נושאים נוספים
	אור וחום ההתקשרות
	שבת חזון שייכת לכל אחד
	עצה למלחמה נגד היצר הרע
	ה' מנחם אב – זמן מסוגל לגאולה
	נרקוד בתשעת הימים
	חסידים מהדרים במצוות ואינם מכניסים עצמם לנסיונות
	פרשת דברים
	" כתר שם טוב עולה על גביהן"
	עת לדעת
	תשמ"ב
	הלכות ומנהגי חב"ד

כל שיראת חטאו קודמת לחכמתו, חכמתו מתקיימת (פרק ג משנה ט)

שלושה כתרים הן, כתר תורה כתר כהונה וכתר מלכות, וכתר שם טוב עולה על גביהן (פרק ד משנה יג)

על פירוש הגמרא [על הפסוק "ליהודים היתה אורה"] – "אורה זו תורה", שואלים, הלוא התורה נקראת תמיד בשם "אור", לשון זכר, ומדוע כתוב כאן "אורה", לשון נקבה?

עונה על כך אדמו"ר הזקן, ש'תורה' כאן הכוונה לתורה שבעל-פה, שהיא מקבלת מתורה שבכתב, ולכן נאמר כאן "אורה" לשון נקבה.

[. .] תורה שבעל-פה היא עניין שנמסר להבנה, ולמרות זאת הגישה של יהודי גם לתורה שבעל-פה היא מתוך אמונה; לא ניתן לפסוק לפי מסקנות השכל האישי, גם כאשר יש לו ראיות רבות וחזקות – אם יש לזה סתירה מהפוסקים הראשונים והאחרונים, שפסק ההלכה שלהם התקבל בתפוצות ישראל.

[. .] אפשר לטעון: הכיצד? אם היה מדובר בעניין מהתורה שבכתב, זה אכן לא נמסר להבנה בשכל; אבל מכיוון שבתורה שבכתב לא נכתב דין זה במפורש, אלא זה עניין מתורה שבעל-פה, שנמסרה להבנה, והפוסקים שפסקו את הדין בדור הקודם פסקו כך לכאורה רק מפני שהיו להם ראיות שכליות, ומכיוון שהוא, בשכלו, מבין אחרת – מדוע עליו להתחשב בפסקיהם?

והמענה הוא, שהגישה של יהודי גם לתורה שבעל-פה היא באמונה וביראת-שמים. כפי שחז"ל אומרים: "כל שיראת חטאו קודמת לחכמתו, חכמתו מתקיימת".

אכן, ודאי שצריך וחייב שיהיה זה "חכמתו", שהרי זה ענינה של תורה שבעל-פה, חכמה ושכל, אך מתי "חכמתו מתקיימת", מתי יהיה לה קיום? – כאשר "יראת חטאו קודמת לחכמתו", כשהיראה באה כהקדמה לחכמה.

(ליקוטי שיחות כרך ג, עמ' 918-919, תרגום מיידיש)

"כתר שם טוב" מצד עצמו הוא עניין חיצוני, ולמטה מ"כתר תורה, כתר כהונה, וכתר מלכות", ועד כדי כך, שהתנא מונה "שלושה כתרים" (תורה, כהונה ומלכות) בלבד. ואף-על-פי-כן, בהיותו על גביהן, הרי הוא "עולה על גביהן", למעלה מג' הכתרים.

וההסברה בזה:

"כתר תורה, כתר כהונה, כתר מלכות" – עם היות שגם בהם ישנו עניין של הליכה מדרגה לדרגה (ולא באופן של עמידה בלבד), בכל-זאת מודגשת בהם בעיקר הנתינה מלמעלה, ולא כל-כך מעלת העבודה בכוח עצמו, מה שאין כן "כתר שם טוב", שכל ענינו הוא עבודה בכוח עצמו – הרי הוא "עולה על גביהן".

ומכיוון שעניין "כתר שם טוב" הוא בהדגשה יתרה אצל ה"בעל שם טוב", בעל הבית על עניין "שם טוב", וממילא גם עלייתו "על גביהן", שנעשית על-ידי העבודה בכוח עצמו, היא באופן נעלה יותר – הרי מובן גודל עלייתו של הבעל שם טוב בגן-עדן, לאחרי הירידה למטה.

('תורת מנחם – התוועדויות תשמ"ח חלק ד, עמ' 321)