תיבת "שלח" פירושה – מלשון שליחות, ובזה גופא – לא בלשון של סיפור (שָלַח", "וישלח" וכיו"ב), כי אם בלשון של ציווי, כלומר, ציווי על ענין השליחות – "שְלַח".
והענין בזה – בעבודת האדם לקונו:
המושג של "שליחות" אינו שייך ביחס למקומו – שהרי במקומו אינו זקוק ל"שליח", מכיון שנמצא בעצמו במקום זה; ה"שליחות" היא, איפוא, לשלוח למקום אחר, מחוץ למקומו.
וזוהי ההוראה בציווי "שלח" – שיהודי צריך לשלוח למקום אחר, כלומר, מלבד העובדה שנמצא ופועל במקומו, עליו לשלוח ולברר אודות המצב במקום אחר, ולראות מה יכול לפעול או לקבל כו'.
...גם מי שמקומו ומצבו הוא כדבעי, עד לתכלית השלימות, ועד שהוא שבע-רצון ממעמדו ומצבו... אין לו להסתפק בכך, אלא עליו להוסיף בעבודתו עי"ז ששולח למקום אחר לראות מה יכול לפעול שם, או מה יכול לקבל משם כדי להוסיף בעבודתו ביתר שאת וביתר עוז. ולאידך, גם מי שמקומו הוא בשפל המצב – אין לו ליפול ברוחו, אלא עליו לשלוח למקום אחר, ועי"ז יגיע בעצמו למקום אחר – מקום ודרגא נעלים יותר.
(ש"פ שלח תשמ"ה ח"ד עמוד 2328) |
זמנים נוספים
שקיעה: 19:14
זריחה: 6:06
