תאווה לתאווה
״והאספסוף אשר בקרבו התאוו תאווה״ (במדבר יא,ד). הם התאוו לתאווה; השתוקקו שתהיה להם תאווה. יראי ה' שמחים בביטול תאוותם, ואילו הם השתדלו להוסיף תאווה על תאוותם.
(רבי יצחק-זליג מסוקולוב)
האוֹמן סובל
״כאשר יישא האומן את היונק״ (במדבר יא,יב). אף-על-פי שהיונק מטנף את נושאו וטופח על פניו, אין האומן מפילו חלילה, אלא סובלו. כך הפרנס, אפילו בשעה שהציבור מצערים ומבזים אותו, עליו לאוהבם ולהתפלל על צרתם.
(הנצי״ב)
חסרה רוחניות
״ויאמר ה׳ אל משה אספה לי שבעים איש מזקני ישראל, אשר ידעת כי הם זקני העם״ (במדבר יא,טז). מה עושים הפסוקים האלה בתוך פרשת המתאוננים? אלא כך אמר הקב״ה: אף-על-פי שהם מתאוננים על בשר שאין להם ועל גשמיות שחסרה להם, האמת היא שחסרה להם רוחניות. לפיכך האצל עליהם מן הרוח אשר עליך, תן להם מזון רוחני, שישבעו ויתענגו מטוב ה׳, ולא יציקו עוד על בשר.
(רבי שמשון-רפאל הירש)
מה זוכרים ומה שוכחים
״זכרנו את הדגה אשר נאכל במצרים״ (במדבר יא,ה). מיוחדים במינם הם היהודים. את הדגים ואת הבצלים של מצרים זכרו ימים רבים, ואילו את המכות והנגישות – את אלה שכחו עד מהרה.
(כפליים לתושייה)
מי נותן חינם
״חינם מן המצוות״ (רש״י). מקליפת מצרים קיבלו שפע בלי עבודה ועמל, כי כך היא דרכה של הקליפה – היא משפיעה תמיד, בלי ׳מחיר׳. ואילו מסטרא דקדושה אי-אפשר לקבל השפעה אלא על-ידי עמל ויגיעה מרובים.
(סידור עם דא״ח)
לא לפי ערכו
״מאין לי בשר לתת לכל העם הזה״ (במדבר יא,יג). את המן, שהוא מזון רוחני, יכול היה משה לתת לבני ישראל, אך אין זה לפי ערכו כלל לירד ולהשפיל את עצמו בנתינת בשר. על כך אמר לו הקב״ה שייקח את שבעים הזקנים, שהיו למטה ממדריגת משה, ועל-ידם יוכל להעניק לישראל גם בשר.
(לקוטי תורה)
כנגד שבעים ימים טובים
״אספה לי שבעים איש״ (במדבר יא,טז). כנגד שבעים ימים טובים שנתן להם הקב״ה, ואלו הם: שבעת ימי הפסח, ושמונת ימי החג (סוכות), וראש השנה ויום הכיפורים, ועצרת, וחמישים ושתיים שבתות.
(ילקוט שמעוני)
הוכחה
מכאן יש להוכיח שבחול המועד אין מניחים תפילין, שהרי ימי חול המועד כלולים ב״שבעים ימים טובים שנתן להם הקב״ה״.
(אור התורה) |
זמנים נוספים
שקיעה: 19:14
זריחה: 6:06
