נושאים נוספים
	אור וחום ההתקשרות
	פרשת בהעלותך | להדליק את הנשמה
	לקיים בפועל, אף שלא מבינים
	לפעול עלייה בנרות
	ה"אשל אברהם" מבוטשאטש
	קולו ללא 'בת-קול'
	חצות לילה
	עת לדעת
	יומן מבית חיינו
	הלכות ומנהגי חב"ד

הרבי ציין לספריו בהדרת כבוד * ביקש להדפיס את כתביו * ולפעמים גם האיר על דבריו * הרב שהפך לתלמיד מו"ה לוי יצחק מבארדיטשוב וקיבל הדרכה מהרה"צ ר' משה לייב מסאסוב * הספרים "אשל אברהם" "דעת קדושים" "כסף הקדשים" ו"עזר מקודש" הובאו בתורתו של הרבי

מאת: הרב מרדכי מנשה לאופר

"הרב הצדיק וכו' מבוטשאטש"; "הגאון הצדיק מבוטשאטש"; "הרב הגאון הקדוש" – אלו שלל ביטויים מכתבי הרבי (מנהגים; שיחות; 'אגרות-קודש'), המלמדים על נימת כבוד מיוחדת שרחש לרב אברהם דוד וואהרמן מבוטשאטש (בוצ'אץ') (נולד בו' אדר תקל"א ונפטר בער"ח מרחשון תר"א).

רבי אברהם נולד בנדבורנה, כשנישא בגיל צעיר עם בתו של רבי צבי הירש ב"ר יעקב קרא (בעל 'נטע שעשועים') רבה של בוטשאטש ('בּוּצַ'ץ') עבר לגור בבית חותנו, שם התיידד עם רבי חיים טירר, מחבר הספר "באר מים חיים" שנתמנה בהמשך לרבה של צ'רנוביץ.

בהגיעו לגיל עשרים (בשנת תקנ"א) התמנה כרבה של יזלוביץ. באותה תקופה התקרב להרה"צ רבי לוי יצחק מברדיטשוב. עם פטירת חותנו, בשנת תרע"ד, התמנה כממלא-מקומו עד לפטירתו בכ"ט תשרי תר"א.

את פרסומו קיבל בעיקר בשל חיבוריו 'אשל אברהם' (לשו"ע או"ח, לבוב תרמ"ו) 'עזר מקודש' (לשו"ע אבן העזר, בילגוריי תרצ"ג), שנדפסו במהדורות רבות של השולחן-ערוך (כנספח לשולחן-ערוך), ובהם דיונים הלכתיים בדברי השולחן-ערוך.

כדי להבדיל בין 'אשל אברהם', המהווה חלק מן הספר 'פרי מגדים', מכונה רבי אברהם דוד "אשל אברהם – בוטשאטש". עוד מחיבוריו שזכו להתייחסויות של הרבי 'דעת קדושים' (הלכות ספר תורה לבוב תרנ"ז) ו'כסף הקדשים' (על שולחן-ערוך חושן משפט).

תשובה בשביל אנשי עירו

ביום שמחת-תורה תרפ"ט דיבר כבוד קדושת אדמו"ר מוהריי"צ נ"ע על אחריותם של הרבנים והשוחטים, על כל עניני התורה והקדושה בעירם (נדפס ב'ספר השיחות-תרפ"ט' עמ' 44) וסיים:

"וכידוע שבעל המחבר ספר דעת קדושים, שהי' רב, ובעירו אם הי' מי עושה דבר לא טוב, הי' הוא עושה תשובה על זה, דהעיר נוגע להרב, וגם להשו"ב".

תוכן דברים אלו שמע כנראה כ"ק אדמו"ר מוהריי"צ מאביו כ"ק אדמו"ר מוהרש"ב נ"ע, ולימים בכ"ה מרחשון תרצ"ו כתב להרה"ג ר' רפאל כהן הי"ד מריגא איגרת מיוחדת אותה תמצת הרבי נשיא-דורנו במפתח האיגרות שערך (ונעתק ב'אגרות-קודש' כ"ק אדמו"ר מוהריי"צ כרך ג' עמ' תסה בשולי-הגליון):

"כהן רפאל, ריגא, כ"ה מ"ח צ"ו, חובת הרב, שיחת אד[מו"ר] נ[שמתו] ע[דן] בזה (בע[ל] המ[חבר] ס[פר] דעת קדושים)". אך האיגרת עצמה לא הגיעה לידי מערכת 'אגרות-קודש'.

עוד התייחסות של רבותינו ל'אשל אברהם' – ואולי היה זה באותה הזדמנות:

במהלך התוועדות שמחת-תורה תרע"ו התבטא כב' קדושת אדמו"ר מוהרש"ב נשמתו-עדן: "כשמגיע ענין פנימי שיכול להוות 'סתירה' להשולחן-ערוך – אינני יכול לעבור על השולחן-ערוך. אין זה כי-אם שאני נכד ה'אשל אברהם', שהיה פוסק" (מובא ב'רשימות דברים' מהרב יהודה (ז"ל) חיטריק עמ' 179 (אות נט) ומצויין שם גם לאהלי ליובאוויטש' חוברת ב' עמ' 62 – מרשימת הרב מרדכי זאב גרינגלאס מפי רי"ח).

הוא כנראה הראשון שציין בספרו ההלכתי את נוסחת אדמו"ר-הזקן בסידורו, עוד בימי חייו של אדמו"ר הזקן (רשימת הגאון החסיד רבי ברוך אבערלנדר שליט"א ראב"ד בודאפעסט – ב'פרדס חב"ד' גליון 10 [ניסן תשס"ג] עמ' 197).

קובץ יגדיל תורה

בערב שבת קודש כ"ף מרחשון תשמ"ג יצא לאור הקובץ התורני החמישים של 'יגדיל תורה' נ.י. במה תורנית איכותית (מטעם כולל האברכים שליד מזכירות הרבי) בעריכת הרב שלום דובער לוין, שהכילה כ-62 עמודים.

לראשונה הוקדשה מחצית החוברת לדברי תורתו של גאון לא חב"די, ב"מדור זכרון לראשונים", הלוא הוא מוהר"ר אברהם דוד וואהרמאן אבד"ק בוטשאטש, 25 עמודים מתורתו בתוספת מבוא של העורך בן 10 עמודים, שפותח בשורות הבאות:

"בחוברת זו פותחים אנו מדור חדש, 'זכרון לראשונים', שיכלול חדושי תורה מגדולי ישראל, הנמצאים באוסף כתבי-היד שבספריית כ"ק אדמו"ר שליט"א.

"הראשון בסדרה זו הוא קובץ "אשל אברהם מהדורא תליתאה" – חידושי והערות הרב הגאון הקדוש מוהר"ר אברהם דוד וואהרמאן מבוטשאטש, השייכים לאורח-חיים סימנים א-ריג". בהערה בשולי-הגליון נאמר: "תקותינו להוציאו לאור במשך הזמן בשלימותו – בספר בפני-עצמו".

בהמשך (עמ' כ) ממשיך העורך:

"שלוש חוברות מחידושיו נמצאות כיום באוסף כתבי-היד שבספריית כ"ק אדמו"ר שליט"א, שלושתן בכתב-יד המעתיק – נינו ונכדו... ובכל אופן עדיין לא ידוע לנו הטעם, מדוע הדפיס מתוכן רק קטעים אחדים, ואת השאר השאיר לדורות הבאים, עד שזיכנו השי"ת לפרסמם בקובץ זה...".

ההערה שצוטטה לעיל נוספה עפ"י הוראה מפורשת של הרבי נשיא-דורינו אודותיה מספר רשד"ל ב'עבודת הקודש' (נ.י. תשנ"ה ע' עה): "כשהכנסתי את עלי ההגהה העיר הרבי הכ"מ":

באם כפשטות כתבו – יש מחד[ושי] ת[ורה] דבוטשאטש כדי ספר, יש להו[ציאו] ל[אור] בס[פר] בפ[ני] ע[צמו].

המצו[רף] ב[זה] כיון שכבר נסדר [=ל'יגדיל תורה'] לא יוציאו [=אלא ידפיסו] אלא שיוסיף הערה שיו[ציאו] ל[אור] הכל בפ[ני] ע[צמו].

בחודש תמוז תשד"מ הורה הרבי לרשד"ל: לדבר עם הרב בלויא שליט"א – ע[ל] ד[בר] ההו[צאה] ל[אור] של הכת[בי] י[ד] (דלא בחסידות).

יום לאחר-מכן בכ"ד תמוז דיווח רשד"ל לרבי שהמדובר (הכוונה להרב משה יהודה בלוי, מהדיר ה'ראשונים' (שהיה גיסו של הרב ח.מ.א. חדקוב)) השיב שהוא מתעסק וטרוד בהוצאה-לאור של 'ראשונים (שאין בספריה) ולא של 'אחרונים'.

ומסיים הרב לוין: "התוכנית להו"ל את חדושי הבוטשאטשער בספר בפני-עצמו – מעולם לא התגשמה".

בשנת תשנ"ד יצא לאור בהוצאת מפעל שלחן ערוך השלם של מכון ירושלים (מהדורת פריעדמאן) שלחן ערוך השלם.

ב"מבוא-אשל אברהם" (עמ' 126) נאמר שם:

"קונטרסים נוספים המכילים את כתבי ידו בכל מקצועות התורה.. נותרו ללא טיפול, ומצויים עדיין בכתב יד, והם בספרייתו של כ"ק האדמו"ר מליובאוויטש שליט"א, מכתב יד זה הועתקו חידושים לאשל אברהם תנינא כפי שמסומן בגוף כתב היד, ולא ברור מדוע לא נדפסו גם הם כחלק ממהד"ת...".

בספר 'מבית הגנזים' ("מבית הגנזים אשר בספריית אגודת חסידי חב"ד – אהל יוסף יצחק – ליובאוויטש") שנדפס בשנת תש"ע עמודים רלו-ז נדפסו כת"י אשל אברהם מבוטשאטש.

ומספר שם הרש"ד לוין:

"בקובץ יגדיל תורה נ.י. ע' כג-מח פרסמנו כ-50 קטנים מתוך כתבי יד אלו, השייכים לאורח-חיים סימנים א-ריד.

"אחר-כך פנה אלי הרב יוסף בוקסבוים ע"ה, בבקשה שניתן להם תצלום כתבי-היד האלו, כדי שיוכלו להדפיסם ב"שלחן ערוך השלם" שבהוצאת מכון ירושלים.

"צילמתי ומסרתי, ומאז הולכות ומתפרסמות במהדורה זו חדושי אשל אברהם, במהדורה קמא (לבוב תרמ"ו), מהדורא תנינא (בוטשאטש תרס"ו) ומהדורא תליתאה (מתוך כתבי היד שלפנינו)".

נעקוב, אפוא, אחר תורתו של המחבר כפי שהיא משתקפת במשנת הרבי:

מצוות תלמוד תורה

כך קובע הרבי ב'לקוטי שיחות' כרך יד עמ' 22:

תלמוד-תורה הרי-הוא ענין הקשור בהבנה והשגה, כי מחובת המצוה להבין דבר הנלמד – ואם לא ידע מאי קאמר בתורה-שבעל-פה לא קיים מצות תלמוד-תורה.

אחרי שורת מקורות (בהערה 9) – ממשיך הרבי וכותב:

ולהעיר מאשל אברהם (להרה"צ וכו' מבוטשאטש) סימן מז סעיף א'.

איסור אכילה קודם עלות השחר

באשל אברהם – להרה"צ מבוטשאטש – מהדורה תנינא סימן פ"ט סובר, דאסור לאכול קודם עלות-השחר, רק אם יהיה ניעור עד זמן תפלה, מה-שאין-כן אם ילך לישון עוד-הפעם קודם עלות-השחר.

כך הביא הרבי במכתבו מיום כ"ב שבט תש"ט ('אגרות-קודש' כרך ג' עמ' עו) והדברים נדפסו גם ב'לקוטי-שיחות' (כרך כ"ב עמ' 313; כרך ט"ל עמ' 224).

"ובנו בחרת"

כשנשאל הרבי ע"י הרה"ג רבי מרדכי שפילמן (מח"ס 'תפארת צבי' על ספר הזהר) בענין הנוסח בקידוש "כי בנו בחרת" השיב בשנת תשט"ז ('אגרות-קודש' כרך יג עמ' רכו):

ובכללות – בענינים כאלו שנוהגים בכל יום ויום או משבוע לשבוע קשה לומר דישתנה לפתע פתאום. וכיון שכותב כן רבנו הזקן בסידורו ונהגו כן דור אחר דור בלי הפסק בינתים – בודאי שראה כן אצל רבו וכו'. ומעשה רב.

מעין זה יכתוב הרבי בשנת תשל"ח לרשד"ל – 'עבודת הקודש' עמ' צו (ומשם ל'אגרות-קודש' כרך לג):

"מי לדעתו בדורות האחרונים יכול לחדש כזה בחב"ד – באם הרבנית דאדמו"ר הזקן נהגה אחרת?!".

לפני כן ציין הרבי לשורות מקורות וביניהם:

אשל אברהם (להרה"צ מבוטשאטש) לשולחן-ערוך אורח-חיים סימן רע"א (באריכות).

ברכת הגומל במקומו

במהלך התוועדות יו"ד שבט תשכ"ג ('תורת מנחם' כרך לו עמ' 134 ואילך) השמיע הרבי שיחה מיוחדת, שתוכנהּ שלילת ההנהגה לברך 'הגומל' דווקא לאחר העלייה שאומרים אחרי הקדיש: מי שאינו עולה – אין לו להידחק דווקא לאחר העלייה שאחריה אומרים קדיש, כאשר משתדלים לא להפסיק בין הקדיש על הקריאה והברכה שלאחריה (שלכן דוחים אמירת "מי שברך" וכל שאר העניינים לאחרי אמירת הקדיש). כמקור צוין (ע"י המהדירים בהע' 203): "ראה אשל אברהם (בוטשאטש) מהדורה תניינא אורח-חיים סימן ריט סעיף ג'".

כרמלית – עפ"י ה'אשל אברהם'

"לעיין אשל-אברהם להר"א מבוטשאטש סימן שמה", כך ציין הרבי בין שורת הערות שכתב בט"ו אייר תשי"ד לקונטרס "הצעה לתיקון עירובין" שכתב בשעתו הרב מ"צ אייזנשטט (ופורסם אחר-כך בספרו 'מנחת יצחק' סימן ד) בשנת תשי"ד ('אגרות-קודש' כרך ט' עמ' מא). כוונת הדברים להנאמר באותה חוברת ש"מנהטן אלמלא מחיצותיה היא אליבא דכולי-עלמא רשות הרבים דאורייתא".

הרבי הגיב:

"...צריך-עיון ובירור דכמדומה הרחובות כולם מסתיימות, סוף-סוף בגשרים ומנהרות הסתומות על-ידי צורת הפתח או גם מחיצה ו"שראנקען" [=שערים/מחסומים [בורגנין]] כדי לגבות מס וכיוצא בזה".

ואכן, ב'אשל אברהם' שם העיר שבמקום שאותם בורגנים מצויים – רשות-הרבים מקורה, ובגין זה כל שבפנים נחשב ככרמלית ולא רשות-הרבים, גם אם היו ס' ריבוא בוקעים בו בכל יום (ראה בכל זה בפיענוחים ב'שולחן מנחם' כרך ב' עמ' קפד).

רשות-הרבים עם אינם-יהודים

ובהמשך לזה כתב הרבי בג' תמוז תשי"ד ('אגרות-קודש' שם עמ' קסה):

ומה שהעיר במה שכתב הרב אברהם מבוטשאטש, דאין ראי' דעכו"ם אין נכנסים במס[פר] ס' [=ששים] רבוא [=לענין רשות-הרבים] ומחפש ראיות על זה, הנה בכמה מקומות מהאחרונים משמע דבמס[פר] ס' רבוא נכללים גם עכו"ם. והיסוד על זה יש-לומר כי [על שמירת] שבת נצטוו במרה (ראה תוספות דיבור-המתחיל (אתחומין] שבת [פז, ב] ואז עדיין דין בני נח להם (וכידוע דעת רוב הראשונים בזה), וגם לאחרי-כן במתן-תורה נגדרו עניני שבת כאשר צוך (במרה).

ברכת המפיל

בד' מנחם-אב תש"כ כותב הרבי להרה"ג ר' שמואל יאלאוו מחשובי רבני ארצות-הברית ('אגרות-קודש' כרך יט עמ' שפט):

זה-עתה ראיתי מאמר [=שכתב] כת"ר [=כבוד-תורתו] ב'הפרדס' דמנחם-אב לענין ברכת המפיל – ויעוין בזה אשל אברהם (להרה"צ [=להרב-הצדיק] מבוטשאטש) לאורח-חיים סימן רלא ורלט שהאריך. הובא בקיצור בארחות חיים החדש סימן רלט.

הוצאת השומעים ידי-חובת 'לחם משנה'

בהתוועדות יום שמחת תורה תשי"ז (תורת מנחם כרך יח עמ' 95 ואילך) דיבר הרבי בענין "פורס מפה ומקדש" – ואמר כי הפורס לא יוציא את הציבור בברכת "בורא פרי הגפן" מחשש הפסק, כפי שנהג כב' קדושת אדמו"ר מוהריי"צ בכוס-של-ברכה, והשתתפות הציבור היא בעצם העובדה שברכת המזון הייתה על הכוס, אף שאין יוצאים בברכת בורא-פרי-הגפן.

והרבי המשיך:

וגדולה מזו מצינו בנוגע ל"לחם משנה", שיכול הבוצע להוציא את המסובים ידי חובת לחם משנה, אף אם אינו מוציאם ידי חובתם בברכת המוציא. ולא מיבעיא מי שכבר נטל ידיו לסעודה, אלא אפילו קודם שנטל ידיו לסעודה, שאז אין עליו עדיין החיוב כלל, מכל מקום, יכול לצאת ידי חובתו בלחם משנה, אף שאינו יוצא ידי חובתו בברכת המוציא.

כמקור לדברים אלו צויין (שם הע' 14): ראה אשל אברהם (בוטשאטש) אורח-חיים סימן רעד (הועתק גם כן בארחות חיים שם).

ובאותו ענין ממש כתב הרבי ליהודי ליטאי לומד תורה ('אגרות-קודש' כרך יד ע' ל):

בפירוש כתוב באשל אברהם להגה"צ מבוטשאטש לסימן הנ"ל [קע"ד] – שיוצא ידי חובת לחם משנה אף שמברך ברכת המוציא לעצמו. ולא עוד אלא – אפילו אם השומע לא נטל ידיו עדיין. הועתק ג"כ בארחות חיים שם.

ריקודים וסיפוק כף ביום טוב אפילו בשבת

ב'ספר המנהגים – מנהגי-חב"ד' עמ' 67 נאמר: "נוהגים לשורר לספוק ולרקד גם ביום-טוב ואפילו אם חל בשבת". בין המקורות שצויינו שם בהערה 21: "ראה שולחן-ערוך אורח-חיים ריש סימן שלט ונושאי-כליו. באשל אברהם (להרה"צ מבוטשאטש)...".

אכילת כפליים בערב יום כיפור

מוסבר בקבלה לעניין קביעת חז"ל (מסכת יומא פא, ב): "כל האוכל ושותה בתשיעי מעלה עליו הכתוב כאילו התענה תשיעי ועשירי" (טור ושולחן-ערוך אדמו"ר הזקן ריש הלכות יום הכיפורים) שזהו "כפי שיעור ב' ימים ערב יום-הכיפורים ויום-הכיפורים".

הרבי מציין כמקורות (והדברים צויינו בשיחות-ברכות של ערב יום כיפורים תשמ"ז; תשמ"ח; תש"נ (לקו"ש כרך ט"ו עמ' 363) הע' 45 תנש"א (שם עמ' 385) הע' 78; ש"פ דברים תנש"א (סה"ש תנש"א ח"ב עמ' 726 הע' 70) "פרי עץ חיים שער יוהכ"פ פ"א. סידור אדמו"ר הזקן לאחרי סדר כפרות. אשל אברהם (להרה"צ וכו' מבוטשאטש) לשו"ע או"ח ריש סימן תרד".

"בטלו השמדות ולא יהיו עוד"

כך קובע הרבי ב'לקוטי שיחות' כרך ל עמ' 183:

בזמננו אנו, הרי כבר עברו כל עניני "רוגז" רחמנא-ליצלן על בני ישראל, הגזירות והשמדות לא-עלינו, עד להשמדות האחרונות רחמנא-ליצלן בדורנו אנו.

ראה שערי תשובה לאדמו"ר האמצעי (ה, ב. וראה גם אשל אברהם (בוטשטאש) אורח-חיים סימן ס"ח) שכבר יבטלו השמדות ולא יהי' עוד.

ביאורים בשם הבעש"ט – "ויש לתווך"

"מחרת יום הכיפורים נקרא 'בשם השם'". ב"הוספה ללקוטי מנהגים" (וב'ספר המנהגים – חב"ד' ע' 60-59 הערה *12) מצטט הרבי ביאור בשם הבעש"ט שנדפס בספר "גנזי נסתרות' (ירושלים ת"ו תרפ"ד) ח"א ס"ק קט ובין השאר נאמר שם:

...למחרת יוהכ"פ אין לו שום שם פרטי לא ה' ולא אד' רק בשם השם ודי-למבין.

ובהערה 4 מוסיף:

בספר אשל אברהם – להרה"צ וכו' מבוטשאטש – אורח-חיים סימן תרכ"ד, הובא ביאור על השם.. וגם-כן בשם הבעש"ט. ויש לתווך, ואין-כאן-מקומו.

ה'דעת קדושים' במצוות כתיבת ספר תורה

בהתוועדויות אחרון-של-פסח וש"פ קדושים תשמ"א האריך הרבי בעניין מצוות כתיבת ספר תורה. בין השאר התייחס הרבי לשאלה: מדוע אין כל אחד משתדל לכתוב ספר תורה בעצמו (ב-12) או באמצעות סופר שמינה כשליחו, ואפילו לא לכתוב ספרי-קודש שעל ידם מקיימים בזמן הזה ("האידנא") את המצווה.

הדברים הוגהו על-ידי הרבי ונדפסו לאור כבר לקראת "חג השבועות" של אותה שנה ('לקוטי שיחות' כרך כג עמודים 26-17).

כבר בהערה 8 [שמשמשת מעין "הקדמה"] נאמר:

בכמה ענינים דלקמן [בפנים השיחה] שקלו-וטרו [נשאו ונתנו] בכמה פוסקים ומפרשים, ובמפרשי הרמב"ם ו[ה]שולחן-ערוך. וראה ספר דעת קדושים בתחלתו סעיף א' וב'. ובמפרשים שם. ובספרים שנסמנו שם...

ושוב צויין: "דעת קדושים שם ס"ק ד" (הערה 16) "וראה גם דעת קדושים שם סוסק"ז" (הערה 63).

ובאותו נושא האריך הרבי שוב בהתוועדויות י"ט כסלו ושלאחרי-זה בשנת תשמ"ב – והדברים הוגהו ויצאו לאור עולם לש"פ וילך תשמ"ב בהערה 35 (בעמ' 210) שם נאמר:

במנחת-חינוך מצוה תריג... שהמצוה היא כתיבה לחוד (ולא – ללמוד בה), ולא נקרא ביטול מצות-עשה עד שימות ולא יכתוב ספר תורה (וראה דעת קדושים לסימן ער ס"ק ד). אבל.. גם לדידי' לא קיים המצוה עד שיכתוב.

בעל "כסף הקדשים" – באיסור מכירת בית יהודי לאינו-יהודי

בתשובתו המפורסמת של הרבי בעניין איסור מכירת בתים בשכונה יהודית לנוכרי (תמצית משיחתו באחרון של פסח תשכ"ט) הביא בהערה 6:

העירני חכם אחד מתשובת בעל הנטע שעשועים (המועתקת ב"כסף הקדשים" לחושן משפט שם) שאסר בה מכירה לעכו"ם, לפי שכוונת הנכרי (בעובדא שבה דנה התשובה) היתה לגרש בעלי השטיבליך כו'. עיין שם.

ושם בתשובה מבעל "כסף הקדשים", איך שהרבה נתחבט להתיר מכירת בית לנכרי, אפילו באופן שלא היה נמצא ישראל שיקנה בשויו וגם המוכר היה נחוץ למעות – ובכל זאת לא התיר אלא רק משום שלא היה שם לישראל שום דררא דהיזקא על-ידי מכירה זו.

עזר מקודש

בשנת תרצ"ג נדפס בבילגוריי הספר 'עזר מקודש' על שולחן ערוך אבן העזר.

כשדן הרבי בשיחתו ('לקוטי שיחות' כרך ל עמ' 164 ואילך) בענין טעמי תענית חתנים-וכלות ביום חופתו – הוא קובע:

ויש-לומר שאפילו את"ל שגם לטעם הא' (דהוא יום סליחה שלהם) אין צריך להשלים התענית – כיון שגם תענית שעות נחשב לתענית.

כמקור מציין הרבי:

עזר מקודש לאבן-העזר שם" [סימן סב] ומוסיף: "וכן משמע ב'פרי מגדים' (א"א) אורח-חיים ריש סימן תתעג. וראה אגרת-התשובה פ"ג... (וראה עוד שם הע' 54).

ובמקום נוסף ('לקוטי שיחות' כרך כ' עמ' 194) שוב מציין הרבי (בהע' 38), ל"עזר מקודש לשו"ע אבן העזר סימן כה סעיף וא"ו".

בסידור דעת קדושים

במכתב מעניין מי"ג תשרי תש"כ ('אגרות-קודש' כרך יט עמ' טז) כותב הרבי:

...תשואת-חן על כתבו שמצא בסידור דעת קדושים, הוראה, לומר בתפילת נעילה ביום-הכיפורים שחל בשבת-קודש, "וינוחו בם", ובודאי בא בהמשך ל[מה] שאומרים שבתות.

(הסידור נדפס מחדש בשנת תשנ"ז – הערת הרב אבערלנדר שליט"א).

"תורה היא וללמוד אני צריך": לא תמיד קיבל הרבי את דעתו של ה'אשל אברהם', ופעמים חלק עליו:

באחרון-של-פסח תשי"ג ('תורת מנחם' כרך ח עמ' 99 ואילך) התייחס הרבי בפרוטרוט לאירוע ברכת החמה, שהתקיים למחרת (יום רביעי); שיחה שלימה – שלישית – גדושה בשפע של ביאורים נפלאים בנגלה דתורה ופנימיותה. דעת הרמב"ם ע"פ תקופת שמואל (ועוד).

לגבי נוסח הברכה – אמר הרבי – יש ב' דעות: "עושה מעשה בראשית", או "עושה בראשית":

ויש לברך בנוסח "עושה מעשה בראשית", וטעם הדבר: מפני שכן פוסק רבינו הזקן (בסדר ברכת הנהנין פי"ג סט"ו) בנוגע לברכת הברק".

אמנם יש אומרים (אשל אברהם (להרה"צ מבוטשאטש) או"ח סוף סימן רכט) שבנוסח "עושה מעשה בראשית" נכלל גם הנוסח "עושה בראשית" – אבל באמת אינו כן, שכן, עפ"י המבואר בחסידות הם שני ענינים שונים!

בדברי ברכתו, בערב יום-הכיפורים בשנת תשמ"ה בבית הכנסת אחר תפילת מנחה, אמר הרבי (הדברים הוגהו ונדפסו ב'לקוטי שיחות' כרך כט עמ' 313 מובאים כאן מתוך 'התוועדויות תשמ"ה' כרך א' עמ' 158):

ב'פרי עץ חיים' איתא שהתענית של יום-הכיפורים הוא "סוד אכילה ושתיה פנימית" ("מסוד הפנימית דבינה") וכדי לבוא ל"אכילה פנימית" דרושה הקדמת "אכילה חיצונית" – אכילה כפשוטה – בשלימות המאפשרת ומביאה ל"אכילה פנימית" שעל-פי-זה יומתק לשון חז"ל שאכילה זו הרי היא [=נחשבת] כאילו התענה!

ומודגש עוד יותר עפ"י המבואר ב'פרי עץ חיים' שם (ומובא גם בפוסקים עפ"י נגלה) שבערב יום-הכיפורים צריכים לאכול "כפי שיעור ב' ימים, ערב יום-כיפור ויום-הכיפורים", דלכאורה, מה שייך אכילה ביום-הכיפורים? והביאור – שהאכילה (חיצונית) דערב יום-הכיפורים היא גם אכילה של ערב יום-הכיפורים וגם (במקום) אכילה (כפשוטה) של יום-הכיפורים. ועוד – ע"י ה"אכילה" דערב יום-הכיפורים (בשלימות) נפעל התענית ("אכילה פנימית") דיום-הכיפורים.

על המילה "בשלימות" כתב הרבי (בהערה 10):

גם שיעור אכילה דיום-הכיפורים. כמפורש לשון האריז"ל (בסידור ר' אשר ופרי עץ חיים) ואדמו"ר הזקן שם)

(והוסיף):

באשל אברהם שם ש"הכוונה רק שיאכל כל שהוא יותר מאכילתו ביום אחד ועל-ידי-זה, הרי-זה כאילו אוכל כב' ימים". – וצריך-עיון-גדול שהרי מפורש "שיעור"...

ודלא כהמנהג...

בסליחות אין אומרים וידוי (אשמנו בגדנו כו') רק פעם אחת.

כך קובע הרבי ב"לקוטי מנהגים" (מנהגי חודש אלול, ר"ה, עשי"ת ויוהכ"פ שיש בהם חידוש").

ומציין בהערה 3:

על-פי האריז"ל ('פרי עץ חיים' שער הסליחות סוף פרק ח), ודלא כהמנהג לומר ג' פעמים (הובא ברוקח ולבוש סימן תקפ"א. וראה אשל אברהם להרה"צ מבוטשאטש). וכן כתב ב'דרכי חיים ושלום' סימן תש"ג.

ומזה יש ללמוד, דכשאומרים סליחות בסדר התפלה – בתענית-ציבור וכו' – מדלגין הוידוי, כיון שכבר אמרוהו בסדר התפלה.

 (תודתי נתונה לבני הרה"ת וכו' משה לוי יצחק שי' וחתני הרה"ת וכו' לוי יצחק שי' שפרינגר על העזרה בהכנת רשימה זו).