פרדי היה סטודנט צעיר לכלכלה באוניברסיטת לונדון. חסיד חב"ד בעיר פתח לפניו את השער לתורת החסידות ולעולמה של חב"ד, והצעיר הוקסם. חלום נרקם בליבו: לטוס אל הרבי מליובאוויטש לפגישה אישית עימו ('יחידות').
בחופשת הקיץ של שנת תשכ"ט (1969) עבד וחסך כסף, ובחודש מנחם-אב טס לניו-יורק. לילה שלם המתין לתורו. הוא כבר היה עייף למדיי, אך כשנכנס לחדרו של הרבי עמד משתאה. הוא ראה מולו שתי עיניים חודרות, שנדמו בעיניו לשתי בריכות ענקיות של מים כחולים. הרבי היה עֵרני לחלוטין. הוא חש שהרבי ציפה לפגוש אותו ולא להפך.
בתחילת השיחה התעניין הרבי בשורשיו החסידיים של הצעיר, כמי שבא ממשפחת הגר, משפחת אדמו"רים מפורסמת. פרדי הציג לפני הרבי את תמונת סבו, האדמו"ר רבי שלום הגר מסטרוזניץ. "אתה יודע מה המשמעות של אדמו"ר?", שאל הרבי, והשיב: "הבעל-שם-טוב היה האדמו"ר הראשון, והוא נהג שלא ללכת לישון אם בביתו נשאר כסף שלא חילק לצדקה". הרבי עצר לרגע והוסיף: "אולי תלך בעקבות סבך".
המפגש הזה הותיר חותם עמוק בלב הסטודנט הצעיר. הוא חשב שבא להכיר אדם גדול, אבל הרבי לימד אותו להכיר את עצמו.
כעבור חצי שנה נסע פרדי שנית אל הרבי. קהל גדול המתין במקום, והמזכיר, הרב יהודה-לייב גרונר, הזהירו להגיש פתק בקשה קצר ולא להאריך בשיחה.
אבל לרבי היו תכניות אחרות. "לא הזכרת בפתק דבר על הדברים שעליהם שוחחנו בפעם הקודמת", אמר. פרדי ענה במבוכה: "הרב גרונר הורה לי שלא לדבר". הרבי חייך והציע: "מה דעתך שאני אשאל ואתה תשיב לי? אולי זה לא יפריע לרב גרונר?"...
ואז הרבי הפתיע בשאלה: "האם לסטודנטים היהודים באוניברסיטת לונדון יש מזון כשר?".
פרדי הסביר שבדיוק עכשיו בונים מבנה למרכז היהודי 'בית הילל', ולכשתושלם בנייתו, בחודש אוקטובר, בעוד עשרה חודשים, יספק גם מזון כשר.
הרבי הביט בו במבט נוקב: "ועד אוקטובר מותר לאכול מזון לא-כשר?". פרדי שתק במבוכה.
הרבי המשיך: "אני מבין שאוניברסיטת לונדון מפוזרת בכמה מקומות ברחבי העיר". הסטודנט הופתע. מנין יודע זאת הרבי, שמעולם לא ביקר בלונדון? הרבי הוסיף ואמר: "אני מניח שרק סטודנט שמחפש מאוד מזון כשר יבוא לבניין של 'בית הילל'". פרדי הנהן בראשו.
הרבי הציע: "מה דעתך להקים שירות הסעדה, ולהזמין אנשים לבוא לאכול מזון כשר?". פרדי התלהב. "כן!", קרא בלהט, "אפשר יהיה להזמין מרצים ולעשות פעילות קירוב".
הרבי הרים את ידו. "זה יפה מאוד, אך לא לכך התכוונתי. צריך שיהיה לסטודנטים יהודים מקום שבו אפשר לאכול מזון כשר, וגם עצם המפגש שלהם שם יצמצם את סכנת ההתבוללות".
עם שובו ללונדון פתח פרדי, בעזרת חבר, מיזם גדול של הסעדה. מסעדה יהודית בעיר סיפקה ארוחות כשרות לשלושה בניינים של האוניברסיטה, ומאות סטודנטים יהודים נהנו ממזון כשר בקביעות. "נדרשתי לגייס סכומי כסף גדולים כדי לסבסד את השירות", סיפר, "והדבר השתקף בציונים שלי. אך המדהים הוא, שמפעל אדיר כזה צמח מתוך פגישה של עשר דקות עם הרבי".
פרדי (אפרים) הגר סיים את לימודיו ונכנס לעסקי היהלומים. לימים שימש סגן הגזבר הכללי ונשיא בורסת היהלומים של לונדון.
חלפו כעשרים שנה. פעם אחת, בחודש ניסן, נסע לניו-יורק לעסקי היהלומים. אחר-הצהריים סיים את עסקיו במנהטן, נכנס לרכבת התחתית בדרכו לאכסנייתו בשכונת פלטבוש, שממנה עמד לנסוע לנמל התעופה לטיסתו ללונדון.
בתחנת אטלנטיק התעכבה הרכבת זמן ממושך. פרדי הציץ בשעון וראה שהשעה קרובה לשלוש. מחשבה הלמה בראשו: "אני קרוב לבית מדרשו של הרבי. בשלוש ורבע מתפללים מנחה. אספיק להשתתף בתפילה עם הרבי". הוא יצא מהקרון רגע קודם שנסגרו הדלתות, ועלה לרכבת שעוצרת סמוך לבית מדרשו של הרבי.
אלא שגם הרכבת הזאת התעכבה. פרדי הביט בעיניים כלות במחוגי השעון. כשהגיח סוף-סוף ממנהרות הרכבת אל חזית בית המדרש השעה כבר הייתה 15:20. התפילה הייתה בעיצומה.
פרדי המאוכזב התנחם במחשבה שלפחות יראה את הרבי בצאתו מהתפילה. הוא התמקם בקצה המבואה והמתין.
התפילה הסתיימה. הדלת נפתחה והרבי יצא. הוא פסע במהירות לעבר חדרו, לא הפנה את מבטו אל פרדי, אך אמר למזכירו: "הגר נמצא כאן בשביל המצות!". הרבי נהג לשלוח מצות שמורות לקהילות ברחבי העולם, באמצעות נוסעים.
כשהרבי נכנס לחדרו פנה המזכיר אל פרדי ושאל: "היכן היית? הרבי רוצה לשלוח איתך מצות ללונדון. חיפשנו אותך כל היום, אבל הרבי אמר שלא לדאוג ושתגיע".
פרדי נדהם. הוא לא תכנן כלל לבקר בחצר הרבי. זה היה דחף רגעי, שהתעורר בו בעיכוב בתחנת אטלנטיק...
הרבי יצא ובידו שקית מצות גדולה. הוא מסר אותה לפרדי, ומינה אותו לשליח מטעמו לחלוקת המצות באנגליה. לאחר מכן העניק לו ברכה יפהפייה, וזו הייתה הפרידה הנפלאה ביותר שפרדי יכול היה להעלות על דעתו.
(על-פי 'הסיפור שלי', JEM. ר' אפרים הגר נפטר בשנת תשע"א) | 
זמנים נוספים
שקיעה: 19:14
זריחה: 6:05
