יהודה ויוסף מייצגים שני כוחות בעם ישראל, המתגוששים זה עם זה לאורך ההיסטוריה, ובזמן הגאולה יושלם החיבור שביניהם. את הפסוק "ויגש אליו יהודה" מפרש הזוהר שזו לא הייתה 'גישה' בין שני אנשים יחידים בלבד, אלא נוצק כאן היסוד להתחברות בין שני מלכים ובין שתי ממלכות – מלכות יהודה ומלכות יוסף. גם בהפטרת השבת הדבר בא לידי ביטוי: "והיו לאחדים בידך... ומלך אחד יהיה לכולם... ולא יהיו עוד לשני גויים ולא יחצו עוד לשתי ממלכות".
הן יהודה הן יוסף קשורים במיוחד עם הגאולה העתידה, על-פי דברי חז"ל שקודם בואו של משיח בן-דוד ימלוך משיח בן-יוסף (אם כי הרמב"ם אינו מזכיר כלל את משיח בן-יוסף, ולכן אין לדעת באיזו דרך תתבטא מלכותו). אך אף-על-פי ששניהם קשורים בגאולה השלמה, בסוף יהיה רק "מלך אחד", משבט יהודה – "ודוד עבדי נשיא להם לעולם".
העולם העתידי
בתורת החסידות מוסבר שיוסף מייצג את התלמוד (לימוד התורה) ויהודה את המעשה (קיום המצוות). לכן בזמן הזה יוסף עומד למעלה מיהודה ("ויגש אליו יהודה"), שכן עכשיו "תלמוד גדול". ואולם לעתיד לבוא תתגלה מעלת המעשה, ואז יהיה "מעשה גדול", ולכן יהודה יעמוד למעלה מיוסף – "ודוד עבדי מלך עליהם".
כאשר הגמרא (קידושין מ,ב) דנה בשאלה מי מן השניים גדול מחברו, תלמוד או מעשה, היא מגיעה למסקנה ש"תלמוד גדול", ומסבירה את הטעם: "תלמוד מביא לידי מעשה", וממילא "נמצאו שניהם בידו". נמצא אפוא שהעליונות העתידית של המעשה על התלמוד היא גם לעומת התלמוד שכולל את המעשה. איך ייתכן הדבר? עוד יש לשאול, איך אפשר לעשות קודם שלומדים כיצד עושים את הדברים?
כאן אנו מגיעים אל החידוש שיחול לעתיד לבוא. העולם אז יהיה שונה במהותו מכפי שהוא כיום. בעת ההיא הקב"ה יעביר את רוח הטומאה מן הארץ, והאמת האלוקית תהיה חלק מן המציאות הטבעית. דברים שכיום צריכים לצוותנו עליהם, יהיו ברורים אז מאליהם, כדברים פשוטים וטבעיים (ראו לקוטי שיחות כרך כה, עמ' 263).
המדרש מתאר זאת כאילו האילנות עצמם יזעקו שלא ישקו אותם ולא יטפלו בהם בשבת, והתאנה תקרא אל האדם שלא ילקטנה בשבת. כלומר, כשם שכיום ברור גם לבהמה שעליה להיזהר מפני אש (ולכן ההלכה היא שהשומר פטור אם הבהמה נשתטתה וקפצה לאש), כך יהיה ברור לעתיד לבוא, בדרך הטבעית והפשוטה ביותר, שאי-אפשר לעבור על איסורי התורה ושצריך לקיים את מצוותיה. לא יהיה עוד צורך לצוות על כך ולהפעיל מחשבה והתבוננות, אלא החושים הטבעיים ינחו את האדם לשמור את מצוות התורה.
מיזוג מושלם
נמצא אפוא שהגדלות של המעשה לעתיד לבוא היא מן התלמוד והמעשה יחדיו כפי שהם בזמן הזה: עכשיו, גם כשהמעשה בא מתוך התלמוד, הוא עדיין דבר נפרד מהכרתו הטבעית של האדם. התחושה הטבעית אינה מחייבת להימנע מאיסורי התורה ואינה מושכת את האדם לקיים את מצוותיה. הוא זקוק לתלמוד ולהבנה כדי להסיק את המסקנות המתאימות. אך לעתיד לבוא, כשהקדושה תתמזג לגמרי עם המציאות הטבעית, יהיה טבעי ביותר לקיים את התורה – ממש כשם שכיום טבעי לגמרי לאכול ולשתות ולהיזהר מפני אש.
זה השילוב שיהיה לעתיד לבוא בין ממלכות יהודה ויוסף: עם התגלות גדולתו של המעשה לא יהיה עוד התלמוד דבר נפרד מן המעשה, אלא הם יתעלו ויהיו דבר אחד – שלמות אחת, מיזוג מושלם של כל הכוחות. | 
זמנים נוספים
שקיעה: 19:14
זריחה: 6:06
