נושאים נוספים
	אור וחום ההתקשרות
	פרשת ברכה | מה חידשה תורת החסידות?
	אפשר שיֵעָשֶׂה חסיד
	השמחה מצד עצם הנשמה
	הכוח והעוז גם כנגד קשיי הגלות
	"ופרוס עלינו סוכת שלומך"
	עבודת הקודש
	סדר ההקפות
	פרשת וזאת הברכה
	עת לדעת
	יומן מבית חיינו
	הלכות ומנהגי חב"ד
	מקורות

ברגעים אלו מתחדדת תחושת האושר על עצם הימצאות הרבי בתוכנו

כעת הגיעה ההקפה השביעית ושוב נוצרה תכונה לקראת ההקפה של הרבי • הרבי החל לצעוד לכיוון הבימה, ופניו הק' האירו אותה שעה בצורה לא רגילה • בדרך הרעיף ברכות על כל מבקש  • אשרי עין ראתה כל אלה:  תיעוד משובב נפש מ-48 השעות של שמיני עצרת ושמחת תורה בחצרות קדשנו בשנת תשנ"ב

שמיני עצרת

כשהרבי נכנס לבית הכנסת הייתה השמחה גדולה ביותר. שרו "שובה ה' עד מתי" וכשהרבי הגיע למקומו הניח על הסטענדר את הדפים המצולמים של "אתה הראת" והפסוקים (אתם נכנס לביהכנ"ס, ללא הסידור) ופנה לקהל להגביר את השירה. כאן היה לא רק עידוד לשיר אלא גם רמז לשרוק... אחרי הקדמה זו החלו באמירת פסוקי "אתה הראת" כשהגבאי הרב זאב כץ שליט"א מנצח על המעמד. כנהוג, אומרים את הפסוקים שלוש פעמים. בראשונה ובשלישית – הרבי אמר את הפסוק הראשון והאחרון. אחרי סיום כל פעם פנה הרבי לציבור והוא עצמו התחיל שיר. בפעם הראשונה – ניגון ההקפות לאביו ובשנייה ובשלישית – "זאל שוין די גאולה" (המנגינה, ללא המילים). בכל פעם הלכה השמחה וגברה בעידודו המלהיב והמופלא של הרבי שכאילו "מכריח" גם את המיושב וה'קר' ביותר (אם משום מה נשאר כזה אחרי לילות חג הסוכות...) לצאת מכליו ולהתעלות מעולמו הצר אל שמחת התורה.

אחרי אמירת הפסוקים בפעם השלישית כבר התחילו להתכונן להקפה הראשונה, אך הרבי היסב פניו בחזרה ל'מזרח' ואמר את הפסוק "והיה זרעך... ופרצת". הציבור חזר במנגינה בה הרבי אמר (כמו שאר הפסוקים) והרבי אמר את הפסוק בשנית וכך גם פעם שלישית. לאחר מכן חזר ופנה לציבור והתחיל את ניגון אביו. מובן שהשמחה הלכה וגברה עוד יותר. בינתיים התחילו להוציא את ספרי התורה וללכת איתם לבימה והרבי התחיל לשיר "ופרצת" וההתלהבות גדלה...

רק עכשיו החלו ההקפות. את ספר התורה מסר לרבי הרב יוסף יצחק גוטניק, והרבי פנה ללכת להקפה (כידוע שלהקפה הראשונה והשביעית הלך הרבי שליט"א בעצמו). במתינות מסוימת צעד הרבי עד הבימה שבאמצע ביהכנ"ס, כשבדרך מתברכים מפה קדשו ומברכים אותו ומתאמצים לגעת קלות בספר תורה כדי לנשקו. אחרי שהקיף את הבימה ואמר את הפסוקים של ההקפה הראשונה, עלה רבי על הבימה המיוחדת לכך (מדובר כידוע בחידוש מבורך של השנים האחרונות) והחל לרקוד עם ספר התורה. הניגון היה ניגון ההקפות לרלוי"צ והרבי הסתובב לכל הכיוונים כך שכל הנוכחים בבית הכנסת זכו לראות את המלך ביופיו ובהדרתו רוקד וספר-התורה בידו.

חמש ההקפות הבאות היו עוד חמש מדריגות במעלה שמחת החג הזה, כשבכל אחת עודד הרבי את השירה, לפחות לקראת סיומה, בעוז. וזה היה סידרן: בהקפה ב' כובדו חברי המזכירות ועוד כמה מנכבדי הציבורושרו ניגון שמחה. ג' – הקפה של האורחים מארץ ישראל. זו הייתה ההקפה הארוכה ביותר הלילה, שכן לאחר שבודדים מבין האורחים הלכו אל הבימה, הורה הרבי לכמה נוספים שילכו גם הם (ביניהם סגן שר הבטחון מר עובדיה עלי) וניכר היה שרוצה שרבים מהאורחים ילכו. הללו אכן עשו כרצון הרבי ועד מהרה התמלא כל השביל וכל שטח הבימה בקהל רב שעד אשר הלך וחזר חלפו דקות ארוכות. ניגנו את הניגון – "וכל קרני רשעים אגדע" והרבי עודד במיוחד לעבר הבימה עליה רקדו עם ספר התורה. ד' – אורחים ממדינות נוספות והניגון היה "שובה ה' עד מתי..." ה' – הרבנים וכמה מהמשפיעים והניגון היה "שיבנה . . אידעלך שרייט עד מתי...". ו' – הטנקניסטים ומנהלי בתי חב"ד. גם הקפה זו הייתה ארוכה במיוחד (אם כי לא כמו השלישית) ובחלק ממנה עמד הרבי שליט"א ללא שמעודד את השירה אלא מביט על הציבור, ובמיוחד על הרוקדים על הבימה, במבט שמימי מיוחד במינו. הניגון היה השיר באנגלית שהפזמון החוזר שלו הוא "שלוחי אדוננו".

כעת הגיעה ההקפה השביעית ושוב נוצרה תכונה לקראת ההקפה של הרבי. המעבר פונה והרב גוטניק מסר לרבי את ספר התורה והרבי החל לצעוד לכיוון הבימה. פניו הק' האירו אותה שעה בצורה לא רגילה ובדרך הרעיף ברכות על כל מבקש. עם עלותו לבימה התחילו את ניגון ההקפות הרגיל והרבי שליט"א רקד כמה דקות כאשר כל העת מסתובב מצד לצד ואתו צד שאליו הרבי פונה מגביר ומחזק את שירתו. זה נמשך מספר דקות ואחר כך הרבי נעצר ודומה היה שההקפה מסתיימת, אך כאשר עוצמת השיר פחתה מעט, בעקבות זאת, התחיל הרבי שיר חדש - "ופרצת" - והשמחה חזרה והתעצמה. זה נמשך דקות אחדות והרבי התחיל שיר נוסף – "ניעט ניעט" שהושר בעוצמה הולכת וגוברת. מובן שריקודים ושירים אלו הוציאו את הקהל מגדרו ומכל העברים נשמעה שירה אדירה וכל מי שיכול היה להרשות לעצמו רקד על מקומו...

וכאשר הרבי ירד מהבימה נשמעו מכל הכיוונים השירה-הברכה – "יחי אדוננו מורנו ורבנו", שהרי ברגעים כאלו חוזרת ומתחדדת תחושת האושר על עצם הימצאותו של הרבי בתוכנו ועל הזכות להיות כאן בשעות גדולות אלו... עם שובו של הרבי למקומו, על הבימה שבמזרח, שרו "עלינו" (במנגינה המוכרת ממחנות הקיץ וכינוסי הילדים) וכן "אל תירא" ו"עוצו עצה" והרבי עודד הרבה בידיו הק' על גבי הסטענדר. לבסוף הכריז "גוט יום טוב" ובטרם צאתו התחיל הרבי שוב את הניגון לאביו ויצא את בית הכנסת המלא קהל שנסחף בשירה ובריקודים עד זמן רב אחרי כן... (בסך הכול נמשכו ההקפות בלילה הראשון כשעתיים וחצי וזה יותר מהרגיל בשנים האחרונות).

סדר ההקפות

הקהל יצא מבית הכנסת כדי לאפשר לשנות את מיקום הספסלים כדרוש להקפות ובחוץ המתין לו הקידוש שמוגש ביד רחבה בארגונו של ר' נחום מרקוביץ. זה היה לערך בשעה אחת עשרה וחצי והפעם הייתה ההפסקה עד ההקפות ארוכה קצת – למעלה משעה – וכשהרבי שליט"א נכנס להקפות הייתה השעה 12:45. בדרך שרו ניגון שמח וכשהרבי הגיע למקומו, הניח את הסידור (כאמור, אמש נכנס רק עם הדפים המצולמים אך היום הביא גם את הסידור) ועודד את השיר במרץ רב. היום נוהלה מכירת הפסוקים, כמידי שנה, ע"י הרב משה באגמילסקי מ"תומכי תמימים" (כי ההכנסה ממכירת הפסוקים היא עבור הישיבה) והרבי שליט"א התכבד באמירת כל פסוקי אתה הראת הראשון ופסוק ראשון ואחרון של השני והשלישי. אחרי הראשון התחיל את ניגון הקפות לאביו, אחרי השני התחיל את הניגון "זאל שוין זיין די גאולה" (ללא המילים) ואחרי השלישי אמר 3 פעמים את הפסוק "והיה זרעך... ופרצת" והתחיל לשיר "ופרצת". בכל שלוש הפעמים היו תנועות הידיים בהתלהבות בלתי-רגילה כלל וכלל, כאשר כמה פעמים עודד בשתי ידיו הק' כאחת וכמה פעמים הניף את היד הק' למעלה מעלה בסיבוב ובעוז... אשרי עין ראתה...

והרי סדר ההקפות:

הראשונה – בדרכו להקפה ענה הרבי שליט"א לרבים 'לחיים' (דבר שאיננו בלילה הראשון כי עדיין יושבים בסוכה) והשפיע בדרכו לבימה שפע רב של ברכות ליהודים רבים, בעת-רצון מיוחדת זו. בעלותו לבימה החל כ"ק אדמו"ר שליט"א לרקוד בעוז כשהוא מתחיל את ניגון אביו ז"ל. הריקוד ארך משך זמן כשכ"ק אדמו"ר שליט"א פונה לכל הכיוונים כמה פעמים וחזור. הרבי שליט"א גם הגביה את ספר התורה כמה פעמים באופן מפליא. הריקוד הזה, של הרבי על הבימה ושל כל הציבור במקומותיהם, נמשך כמה דקות אבל השמחה וההתרוממות הרוחנית הייתה עצומה באופן שאין לשער כלל!! בהקפה השנייה כובדו כמה מנכבדי החסידים והניגון היה "שובה". בשלישית – כובדו אנ"ש דקנדה והניגון היה "אתה בחרתנו". ברביעית – אורחים מרחבי ארה"ב. הניגון היה ה"מארש" דר"ח כסלו. בחמישית – חברי הכולל בניגון שמח. בשתי ההקפות הללו עודד הרבי בעוז וביתר שאת ורבים הסכימו שחמשת ההקפות האמצעיות של הלילה היו שמחות ונלהבות עוד יותר מאלו של אתמול. בשישית – שלוחים ומנהלי בתי חב"ד. והניגון "שישו ושמחו בשמחת הגאולה".

"נתגבר על העולם"...

ההקפה השביעית, של הרבי שליט"א בעצמו, הייתה בניגון ההקפות הרגיל (וכמו בראשונה, היום לא הייתה אריכות כאתמול, אבל השמחה הייתה עצומה... בסיומה היה הקהל מרוגש מאוד והתחילו לשיר "יחי אדוננו מורנו

ורבינו" במשך הדרך התחלף הניגון ב"הרבי שליט"א... נתגבר על העולם" ובסיומו היו תנועות עידוד נמרצות. ספרי התורה הושבו להיכל (את הספר של הרבי לקח והחזיר לידיו הק' ומהן הרב גוטניק כאתמול) ואז שרו "עלינו" ו"ועל כן נקוה" כשהרבי מעודד במרץ.

לאחר מכן, הכריז הרבי 3 פעמים "גוט יום-טוב" ופנה לצאת כשמתחיל את הניגון לאביו. דרך היציאה מבית הכנסת הייתה בצורה מיוחדת במינה. הרבי שליט"א הלך לאט ובדרכו הביט כמעט לכל אחד ואף הגביה את ראשו הק' אל הפירמידות הגבוהות ביותר, וכל זה בפנים שמחות ומאירות באופן נדיר...

נתונים לחלוטין באווירה המרוממת הזו המשיכו כולם לרקוד עוד שעות ארוכות, למעשה, עד שמונה בבוקר היו בבית הכנסת ולידו מעגלי רוקדים. וכאן יכול הקורא לבחור באחת משתי אפשרויות – או שכאן באמת לא טועמים טעם שינה או שהקהל מספיק גדול למלא את ביהכנ"ס ברוקדים עד אור הבוקר ולחזור ולמלא אותו בשמחת תורה בבוקר לתפילת שחרית... כך או כך בעשר בבוקר היה האולם הגדול מלא מפה אל פה ושוב – כשהרבי בא למקומו הניח את הסידור ופנה לעודד את שירת הציבור במרץ רב.

באווירה שמחה זו שרו ניגונים בהמשך התפילה (לפני התיבה עבר הרב שלום דוכמאן שיחי') וכנהוג ברכת כהנים הייתה בשחרית.

גם הקירות רקדו

כשהגיע עת ההקפות "פתח" הרבי שליט"א בניגון אביו ז"ל ועודד את השירה במשך זמן. מכירת הפסוקים התנהלה ע"י הרב שניאור זלמן גורארי' שליט"א (עבור ה"מרכז לעניני חינוך") וזה היה סדר ה"אתה הראת":

בראשון אמר הרבי את כולו, כשהקהל עונה פסוק בפסוק, ואחריו – התחיל את הניגון לאביו. בשני אמר את הפסוק הראשון והאחרון והתחיל לשיר "זאל שוין זיין די גאולה". בשלישי – שוב אמר הרבי "והיה זרעך" והתחיל לשיר "ופרצת". הרבי עודד במרץ רב ביד אחת ובשנייה אחז בטלית (אגב, מאז שבת חוה"מ משתמש הרבי שליט"א בטלית אחרת מזו שבדרך כלל, ישנה יותר שצבעה יותר צהוב מלבן). וכעת פנו להקפות. כנהוג, היו שלוש וחצי סיבובים (שינוי של השנה: את הסידור השאיר הרבי על הסטענדר ולא לקחו עמו) ואחר כך עלה הרבי לרקוד על הבימה. השיר היה ניגון ההקפות לרלוי"צ וכמו אמש – הריקוד היה כמה דקות בלבד אבל השמחה הייתה עצומה, מעבר לכל המדידות וההגבלות של פחות או יותר דקות, כל בית הכנסת נע ורקד ודומה היה שגם הרהיטים מתנועעים בקצב השיר...

כשחזר כ"ק אדמו"ר שליט"א למקומו המתין עד שכל הספרים נכנסו לארון הקודש ואחר כך נפתח הארון שנית לקריאת התורה. כרגיל, בין שחרית להקפות הספיקו רבים "אריינכאפן" קידוש ומרגע לרגע האווירה מרוממת יותר. גם הוצאת הספר תורה הייתה מלווה בניגונים. ב"בריך שמיה" שרו "אנא עבדא" ואחרי אמירת "גדלו, ו"על הכל" שרו "הרבי שליט"א... נתגבר על העולם", והרבי עודד עד הרגע בו ספר התורה הגיע לבימה. הרבי המשיך להביט על הספר ורק כאשר כבר התחילו לקרוא היסב פניו אל הקיר בחזרה.

הרבי עלה, כנהוג, ל"חתן בראשית" והרגעים הדרמטיים של אמירת ה"מרשות" בהם קוראים "יעמוד" לכ"ק אדמו"ר מוהריי"צ נ"ע ולהבל"ח כ"ק אדמו"ר שליט"א בשמותיהם במפורש, חוזרים ומעבירים רטט מידי שנה בשנה וגם קולו של הבעל-קורא הוותיק הרב מרדכי שוסטערמאן שליט"א לעתים נחנק מבכי...

חתני התורה היו הרב שניאור זלמן גוראריה הרב יהודה לייב גרונר, הרב שמואל מ"מ בוטמאן, ר' שלום דובער דרייזין ור' ישראל נמדר. למפטיר עלה המשפיע ר' מענדל פוטערפאס והרבי שליט"א נשאר על הבימה עד אחרי המפטיר. את דרכו בחזרה למקומו עשה בעקבות ספרי התורה וצעד אחריהם לכיוון ארון הקודש ורק לאחר שהוכנסו בחזרה להיכל עלה לבימה. במשך הדרך הקהל כבר החל לשיר "שישו ושמחו" וכאשר הרבי עלה למקומו עודד את השירה במרץ, וכמו מבלי משים השיר "שישו ושמחו בשמחת תורה" השתלב והתערבב עם המילים "שישו ושמחו בשמת הגאולה הנה הנה משיח בא" ונמשך זמן רב... קשה שלא להרהר על כך שבוודאי שמחתו העצומה של הרבי שליט"א בתורה ביממות קדושות אלו מקרבות אותנו בצעדי ענק לשמחת הגאולה...

מהמיוחד בתפילת מוסף: ב"הוא אלוקינו" עודד הרבי שליט"א את השיר במשך זמן רב בשתי ידיו הק' וחזרו עליו כמה פעמים וכך גם ב"שים שלום". בטרם צאתו מביהכנ"ס שוב התחיל את ניגון ההקפות לאביו...

הרבי נעמד והשמיע עוד שיחה

השעות חלפו ומהתפילה עד ההתוועדות החג שנועדה לשש וחצי לא נשאר זמן רב מידי. בשש בערב נפתחו דלתות בתי הכנסת, התפללו מנחה ומיד נטלו ידיים וישבו להתוועדות. הרבי נכנס בשעה שש וחצי, נטל ידיו הק' לסעודה ומיד ביקש להכריז כי נותר עוד זמן ליטול ידיים והורה להודיע בדיוק את השעה והגבאי הרב פינסון הכריז. אמרו "לחיים" במשך כמה דקות וגם היום נראה היה כי עונה לכאו"א בפרט ואחר כך הייתה שיחת הק' הראשונה. עיקרה – ה'מטען' שלוקחים ממועדי תשרי על כל השנה. הרבי שליט"א האריך במשמעות המושג אסרו חג והדגיש כי יש להמשיך את תוכן החגים על כל השנה כולה. באותה שיחה היו גם ביטויים מופלאים בנושא הגאולה. התחילו לשיר "שובה...", הרבי עודד וענה "לחיים" ואחרי כמה דקות פנה לר' יואל שי' כהן והורה לשיר את ניגוני כל הרביים. השירים היו לפי הסדר הבא: "ג' תנועות" – הבעש"ט, המגיד ואדה"ז, "א-לי אתה" לאדה"ז, ה"קאפעליע" (המקהלה) – לאדמו"ר האמצעי, "ימין ה'" – לאדמו"ר הצמח-צדק, "לכתחילה אריבער" – לאדמו"ר מהר"ש. "ניגון הכנה" – לאדמו"ר מהורש"ב, "הבינוני" לאדמו"ר מוהריי"צ ו,הוא אלקינו" לכ"ק אדמו"ר שליט"א.

מעניין לציין כי בעוד שבראש השנה הנה בעת הניגונים הרבי שליט"א עצם את עניו הק' בדביקות, הפעם גם בניגוני הדביקות לא סרה השמחה מעל פניו הק' והמשיך כל העת לענות "לחיים" במאור פנים.

לבסוף טעם עוד מעט מהחלה ושתה מעט מים ובירכו ברכת המזון. מההנהגות הבולטות: התחיל "מרשות", המתין רגע ארוך ואחר כך התחיל שנית בנוסח הרגיל. ב"יעלה ויבוא" אמר בקול רם מ"וזכרון משיח" עד "ובנה ירושלים" ובסוף מ"ונמצא חן ושכל טוב".

אחרי ברכת המזון נעמד כ"ק אדמו"ר שליט"א מלוא קומתו, ובעמידה השמיע עוד שיחה בעניין סיום הרמב"ם. גם הפעם היה ה'ציור' מיוחד במינו כמו בליל א' דחג הסוכות...

בערבית אמר הרבי "קדיש" (יום השנה לפטירת אם אמו הרבנית רחל נ"ע אשת הרה"ג ר' מאיר שלמה ינובסקי זצ"ל), אחריה הבדיל על הכוס ואחר כך החל מעמד "כוס של ברכה" שלא היה סיום נאה הימנו לאירועי שני הימים הגדולים. יצוין גם ש"כוס של ברכה" נתן אפשרות לעוד אלפי יהודים שלא היו כאן בשמיני עצרת ושמחת תורה לטעום ולו משהו מאוירת הימים הללו ואכן נראו כאן אלפים רבים מכל החצרות והחוגים והעדות וכאשר האחרון קיבל והרבי שליט"א יצא כשהוא שר "כי בשמחה תצאו" הייתה השעה כמעט שתים לפנות בוקר...

אשרי העין שראתה והאוזן ששמעה ומי ייתן ויחדרו המראות והקולות למוחנו ולבותינו למשך כל השנה כולה ונראה בעינינו כי נפלאות בה, בכל מכל כל.