"גַּל עֵינַי וְאַבִּיטָה נִפְלָאוֹת מִתּוֹרָתֶךָ". (פסוק י"ח)
יש להבין מהי בקשת דוד המלך "גל עיני", שהקב"ה יפקח את עיניו והוא יביט בנפלאות התורה, והרי הסיבה שאין רואים את ה"נפלאות מתורתך" לא נובעת מחסרון אצל הלומד, אלא מכך שה'נפלאות' מטבען מכוסות ונעלמות. היה לו לדוד לבקש שהקב"ה יגלה את ה"נפלאות" בתורה, ולא לפקוח את עיניו!
ביאור הדברים:
ידועים דברי המדרש שקודם מתן תורה גזר הקב"ה ש"השמים שמים לה' והארץ נתן לבני אדם", ובמתן תורה התבטלה הגזירה, ו"התחתונים יעלו לעליונים והעליונים ירדו לתחתונים...".
במקום אחר (לקו"ש חלק ח' ע' 23) מבואר מדוע מקדים המדרש "התחתונים יעלו לעליונים" ל"העליונים ירדו לתחתונים", והרי סדר הדברים התרחש להיפך: קודם "ואני המתחיל" – העליונים ירדו לתחתונים, ואחר-כך התחתונים התעלו לעליונים.
וההסבר: תכלית המטרה של מתן תורה היא שהתחתונים יהיו כלים לגילוי אלוקות, והמשכת האלוקות בהם תהיה מצד עניינם ועל ידי עבודתם. אלא, שבכדי שתוכל להתאפשר עליית התחתונים מעלה, צריכה להיות תחילה ירידת העליונים, שהיא התחלה ונתינת כוח לעליית התחתונים למעלה.
לכן מבקש דוד המלך: "גל עיני ואביטה נפלאות מתורתך", וכוונתו היא שהנפלאות לא רק יתגלו מצד עצמן, אלא גם שהקב"ה יזכך את עיניו והוא יוכל לקלוט את הנפלאות שבתורה מצד עניינו שלו.
(על-פי מאמר ד"ה גל עיני תשל"ז –
ספר המאמרים מלוקט חלק שלישי (אדר-סיון) ע' רצא)
מעין רזין דרזין
המצודת דוד מפרש את הפסוק: "גל עיני – הָאֵר עינַי להבין מתורתך דברים נפלאים ומכוסים".
אי אפשר לומר שבקשה זו נאמרה אודות נגלה דתורה, כי מדוע חלק זה נקרא בשם "נפלאות"? וגם, מהי הבקשה "גל עיני", שהעיניים יגלו דבר חדש, והרי חלק הנגלה של התורה ניתן כבר, וצריך רק להתייגע בו.
על כן יש לומר ש"נפלאות מתורתך" מכוון לפנימיות התורה, שהיא דבר מופלא ונבדל לגמרי, שיתגלה רק לעתיד לבוא.
מעין זה התגלה כבר עכשיו, והם רזין דרזין שהתגלו בתורת הקבלה, ובעומק והרחבה יותר בתורת החסידות. עניינם הוא מעין הגילוי דלעתיד לבוא. וכשם שלעתיד לבוא תתגלה הבחינה היותר עליונה בפנימיות התורה, מעין זה יש גם עתה, בגילוי שהתגלה בתורת הקבלה ובתורת החסידות.
(על-פי מאמר דיבור המתחיל 'צור תעודה' תשי"ט)
גֵּר אָנֹכִי בָאָרֶץ, אַל תַּסְתֵּר מִמֶּנִּי מִצְוֹתֶיךָ". (פסוק י"ט)
פירש המצודת דוד: "גר אנכי בארץ- הלא אני בארץ כגר הזה שמעט זמן יושב במקום גירותו ושואף הוא אל מקום מולדתו, כן שני חיי מעטים ושואף אני לשוב למקור נשמתי, ולזה אל תסתר ממני פלאי מצוותיך מלהבינם במעט ימי".
הגשמיות היא ארעית וזמנית, ואילו הנשמה, שהיא "חלק אלוקה ממעל ממש" (תניא פרק ב'), "נשמה שנתת בי טהורה היא" (נוסח ברכות השחר), היא נצחית. וכאשר מתבוננים בזה, אזי לא רק שהתחומים הגשמיים אינם מבלבלים לעניינים הרוחניים, אלא מכיוון שהרוחניות היא העיקר נמשך ממנה גם בגשמיות, באופן שהגשמיות נעשית רוחנית וקדושה.
זה על דרך מה שנאמר ביעקב אבינו (וישלח לב, ה) "עם לבן גרתי ואחר עד עתה", ופירש רש"י "גרתי בגימטריא תרי"ג. כלומר, עם לבן הרשע גרתי ותרי"ג מצות שמרתי ולא למדתי ממעשיו הרעים". כלומר, למרות שהיו לו (שם, ו) "שור וחמור ועבד ושפחה", ושאר ענייני גשמיות, אך מכיוון שכל אלו היו אצלו באופן של "גרתי" בלבד, דבר זר, לכן "ותרי"ג מצוות שמרתי".
איתא במדרש (ב"ר פנ"ו, ז. פע"ד, ג. ועוד) "אין דור שאין בו כאברהם... כיעקב... כמשה כו'". לפי זה מובן, שבכל דור יש צדיקים שמאירה אצלם מעין דרגת האבות, ועל ידם נעשה מתאפשר לכל אחד מישראל להרגיש בקלות שהרוחניות הקשורה לנשמתו היא העיקר בחייו, ואילו העניינים הגשמיים הם רק "גר אנכי בארץ".
(על-פי שיחת ש"פ וישלח, תורת מנחם תשט"ז ח"א ע' 239) | 
זמנים נוספים
שקיעה: 19:12
זריחה: 6:10
