפני המקום בהן, לפיכך סתם את הדברים והזכירן ברמז, מפני כבודן של ישראל" (רש״י). דברי משה נאמרו לדור החדש, הדור שנכנס לארץ. דור זה לא היה בו מגוף החטא, אלא זכר ורמז לחטאי אבותיו, לפי שלא תוקנו עדיין כל החטאים. לכן הזכירם משה ברמז בלבד.
(חידושי הרי״ם)
סדר התוכחה
זו הדרך שיש ללכת בה בשעה שבאים לייסר ולהוכיח: תחילה פותחים ברמז דק, ורק לאחר שרואים שהשומע נוטה לקבל את דברי המוסר, אפשר לפנות אליו בדברים גלויים וחריפים ולומר: ״ממרים הייתם עם ה׳״.
(אלשיך)
בלי דקירה
יש ללמד זכות על כל יהודי, ואסור שתהיה מחלוקת. אין הכוונה שיש להימנע מלהוכיח את הזולת, אלא שיש לעשות זאת בדרך קירוב, ובלי 'דקירה'. צריך להסיר מהתוכחה כל עוקץ, או רמז לעקיצה, שגורם כאב לשומע.
(הרבי הריי"צ מליובאוויטש)
הוכח עצמך תחילה
״הוכח תוכיח״ הוא כמו ״הִמֹל יימול״. כשם שבמצוות מילה דרשו רז״ל (מנחות מב,א) ״המל – יימול״, היינו שרק מי שנימול בעצמו יכול למול אחרים, כן בתוכחה – תחילה "הוכח" את עצמך ולאחר מכן "תוכיח את עמיתך״.
(הצמח צדק) | 
זמנים נוספים
שקיעה: 19:14
זריחה: 6:06
