לפני כעשר שנים שימש הסופר והמרצה הרב מנחם-מענדל ערד שליח חב"ד במרקש שבמרוקו. הוא ניהל את בית חב"ד לתיירים בעיר, ודאג לצרכים היהודיים שלהם.
בתקופת שליחותו זכה להכיר מקרוב את הרב שלום איידלמן, שליח הרבי מליובאוויטש לקזבלנקה, ששימש רב ומורה דרך ליהודי מרוקו יותר משישים שנה.
הוא היה יהודי צנוע בתכלית, ברח מהכבוד וסלד מפרסום אישי. בענווה ובצניעות פעל במסירות נפש למען יהודי מרוקו.
פעם אחת התעוררה אצל הרב ערד דילמה הקשורה לעבודתו. הוא התייעץ עם הרב איידלמן כיצד לנהוג, ואז חרג הרב ממנהגו וסיפר לו על התמודדות דומה שאירעה לו.
נוסף על תפקידיו הרבים בקזבלנקה ביקש ממנו הרב הראשי של מרוקו, רבי אהרן מונסנגו, לעמוד בראש מערכת הכשרות והמקוואות במדינה.
אחת ההחלטות שקיבלה מערכת הכשרות הייתה שלא להגעיל כלים ממסעדות ומאולמות לא-כשרים. אף שבעיקרון ההגעלה אפשרית, סברו רבני ועדת הכשרות כי זו מלאכה מורכבת מדיי, ודורשת בקיאות רבה בפרטים ההלכתיים, שאינה עומדת תמיד לרשות העוסקים בה.
לדוגמה, אפשר להגעיל כלים רק אם לא נעשה בהם שימוש בעשרים וארבע השעות שקודם ההגעלה, ואחרי שנוקו היטב. בפועל התברר כי הובאו כלים להגעלה היישר ממסעדות לא-כשרות, בעודם נושאים עליהם שיירים טריים. כדי למנוע מכשלה זו הוחלט שלא לאפשר עוד הגעלת כלים ממסעדות ומאולמות אירועים שאינם כשרים.
למהלך הייתה השפעה דרמטית על האירועים של עשירי הקהילה היהודית ופטרוניה. הללו נהגו לשכור אולמות יוקרה או אחוזות מפוארות ולחגוג בהם ברוב הדר את השמחות המשפחתיות, כיאה למעמדם.
כלי האוכל באירועים האלה סימלו במידה רבה את מעמדו של בעל השמחה. אילי ההון ביקשו להרשים את אורחיהם במטעמים היוקרתיים ביותר, שהוגשו בכלים מרהיבים לצד סכו"ם עשוי מכסף טהור.
לא חלפו ימים רבים מאז התפרסמה התקנה החדשה והרב איידלמן קיבל פנייה דחופה מיהודי עשיר, שהתעתד לקיים את חתונת בתו. האיש ביקש להיפגש עם הרב בדחיפות.
הרב איידלמן קיבל את פניו בכבוד רב וערך לכבודו שולחן עשיר. "כבוד הרב", פתח האורח, "אני מודע היטב לכללי הכשרות החדשים שהנהגתם, אך אני מבקש באורח חד-פעמי להכשיר את כלי הכסף שישמשו את אורחיי בחתונה.
"כמובן", הניח האיש את ידו על לוח ליבו, "הכול ייעשה בהשגחתכם הצמודה, מתוך ציות מוחלט לכל הנחיה שתיתנו, כדי שהכול יהיה למהדרין מן המהדרין".
הרב איידלמן האזין לדברים רוב קשב, אך נאלץ להשיב את פני האיש ריקם. הוא שיתף את העשיר בשיקולים שעמדו מאחורי ההחלטה, והבהיר לו כי על אף ההערכה הרבה וההזדהות עם צרכיו – אי-אפשר לפרוץ פרצה בחומת הכשרות ולחרוג מהכללים, שכן זו תביא לידי פיחות במעמדם בקרב הציבור.
הדברים לא התיישבו על ליבו של האיש. "אינני מבין את התעקשותכם", טען. "הלוא אני מוכן לציית לכל הוראה כדי שסעודת החתונה תהיה גם מפוארת וגם מהודרת. מדוע אינכם מוכנים להיענות לבקשתי?!".
הרב איידלמן חזר והסביר בעדינות, אך בנחרצות, שבלתי-אפשרי לחרוג מההוראות.
"אם כך", הפטיר האיש בכעס, "מוסדותיכם לא יראו עוד אגורה שחוקה ממני!".
הרב איידלמן לא איבד את קור רוחו. הוא הישיר מבט לעיני העשיר הזועף והשיב: "אם זה סגנון דיבורך, הרי שבכך הגיעה פגישתנו לכדי מיצוי".
העשיר הופתע מהתגובה התקיפה. הוא חכך בדעתו, נרגע מעט, ואז השפיל את מבטו ושאל בנחת: "כבוד הרב, מה בכל-זאת אפשר לעשות?".
"הקשב", השיב לו הרב איידלמן, "הלוא אתה יהודי מאמין. בספרים הקדושים נכתב שבחתונה באים לשמח את החתן והכלה גם הסבים והסבתות מעולם האמת. כאשר מדובר בצאצאים של צדיקים, הרי שגם צדיקים של עשרה דורות באים לחתונה".
והרב הוסיף:
"אתם צאצאים של משפחת הצדיקים לבית אבוחצירא. אם כן, בחתונתכם יבואו נשמותיהם של רבי יעקב אבוחצירא, רבי ישראל – ה'בבא סאלי', רבי יצחק – ה'בבא חאקי' וכל צדיקי משפחת אבוחצירא עליהם השלום, לברך את הזוג הצעיר ואתכם ביום שמחתכם.
"איך זה ייראה שכל נשמות הקדושים לדורותיהם יבואו לחתונה, והם יביטו בכלים ויראו כי הם נושאים עליהם זלזול בהוראות הכשרות? הלוא תיכף ומייד יעזבו את החתונה!".
האיש, שאכן התייחס בחום ובכבוד רב לצור מחצבתו, נרעד. הוא קם בהתרגשות והכריז: "כבוד הרב, אקנה סט כלים חדש לגמרי, ואחרי החתונה הוא יועבר לגמ"ח בעבור חתונות של יהודים, שלא יצטרכו לבוא לא לידי ניסיון ולא לידי ביזיון".
הרב איידלמן, ששמו נישא בהערצה בפי המוני יוצאי מרוקו, נפטר מנגיף הקורונה בקזבלנקה, בחג השני של פסח. | 
זמנים נוספים
שקיעה: 19:14
זריחה: 6:05
