בבן רואים את האב
״אברהם הוליד את יצחק״ (בראשית כה,יט). אמרו חז"ל: ״איזהו חכם, הרואה את הנולד״. מן הנולד, הבן, אפשר להכיר את האב.
(רבי בונם מפרשיסחה)
הלוך וגדול
״ויגדל האיש, וילך הלוך וגדול, עד כי גדל מאוד״ (בראשית כו,יג). בכל הפרשה נקרא יצחק בשמו, וכאן "האיש". לפי שמשנעשה יצחק "איש", היינו בן שלוש-עשרה, מייד "ויגדל" – היה בגדלות. וגם אז לא עמד במדריגה אחת, אלא ״וילך הלוך וגדול״ – הלך תמיד הליכה אחרי הליכה, ״עד כי גדל מאוד״, עד שהגיע לגדלות גמורה.
(המגיד ממזריטש)
טהור עיניים
״ויהי כי זקן יצחק ותכהין עיניו מראות״ (בראשית כז,א). רש״י מפרש: ״ותכהין: בעשנן של אלו, שהיו מעשנות ומקטירות לעבודת אלילים״. מדוע העשן הזיק ליצחק בלבד, ולא לנשי עשיו ולעשיו עצמו? אלא שיצחק, שהיה טהור עיניים "מֵרְאוֹת בְּרָע״, לא היה יכול לסבול את עשן העבודה הזרה, ולכן כהו עיניו.
(הרבי מליובאוויטש)
פסח היה
״וקחו לי משם שני גדיי עיזים״ (בראשית כז,ט). וכי שני גדיי עיזים היה מאכלו של יצחק? אלא פסח היה. האחד הקריב לפסח, והאחד עשה מטעמים.
(רש״י)
מרור לא הביא
״שני גדיי עיזים״ הם פסח וחגיגה. ״את המטעמים ואת הלחם״ – היינו לחם המצה. ״ויבא לו יין״ – הוא היין של ארבע הכוסות. אך מרור לא הביא, כי מרור הוא בבחינת גבורות, ואילו היה מביא זאת ליצחק, שבחינתו גם כן גבורה, היה הדבר גורם לתוקף הדין ביותר.
(לקוטי לוי יצחק)
ריח גן עדן
״ראה ריח בני כריח שדה״ (בראשית כז,כז). בשעה שנכנס אבינו יעקב אצל אביו, נכנסה עמו גן עדן. זהו שאמר יצחק ליעקב ״ראה ריח בני כריח שדה״.
(מדרש רבה)
שנתיים בגן העדן
מנין הכיר יצחק שריח זה הוא של גן העדן? כי חז״ל אמרו שאחרי העקידה עלה יצחק לגן העדן והיה שם שנתיים. לכן הכיר וידע את ריחו של גן העדן.
(לקוטי שיחות)
עמוד העבודה
״ויהי לו מקנה צאן ומקנה בקר וַעֲבֻדָּה רבה״ (בראשית כו,יד). עבודת שלושת האבות היא כנגד שלושת העמודים שעליהם העולם עומד: אברהם – חסד, גמילות חסדים. יצחק – גבורה, עבודה (עבודת הקרבנות). יעקב – תפארת, תורה. לכן נאמר ביצחק דווקא ״וַעֲבֻדָּה רבה״, רמז לעמוד העבודה.
(רבי לוי-יצחק שניאורסון) |
זמנים נוספים
שקיעה: 19:13
זריחה: 6:07
