שמירת השם

"ואלה שמות בני-ישראל" (שמות א,א). ראובן ושמעון ירדו למצרים, ראובן ושמעון עלו משם. לא היו קוראים ליהודה רופא, ולא לראובן לוליאני, ולא ליוסף לסטיס, ולא לבנימין אלכסנדרי.

(מדרש רבה)

ארבעה דברים

בשביל ארבעה דברים נגאלו בני-ישראל ממצרים: שלא שינו שמם, לא שינו את לשונם, לא אמרו לשון-הרע, ולא נמצא אחד מהם פרוץ בעריות.

(ויקרא-רבה)

קבלת עול

במדרשים מובא שבני-ישראל, בהיותם במצרים, לא שינו את שמם, את לשונם ואת לבושם. את מסירות נפשם לה' הוכיחו בני-ישראל לראשונה בקריעת ים-סוף, כאשר קפצו לים; אי-שינוי שמם ולבושם במצרים עצמה נעשה מתוך תנועה של קבלת עול מלכות שמים.

(לקוטי דיבורים)

שם יהודי בגאון

כאשר ריכוז של יהודים נמצא במצרים, מדינה שאורח-חייה מנוגד ניגוד מוחלט לרוח התורה, צריכים להבטיח בראש ובראשונה שהילדים יזכרו וידעו מי הם ומי היו אבותיהם. יש להחדיר לתודעתם שילדים יהודים הם, בני אברהם יצחק ויעקב ובנות שרה רבקה רחל ולאה, ואז יישאו את שמותיהם היהודיים בגאון ובראש מורם.

(לקוטי שיחות)

שם של חיים

לצערנו יש יהודים שמתביישים בשמותיהם היהודיים, ושומרים שמות אלה לימים שלאחר המוות, לחוקקם על המצבות ולהזכירם בהזכרת נשמות. זהו שנאמר (תהילים מט,יב) "קראו בשמותם עלי אדמות" - רק "עלי אדמות", במצבות שעל אדמת קבריהם, הם נקראים בשמותיהם היהודיים.

(לוח ארז)

חיץ בין ישראל לעמים

השם הלשון והלבוש הם שלושת הדברים העיקריים היוצרים חיץ בין אחד לשני. כאשר נקראים בשמות יהודיים, מדברים בשפה היהודית, מתנהגים בהנהגה יהודית ומעוטרים זקן ופאות - נשמר ייחודם של בני-ישראל, והם נמנעים מלהתחבר עם אנשים לא-רצויים.

(הרבי הריי"צ מליובאוויטש)

רמזי גאולה

במדרש נאמר שכל השמות שניתנו לשבטים באו לרמז על גאולת ישראל: ראובן מלשון "ראה ראיתי את עוני עמי"; שמעון – "וישמע אלוקים את נאקתם" וכו'. זאת לפי שסימני הגאולה ניתנו עם הירידה לגלות, שלכן נאמר שבתשעה באב – יום החורבן – נולד משיח.

(רבי מנחם-מנדל מקוצק)

ניגודים

שם יש בו שני ניגודים: מצד אחד, האדם עצמו אינו זקוק לשמו וכל התועלת בשם היא רק בעבור הזולת, שיוכל לקרוא לו ולזהותו. מצד שני השם קשור לעצם מהותו של האדם, ועל-ידי קריאה בשמו - פונה האדם למי שקורא לו. גם חיות האדם קשורה בשמו, ולכן כשאדם מתעלף אפשר להקיצו ולהשיב את נפשו על-ידי קריאה בשמו.

(לקוטי שיחות)