שמחה לקב"ה
״ויהי ביום השמיני קרא משה לאהרון ובניו ולזקני ישראל״ (ויקרא ט,א). תניא, אותו היום שהוקם המשכן, היה שמחה להקב״ה כיום שנבראו בו שמיים וארץ. כתיב הכא ״ויהי ביום השמיני״ וכתיב התם ״ויהי ערב ויהי בוקר״.
(מגילה י)
הזקנים ככנפיים
״ולזקני ישראל״. אמר רבי עקיבא: נמשלו ישראל לעוף, מה העוף הזה אינו פורח בלא כנפיים, כך ישראל אינם יכולים לעשות דבר חוץ מזקניהם.
(מדרש רבה שמיני יא)
ציווי בצנעה
משה קרא לאהרון ובניו וזקני ישראל, ולא לכל ישראל. כי רצה לצוות את אהרון על עגל החטאת, שהוא אות שהקב"ה כיפר על מעשה העגל. לכן לא רצה לפרסם את הדבר אלא לצנועים ולזקנים. ומה שלא אמר זאת לאהרון בינו לבין עצמו, כי רצה שיתבייש לפניהם, שיתכפר לו.
(רבנו אפרים)
משה קרא והזמין
גילוי זה שהיה ביום השמיני היה לכל ישראל, וכמו שכתוב להלן ״ויירא כבוד ה׳ אל כל העם״ (ויקרא ט,כג). ועל זה התורה אומרת ״ויהי ביום השמיני קרא משה לאהרון ולבניו ולזקני ישראל״ – את הגילוי שהיה ביום השמיני, 'קרא' משה והרעיף לאהרון ובניו ולזקני ישראל, שעל-ידם האיר הגילוי לכל ישראל.
(הרבי הריי״צ מליובאוויטש)
סיבת הבחירה
״ויאמר משה אל אהרון קרב אל המזבח ועשה את חטאתך״ (ויקרא ט,ז). רש"י מפרש: "שהיה אהרון בוש וירא לגשת, אמר לו משה, למה אתה בוש? לכך נבחרת״. מפני שאתה ביישן וענוותן, שיש לך יראה ובושה מהשם יתברך וחושב שאינך כדאי והגון – לכך נבחרת, כי ״זבחי אלוקים רוח נשברה״.
(הבעל-שם-טוב)
ברכה בזכות האחדות
״ויישא אהרון את יָדָו אל העם ויברכם״ (ויקרא ט,כב). כתיב ידו וקרי ידיו. לרמז שישראל מתברכים כששרויה ביניהם אחדות, ואז נעשה מידיו – ידו, יד אחת מכל הידיים, המגיעה השמיימה להוריד על עם ישראל שפע ברכות מנווה עליון.
(נפש יהונתן)
בלי טובת הנאה
בדרך צחות: בירכם כשידיו חסרות, שלא הייתה לו שום טובת הנאה מהם.
(עיטורי תורה)
פרצוף שלם
״ויברכם״ – ברכת כוהנים: 'יברכך', 'יאר', 'יישא'" (רש״י). ברכת כוהנים היא המשכת המוחין, והגבהת הידיים מבטאת את העלאת המידות. הברכה ניתנת לישראל, שהם בני מלכים – עניינה של ספירת מלכות. הרי פרצוף שלם של עשר ספירות – מוחין, מידות, מלכות.
(היום יום) | 
זמנים נוספים
שקיעה: 19:13
זריחה: 6:07
