הצלת הכלל
״ולא כיליתי את בני ישראל״ (במדבר כה,יא). פינחס יקבל את שכרו לא מפני שמסר את נפשו למעני, אלא משום שבמסירות נפשו זו הציל את הכלל – ״ולא כיליתי את בני ישראל״.
(תוצאות חיים)
מסירת הרצון
מסירת נפש אינה כדעת העולם, שהיא מוות על קידוש השם בלבד. היא כוללת גם את מסירת הרצון (שכן 'נפש' יש בה גם משמעות של רצון, כנאמר "אין נפשי אל העם הזה״). ומהי מסירת הרצון? שהאדם יגביר את רצונו ותשוקתו לדובקה בו יתברך, וכך לא יחפוץ דבר מענייני העולם.
(אור התורה)
לא חיפש
ההבדל בין מסירות נפשו של אברהם אבינו למסירות נפשו של רבי עקיבא: רבי עקיבא חיפש וקיווה למסור את נפשו על התורה, וכפי שאמר ״מתי יבוא לידי ואקיימנה״ (ברכות סא,ב). ואילו עניינו של אברהם אבינו היה לפרסם אלוקות בעולם, לאו דווקא על-ידי מסירות נפש; ובמקום שלא היה אפשר אחרת, היה מוכן למסירות נפש.
(ספר המאמרים ת״ש)
עזרה מלמעלה
ימים אחדים קודם הסתלקותו אמר רבנו הזקן: משביע אני בחיי נפשי, שבכל מקום שיהודי יפעל מתוך מסירות נפש, אהיה עימו ואעזור לו.
(ספר השיחות תש״ה)
ברכת השלום
״לכן אמור הנני נותן לו את בריתי שלום״ (במדבר כה,יב). אחרי שפינחס הראה גבורה כזאת ומסירות נפש רבה כל-כך למען ישראל ותורתו, זו הייתה הברכה שנזקק לה ביותר: שלום. כי על-פי-רוב ה'שכר' שבני-אדם נותנים לאנשים כאלה הוא מחלוקת ורדיפות.
(רבי יהונתן אייבשיץ)
יוצא מן הכלל
מכיוון שהייתה בפינחס מידה גדולה כל-כך של קנאות, היה זקוק למידה הנגדית – השלום, משקל-נגד לקנאות, שהיא מידה שאין להשתמש בה אלא במקרים יוצאים מן הכלל בלבד.
(כתב סופר)
בלי חשבון
״והיתה לו ולזרעו אחריו ברית כהונת עולם תחת אשר קינא״ (במדבר כה,יג). הדין הוא כי ״כוהן שהרג את הנפש, לא יישא את כפיו״. היה צפוי אפוא שפינחס יורחק מן הכהונה, ואף-על-פי-כן לא נרתע מלקנא את קנאת ה'. לכן נטל שכר של ״והיתה לו ולזרעו אחריו ברית כהונת עולם״.
(פנים יפות)
פינחס הוא אליהו
״פינחס הוא אליהו״ (ילקוט שמעוני). בעבודה מתוך מסירות נפש בא לידי ביטוי עצם הנפש, בחינת 'יחידה'. עבודה זו היא הכנה והקדמה לגאולה העתידה, שאז תתגלה מהותו ועצמותו יתברך, בחינת 'יחיד'. זהו שרמזו רז״ל במאמרם: "פינחס" – על-ידי עבודת ה׳ מתוך מסירת נפש, "הוא אליהו" – מקרבים את הגאולה העתידה ובואו של אליהו, מבשר הגאולה.
(הרבי מליובאוויטש) | 
זמנים נוספים
שקיעה: 19:14
זריחה: 6:06
