קדושה לפני ואחרי
״פסח מצרים אין חימוצו נוהג אלא יום אחד בלבד״ (פסחים כח). כל עניינו של חול המועד הוא בזה שיש קדושה לפניו ולאחריו, ולכן נעשו הימים שבתווך מקודשים. אבל בפסח מצרים, בטרם נתקדש יום שביעי של פסח (שעדיין לא הייתה קריעת ים סוף), לא היה חול המועד כלל.
(מהר״ל)
מי שבוטחים בו
״הנזהר ממשהו חמץ בפסח מובטח לו שלא יחטא כל השנה״ (האר״י). מי שבוטחים בו שלא יחטא כל השנה מסייעים לו מן השמיים שלא ייכשל במשהו חמץ.
(רבי מנחם-מענדל מקוצק)
להתבונן ולבכות
״על מרורים יאכלוהו״ (שמות יב,ח). את המרור מצוּוים אנו לא לבלוע, אלא ללעוס ולאכול. המשמעות הרעיונית של הלכה זו היא, ש'צריך ללעוס' – להתבונן ולהעמיק בדעתנו בלא-טוב המריר, עד שהאדם בכֹה יבכה במר נפשו על מעמדו ומצבו הרוחני.
(אדמו״ר הזקן)
שמחים באמונה
הימים האחרונים של פסח, כמו הימים האחרונים של סוכות, תוכנם מלא שמחה. ההבדל הוא, שבימים האחרונים של סוכות שמחים בתורה, ובימים האחרונים של פסח שמחים באמונה – ״ויאמינו בה׳ ובמשה עבדו״.
(רבי נחמן מברסלב)
אש, רוח, ים
חז״ל מורים על שלושה אופנים של ביעור חמץ: האחד, ״אין ביעור חמץ אלא שריפה״; השני, ״אף מפזר וזורה לרוח״; השלישי, ״או מטיל לים״ (פסחים כא). גם השמדתם של מצרים באה בשלושה אופנים אלה: ״וישקף ה׳ אל מחנה מצרים בעמוד אש״, ״ויולך ה׳ את הים ברוח קדים עזה״, ״וינער ה׳ את מצרים בתוך הים״.
(חתם סופר)
גבורה שבחסד
״ועבר ה׳ לנגוף את מצרים״ (שמות יב,כג). שם הוי'ה הוא מידת החסד והרחמים, ובכל-זאת נאמר ״ועבר הוי'ה לנגוף את מצרים״. כי מכת בכורות הייתה בבחינת 'גבורה שבחסד'. וכמשל האב שמתוך אהבתו לבנו הוא מכה את אויבו.
(אור התורה)
ימים ולילות חיים
״ימי חייך, הימים. כל ימי חייך, להביא הלילות״ (הגדה של פסח). ״ימי חייך, הימים״ – שהימים יהיו ימים חיים. ״כל ימי חייך, הלילות״ – להביא את החיות גם למצבי הלילה והחושך.
(הרבי מליובאוויטש)
יש השגה ויש השגה
החמץ והמצה, שניהם נזקקים למים, כי בלעדיהם לא תתקבל העיסה. אלא שבעיסה אחת פועלים המים שהיא תיעשה חמץ, ואילו על השנייה הם פועלים שתיעשה מצה. מבחינה רוחנית: המים רומזים על השגה שכלית. יש אופן בהשגה העושה את המשיג ל'יש' ולגס רוח; ויש אופן בהשגה אשר עושה את המשיג לעניו ולאדם שיש בו התבטלות.
(הרבי הריי״צ מליובאוויטש) | 
זמנים נוספים
שקיעה: 19:13
זריחה: 6:07
